ערב ריצת חצי הגמר שלי ב־100 מטר משוכות באולימפיאדת מינכן (1972), הזמין השחקן שמואל רודנסקי את חברי נבחרת הספורטאים הישראלית ל"כנר על הגג" בכיכובו. כולנו הגענו במדים הייצוגיים וחגגנו בשמחה אדירה. במהלך ההפסקה, הוזמנו לאחורי הקלעים והצטלמנו לתמונה משותפת. חזרנו בחצות וכשהתעוררתי בבוקר בישרו לי על התקפת המחבלים על הכפר האולימפי, ששני ספורטאים נרצחו ושברגעים אלה מתנהל משא ומתן על תשעה נוספים. חזרנו ארצה במטוס, שבו חצי משלחת בחיים וחציה בארונות עטופים בדגלים.
עד היום, 45 שנה אחרי, כל אדם שפוגש אותי קופא לרגע ומשתף אותי בדיוק מה הוא עשה כששמע על הטבח ואיך זה השפיע עליו. השיחות האלה מחזירות אותי לרגע הזה בכל פעם מחדש. זו לא הייתה אותה ישראל אחרי הטבח במינכן. נושא ההיערכות הביטחונית התחיל לצבור תאוצה, ובאולימפיאדה הבאה שהמשכתי אליה, הכל כבר היה שונה לגמרי. קודם כל בדקו איך לאבטח אותי, ורק אחר כך בחרנו באילו תחרויות להשתתף.
"התמונה הישראלית שלי" - בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט
