יום העצמאות ה־61 של מדינת ישראל, שנת 2009, 19 שנה אחרי שעליתי ארצה. זה היה רגע מכונן, הרגע שבו הרגשתי הכי ישראלית שיש.
עלינו ארצה ערב מלחמת המפרץ הראשונה. כולם ידעו שעומדת לפרוץ מלחמה וחששתי שזה יכניס את אמי לחרדה איומה. להפתעתי, היא שמחה, ואמרה שסבי חלם כל חייו להגיע לכאן, ומשהו בזה הרגיע אותי. כשהדלקתי את המשואה הרגשתי כאילו הוא מרחף לו למעלה ומסתכל עליי משם.
העיתונאים קיבלו הודעה על בחירת מדליקי המשואות לפני שזה נודע לי, וכששאלו אותי אם זה נכון, אמרתי: "לא, מה פתאום" וחשבתי לעצמי: "איזו טעות נחמדה, איזה כבוד". אני זוכרת שזה היה ערב קר ומבהיל יותר מכל פרמיירה, התרגשות פעורה לגמרי. תחושה של פעם בחיים.
"התמונה הישראלית שלי" - בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט
יבגניה דודינה(צילום: אלעד גרשגורן)
הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
