"צה"ל קרא לאמא שלי, כוכבה הררי,
לשיר לחיילים - ומאז לא שרה עוד"

אני הילדה של סתיו שנת 73'. לא כמו ילדי חורף 73' נולדתי במלחמה שלפני. לא נולדתי אל תוך ארץ פצועה ועצובה. גדלתי בתוכה.

מתעוררת לפיצוץ אדיר

"הגענו לסיני, סיימנו הופעות לפנות ערב והתארגנו לשינה", אמא סיפרה לנו אחרי שנים רבות. "פתאום ניגש אלי קצין שלישות וביקש שאבוא עם נגן להופיע בפני קצינים שנמצאים במוצב מעבר לתעלה. השעה הייתה כבר שמונה. המדבר היה שקט וחשוך. מישהו החזיק לי את היד והוביל אותנו לבונקר שהיה חבוי מתחת לפני האדמה. המקום המה קצינים, שתיה וכל טוב. העברנו את הערב בשירה. בשלב מסוים האלכוהול החל להשפיע והקצינים התחילו להשתולל. הייתי האישה היחידה שם והסיטואציה הפכה להיות מפחידה. אחד הקצינים מיהר לחלץ אותי משם. מכיוון שהשעה היתה כבר חצות וחושך מצרים מסביב, הוא פינה אותי לקרוון שנמצא באזור מבודד.

"אנחנו לא נמצאים כאן הלילה. כנסי, תנוחי, תירגעי, אני אנעל אחרייך ובבוקר אבוא לפתוח לך". נשארתי. כיווצתי את עצמי לתנוחת עובר, העייפות הכריעה את הפחד והתחלתי לנמנם. השעה הייתה 2:00 בלילה כשהתעוררתי לרעש מחריש של פיצוץ אדיר. לקח לי רגע והבנתי שאני תחת הפגזה. השמיים הוארו מהפצצות. הקרוון רועד ואני בפנים מבועתת, לא מבינה מה קורה. לא רציתי למות. חשבתי על שלושת הילדים שאני משאירה מאחור. שלושת רבעי שעה נמשכו ההפגזות, עד שהגיעו לחלץ אותי בחזרה לסיני".

כוכבה הררי מככבת על שער לאשה(צילום: סוכנות קרן-קדרון)

"לא רוצה למות פה"

בעוד אני נמצאת תחת השפעת אירועי הלילה, הגיע קצין וביקש שנעלה במסוק לג'אבל עתקה ("ההר הענק", נמצא במזרח מצרים), להופיע מול קבוצת סיירת מטכ"ל. אחד החיילים ניגש אלי והזהיר, "אל תעלי לשם. אני ירדתי משם. זה לא בשבילך. שיעלו הגברים.

אמא מצטלמת בזמן שירותה הצבאי(צילום: אלבום פרטי)

שנים של שינה חטופה וסיוטי לילה

אותה פציעה גרמה לאמא שלי פגיעת ראש שפגעה בקשת רחבה של תפקודים קוגניטיביים שנחשפו עם השנים וכן בעצם השמע היושבת על עצב שיווי המשקל. חודש אחרי כבר ידעו הרופאים לבשר לאמא שלי שני דברים: 1. פגיעה במערכת ההורמונלית פגעה ביכולתה להביא עוד ילדים. 2. היא עומדת לאבד את השמיעה וכדאי לה לחשוב על מקצוע חלופי.

מפני אובדן השקט הנפשי אף רופא לא ידע להזהיר. שנים של שינה חטופה, סיוטי לילה וכותנות רטובות מזיעה. משוטטת סהרורית בין החדרים, חדה ודרוכה בשעות הלילה, ממוטטת ותשושה בשעות היום; נבהלת מכל תזוזה או רעש שגררו קשיים תפקודיים במהלך היום. אמא יצאה חזקה לחזית וחזרה חודש אחרי עם נפש חבוטה. שנים רבות לאחר מכן מישהי במשרד הביטחון תגלה לנו שאמא שלי גידלה שלושה ילדים בצילה של פוסט טראומה. תובנה חשובה שהגיעה מעט מאוחר מדי.

המלחמה ההיא לקחה מאמא את התוכניות - אבל היא יצרה חדשות - בתושייה של אומן שבה, היא למדה מקצוע חדש והקימה מכון יופי, שעד היום בבעלותה. כמו שחקן על במה אשר גדולתו נגלית כשבשבריר של שניה משהו משתבש ומחייב אותו לאלתר ולשמור על הגינותה של דמותו. כך היא, כשבשבריר של שניה התכנון השתבש, נדרשה לגייס את עוצמות ההישרדות שלה, לאלתר מחדש ולשמור על הגינותם של חייה.

חוגגת יום הולדת עם אמא ואבא, רגע לפני שהמלחמה משנה את חיינו(צילום: אלבום פרטי)