ביום העצמאות לפני שלוש שנים הוזמנתי לבקשת שמעון פרס לבית הנשיא, כדי לשיר יחד איתו את "עוף גוזל". אלו רגעים שידעתי שאנצור בלבי לנצח. נצמדתי לחבר יקר, האיש שתמיד חיכיתי למוצא פיו, שהיה מסוגל להדביק אותנו בתקווה העצומה שלו ובאמונה על הטוב שבאדם. הוא חזה, חלם, והייתה לו תשוקה בלתי מסויגת לעתיד טוב יותר.
"התמונה הישראלית שלי" - בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט