"צה"ל קרא לאמא שלי, כוכבה הררי,
לשיר לחיילים - ומאז לא שרה עוד"

סיגל קפלן היתה רק בת חמש כשאמה, הזמרת כוכבה הררי, יצאה למלחמה, לשיר בפני החיילים בסיני, וחזרה רק אחרי המון זמן, עם פציעת ראש קשה ששינתה את חייה

סיגל קפלןפורסם: 17.04.18 08:52
כוכבה הררי מופיעה בפני חיילים (צילום: אלבום פרטי)
כוכבה הררי מופיעה בפני חיילים (צילום: אלבום פרטי)
כוכבה הררי בהופעה: זמרת צעירה, מצליחה ומבטיחה (צילום: אלבום פרטי)
כוכבה הררי בהופעה: זמרת צעירה, מצליחה ומבטיחה (צילום: אלבום פרטי)
מימין: סיגל קפלן ואמה, כוכבה הררי - היום. " שנים רבות אחרי המלחמה מישהי במשרד הביטחון גילתה לנו שאמא שלי גידלה שלושה ילדים בצילה של פוסט טראומה" (צילום: אהרון קפלן)
מימין: סיגל קפלן ואמה, כוכבה הררי - היום. " שנים רבות אחרי המלחמה מישהי במשרד הביטחון גילתה לנו שאמא שלי גידלה שלושה ילדים בצילה של פוסט טראומה" (צילום: אהרון קפלן)

אני הילדה של סתיו שנת 73'. לא כמו ילדי חורף 73' נולדתי במלחמה שלפני. לא נולדתי אל תוך ארץ פצועה ועצובה. גדלתי בתוכה.

 

מלחמת יום כיפור פרצה במפתיע ותפסה את כולנו, בחזית ובעורף, לא מוכנים. באותו הסתיו הייתי בת חמש, ילדת סנדוויץ' בין שני אחים. את המלחמה העברנו בריצות מהקומה השנייה בבניין ברחוב יהושוע בן נון בתל אביב, אל המקלט ובחזרה. מדי ערב עבר טנדר ברחוב וקרא לתושבים לכבות את האור. סתיו 73' היה חשוך במיוחד.

 

שבועיים אחרי פרוץ המלחמה צה"ל קרא לאמא שלי. 'ארגון אומני ישראל' יצא בקריאה לאומנים וליוצאי להקות צבאיות להתנדב להופיע בפני החיילים ולתת יד להעלאת המורל בחזית. אמא שלי, כוכבה הררי, הייתה זמרת מוכרת באותם ימים, בת שלושים, יוצאת להקת פיקוד מרכז. אמנם בבית היו שלושה ילדים קטנים, אבל היו גם שלושה אחים בחזית והיא מיהרה להתייצב ונשלחה לדרום, לגבול המצרי.

 

לקח לאמא שלי הרבה זמן לחזור. יותר מדי זמן בחוויה של ילדה בת חמש. וכשחזרה כבר לא הייתה אותו הדבר. אמא נפצעה קשה בראשה, אבל את הפציעה של הנפש ייקח עוד שנים לעכל ולהבין.

 

 

מתעוררת לפיצוץ אדיר

"הגענו לסיני, סיימנו הופעות לפנות ערב והתארגנו לשינה", אמא סיפרה לנו אחרי שנים רבות. "פתאום ניגש אלי קצין שלישות

וביקש שאבוא עם נגן להופיע בפני קצינים שנמצאים במוצב מעבר לתעלה. השעה הייתה כבר שמונה. המדבר היה שקט וחשוך. מישהו החזיק לי את היד והוביל אותנו לבונקר שהיה חבוי מתחת לפני האדמה. המקום המה קצינים, שתיה וכל טוב. העברנו את הערב בשירה. בשלב מסוים האלכוהול החל להשפיע והקצינים התחילו להשתולל. הייתי האישה היחידה שם והסיטואציה הפכה להיות מפחידה. אחד הקצינים מיהר לחלץ אותי משם. מכיוון שהשעה היתה כבר חצות וחושך מצרים מסביב, הוא פינה אותי לקרוון שנמצא באזור מבודד.

 

"אנחנו לא נמצאים כאן הלילה. כנסי, תנוחי, תירגעי, אני אנעל אחרייך ובבוקר אבוא לפתוח לך". נשארתי. כיווצתי את עצמי לתנוחת עובר, העייפות הכריעה את הפחד והתחלתי לנמנם. השעה הייתה 2:00 בלילה כשהתעוררתי לרעש מחריש של פיצוץ אדיר. לקח לי רגע והבנתי שאני תחת הפגזה. השמיים הוארו מהפצצות. הקרוון רועד ואני בפנים מבועתת, לא מבינה מה קורה. לא רציתי למות. חשבתי על שלושת הילדים שאני משאירה מאחור. שלושת רבעי שעה נמשכו ההפגזות, עד שהגיעו לחלץ אותי בחזרה לסיני".

 

כוכבה הררי מככבת על שער לאשה (צילום: סוכנות קרן-קדרון)
    כוכבה הררי מככבת על שער לאשה(צילום: סוכנות קרן-קדרון)

     

    "לא רוצה למות פה"

    בעוד אני נמצאת תחת השפעת אירועי הלילה, הגיע קצין וביקש שנעלה במסוק לג'אבל עתקה ("ההר הענק", נמצא במזרח מצרים), להופיע מול קבוצת סיירת מטכ"ל. אחד החיילים ניגש אלי והזהיר, "אל תעלי לשם. אני ירדתי משם. זה לא בשבילך. שיעלו הגברים.

     

    "לא הסכמתי לעזוב את החברים. ההפגזות המשיכו ורק ביום השלישי קיבלנו אישור לעלות. המסוק נחת על שביל כשמצדו האחד תהום ובצדו השני תעלה. החיילים היו בעיצומו של מרדף אחרי קומנדו מצרי שהיה על ההר. קיבלנו הוראה לשכב בתעלה בזמן שיפרקו את הציוד וכך עשינו. היה קור אימים חודר עצמות. התקפלנו אחד ליד השני. פתאום הרגשתי חבטה חזקה מאוד בראש. ברגע הראשון הכאב היה כל כך חזק שלא יכולתי לסבול אותו, רציתי שיפסיק. רצו לי מחשבות בראש שאני לא אחיה ויש לי ילדים קטנים, ושאני לא רוצה למות פה.

     

     

    "לאט לאט התחלתי לאבד את ההכרה ושלווה נעימה עטפה אותי. הרגשתי שאני עפה בתוך מערה ורואה אור גדול והמוות נראה כבר פחות מפחיד. אין לי מושג כמה זמן שכבתי שם. רק כשאמרו לנו שאנחנו יכולים לצאת, שמו לב שאני לא קמה והגב שלי מלא בדם - אני מתעוררת רק כשאני שומעת אח מגלח את הראש שלי. אחר כך סיפרו לי שהמדחף של המסוק העיף את המגבר הכבד על הראש שלי".

     

    אמא מצטלמת בזמן שירותה הצבאי (צילום: אלבום פרטי)
      אמא מצטלמת בזמן שירותה הצבאי(צילום: אלבום פרטי)

        

      שנים של שינה חטופה וסיוטי לילה

      אותה פציעה גרמה לאמא שלי פגיעת ראש שפגעה בקשת רחבה של תפקודים קוגניטיביים שנחשפו עם השנים וכן בעצם השמע היושבת על עצב שיווי המשקל. חודש אחרי כבר ידעו הרופאים לבשר לאמא שלי שני דברים: 1. פגיעה במערכת ההורמונלית פגעה ביכולתה להביא עוד ילדים. 2. היא עומדת לאבד את השמיעה וכדאי לה לחשוב על מקצוע חלופי.

       

      מפני אובדן השקט הנפשי אף רופא לא ידע להזהיר. שנים של שינה חטופה, סיוטי לילה וכותנות רטובות מזיעה. משוטטת סהרורית בין החדרים, חדה ודרוכה בשעות הלילה, ממוטטת ותשושה בשעות היום; נבהלת מכל תזוזה או רעש שגררו קשיים תפקודיים במהלך היום. אמא יצאה חזקה לחזית וחזרה חודש אחרי עם נפש חבוטה. שנים רבות לאחר מכן מישהי במשרד הביטחון תגלה לנו שאמא שלי גידלה שלושה ילדים בצילה של פוסט טראומה. תובנה חשובה שהגיעה מעט מאוחר מדי.

       

      המלחמה ההיא לקחה מאמא את התוכניות - אבל היא יצרה חדשות - בתושייה של אומן שבה, היא למדה מקצוע חדש והקימה מכון יופי, שעד היום בבעלותה. כמו שחקן על במה אשר גדולתו נגלית כשבשבריר של שניה משהו משתבש ומחייב אותו לאלתר ולשמור על הגינותה של דמותו. כך היא, כשבשבריר של שניה התכנון השתבש, נדרשה לגייס את עוצמות ההישרדות שלה, לאלתר מחדש ולשמור על הגינותם של חייה.

       

      חוגגת יום הולדת עם אמא ואבא, רגע לפני שהמלחמה משנה את חיינו (צילום: אלבום פרטי)
        חוגגת יום הולדת עם אמא ואבא, רגע לפני שהמלחמה משנה את חיינו(צילום: אלבום פרטי)

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
        יועצת משפחתית ומדריכת הורים במשפחות משולבות (משפחה בה לפחות לאחד מבני הזוג יש ילד/ים ממערכת יחסים קודמת); מייסדת ומנהלת שותפה במיזם "ילדים לפני הכל" - תמיכה, הדרכה, ידע וסיוע לילדים ומשפחות במעברי גירושים ומשפחות בפרק ב' ולאנשי מקצוע. בעלת עמוד הפייסבוק "משפחה משולבת"; עיתונאית ומיצרת תוכן למשחקים שוברי שיגרה בתוך המשפחה בחברת happy days והכי חשוב, כי מכאן הכל התחיל - אמא במשפחה משולבת עם ארבעה ילדים, כלב וחתול.