"אני תמיד החזק. זה שמארגן, דואג, מסדר. זה ההסכם ביני לבין עפרה אשתי – אני תומך בה והיא סומכת עלי", מספר לי אורן, שהגיע אלי אחרי שלושה שבועות בהם בכה ללא סוף. "ככה זה היה תמיד בינינו. ככה אני עם כולם. אפשר להתקשר אלי ביום ובלילה. אני תמיד אהיה זמין עבור האנשים שאני אוהב".
פגשתי את אורן (השמות בכתבה בדויים) שלושה שבועות לאחר לידת דן, בנם הבכור - גבר חסון בראשית שנות השלושים לחייו. בשלושת השבועות הללו שקע אורן בחרדות שהלכו והתעצמו. שלא כהרגלו ישן מעט, אכל מעט וכאמור, בכה לא מעט. "כולם סביבי מאושרים מהלידה ואני, כל כך לא נעים לי מכולם ובעיקר מעופרה, אבל אני לא מסוגל לדבר על הלידה או להתקרב לדן. נע בין בכי ורעד בכל הגוף לבין תחושה שעוד מעט אתפוצץ".
הטורים הקודמים של חגית:
- "את מדברת על טראומת לידה? תגידי תודה שיצאת עם תינוקת בריאה"
- "מאז הניתוח הקיסרי אני לא מרגישה אמא טובה. אישה אמיתית יולדת"
- זיכרונות של עוּבָּרים: מה אנחנו זוכרים מתקופתנו בתוך הרחם?
מה לידה? אנחנו בדרך לפיצה
עופרה ואורן מאוד חיכו ללידה. יחד הלכו לקורס הכנה ללידה, יחד רכשו מבעוד מועד את כל הנדרש לבנם, יחד רקמו חלומות על משפחה קטנה ומאושרת. היחד המוכר הזה קרס. עופרה טיפלה בדן ואורן התמודד בחדר נפרד עם השינוי העצום שהתחולל בו מאז הלידה.
הלידה הגיעה בהפתעה. "ביום שישי בערב קפצנו להורים והתכוונו להמשיך לקניון לאכול פיצה. עופרה הציעה שנעבור דרך בית החולים, סתם לבדוק שהכל בסדר. בכל זאת, אמצע חודש תשיעי. היא לא הרגישה שום דבר מיוחד, פרט ללחץ הרגיל בגב. הסכמתי. המיילדת בדקה אותה ואמרה שאנחנו נשארים ללידה. הופתענו. מה לידה? אנחנו בדרך לפיצה.
כעבור זמן קצר באמת התפתחו צירים וכל הזמן הזה אני שולט בעניינים", אורן מספר ודומע. "היה לי מאוד חשוב לתמוך בעופרה, שתרגיש שאני איתה, שהיא לא לבד ועכשיו... היא דואגת לי ואני לא מסוגל לתמוך או לעזור לה. לא יודע מה קרה לי".
"הלידה התפתחה מהר ואני בשיא התפקוד. עכשיו אני יודע שהיה לי קשה עם הצעקות של עופרה. היה לי קשה לראות אותה סובלת וזה רק דרבן אותי לעזור יותר. ואז, ממש כשדן יצא, המיילדת ביקשה שאעזור לה. היא ביקשה שאדחוף לעופרה של הרגל אל הבטן. אני עומד שם ורואה את המים והדם והצעקות של עופרה. זה הפחיד אותי. אני באמת לא יודע מה קרה לי. זה הגעיל אותי", אמר ונע בחוסר נוחות, כמו נבהל כשהאמירה השתחררה ממנו לחלל החדר.
רק אחרי שבועות של טיפול, כשהאמון בינינו נבנה והתייצב, יכול היה אורן להעמיק אל תוכו ולהבין שהגועל שחווה בלידת בנו הזכירה לו סיטואציה לא נעימה אותה חווה כילד צעיר. הלידה גם "שלפה" זיכרון מודחק נוסף אותו חווה כחייל באחת המלחמות. "הטנקים חזרו מהקרבות. חלקם חזרו שחורים, מפויחים מאש ובתוכם כתמי דם (של חיילים שנפצעו או נהרגו בתוכם). קרצפנו אותם. זה היה נורא. בלידה לא זכרתי את הזיכרונות האלה. רק עכשיו. ועכשיו אני מבין את הקשר. עכשיו אני יכול להבין למה היה לי כל כך קשה כשדן יצא. המיילדת גם נתנה לי מספריים ועודדה אותי לחתוך את חבל הטבור. חתכתי ולא יכולתי יותר. יצאתי מהחדר והתעלפתי. מאותו רגע לא חזרתי לעצמי".
לידת הגבריות והאבהות החדשות
בשקט בשקט בזו אחר זו נפתחו בשנות ה-70 דלתות חדרי הלידה בפני האבות שבדרך. תופעה המוכרת בארץ ובמדינות שונות בעולם. עד אז סוגיות ההריון והלידה היו עניינן של נשים בלבד. גברים נהגו ללוות את בנות זוגם לבדיקות או לחדרי הלידה אך נותרו בחדרי ההמתנה. שינוי אדיר זה התרחש בעקבות תהליכים כלכליים, חברתיים ופוליטיים עולמיים שהכשירו את לידת הגבריות והאבהות החדשות.
ראשיתו של שינוי עולמי עמוק ורחב היקף זה, אי שם במכרות הפחם בבריטניה במהלך המאה ה-18, שם כנראה החלה המהפכה התעשייתית. אחד התוצרים המבורכים של המהפכה התעשייתית הוא התפרקות הפטריארכליות המסורתית הנוקשה.
תולדות חייו של אורן עשויים לאפיין מעבר מילד שגדל בבית פטריארכלי יחסית לגבר המשתדל לנהוג על פי "הגבריות החדשה", כתומך וקשוב לבת זוגו.
הקוד הפטריארכלי שהכתיב את נורמות החיים באלפי השנים האחרונות מפצל ומקטב בין גברים ונשים. גברים אמורים להיות חזקים, להסתיר חולשות, להתנתק מרגשותיהם. בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 התמונה החלה להשתנות – החלה להירקם "אבהות חדשה". יותר ויותר גברים צעירים העמיקו את מעורבותם בצרכי הבית וגידול הילדים. המשפחות הפכו שוויוניות יותר והיררכיות פחות. כולל, בין היתר, פתיחת דלתות המעוז הנשי בפני הגברים.
מחצית מהגברים בלידה חווים לחץ וחרדה
נוכחות בחדר לידה ושותפות בהגעת חיים חדשים לעולם היא מאוד מרגשת. על אחת כמה וכמה כשמדובר בילד שלך. יחד עם זאת, לא פשוט להיות נוכח בכאב ובסבל של בת זוגך כשאתה עומד חסר אונים ולא ממש יודע מה עוד לעשות. הריחות, המראות, הלחץ והדאגה עשויים לאתגר מאוד את האבות שבדרך.
הגברים שלנו יודעים להיות בשליטה, להיות אחראים ומובילים ופתאום חוויית הלידה עשויה למוטט בתוכם את כל מה שבנו והכירו. מחקר שהתמקד בתחושותיהם של 417 אבות מצפון יוון שנכחו בלידת ילדם מצא שלמעלה מ-81% מהם יצאו מהלידה ברגשות גאווה ואהבה והיו גם אסירי תודה לבת זוגם על המאמץ האדיר. יחד עם זאת, מחצית מהאבות הרגישו חרדה ולחץ, חלקם חשו חרדה ממשית לחייהם של היולדת והיילוד, חרדה שליוותה חלק מהם עוד מספר חודשים לאחר הלידה. 40.7% הסכימו שהצוות היה מקצועי וסמכו עליו, תחושה שאפשרה להם לחצות את הלידה בשלום.
חקר השפעת נוכחות האבות בלידה עדיין בראשיתו. החוקרים חלוקים בדעותיהם. ישנם המתרשמים ששיעור פוסט-הטראומה בעקבות לידה בקרב הגברים דומה לאומדנים בקרב הנשים, כלומר למעלה מ-20%. אחרים טוענים שמדובר בתופעה שולית. חשוב לזכור שגברים מחצינים אחרת מנשים תסמיני חרדה ודיכאון ולעתים אלו מפוספסים על ידי החוקרים וחשוב יותר - על ידי הגבר עצמו, זוגו והממסד הרפואי.
מגיעים ללידה בשביל "שלום בית"
מהם גורמי סיכון שעשויים לנבא חרדה, דיכאון או פוסט-טראומה בין אבות שימצאו בחדר לידה? נמצאו מגוון מאפיינים: נטייה לדיכאון או חרדה עוד קודם הכניסה ללידה, הורות טרייה, הריון לא מתוכנן, חוסר ביטחון להתמודדות עם ההורות הקרבה, נוכחות בלידה טראומטית. מערכת יחסים בעייתית עם בת הזוג היולדת, הורות נוקשה שחווה הגבר בילדותו, תחושת חוסר שליטה וחוסר יכולת לעזור לבת הזוג, חשיפה למראה יציאת היילוד ובישראל יש להוסיף טראומה לא מעובדת מהשירות הצבאי, ממלחמות ופיגועים.
כחלק מ"האבהות החדשה" ורצונו של הגבר לתמוך בבת זוגו היולדת, גדל משמעותית בארבעת העשורים האחרונים מספרם של הגברים השותפים בלידה. ישנם שעושים זאת מרצונם החופשי וישנם הנכנעים לנורמות החברתיות החדשות. אם זה היה תלוי בהם, הם היו מעדיפים מסיבות שונות להישאר בחדר ההמתנה או עם הילדים האחרים בבית. הם מגיעים בכדי לשמור על שלום בית או כחלק מהבעת השותפות והאכפתיות כלפי בת זוגם.
גברים, ממש כמו נשותיהם, זקוקים לכלים ולתמיכה רציפה ועקבית במהלך ההריון לקראת השינוי הצפוי. רוב הגברים מגיעים ללידה מתוך הנחה שהם כבר יסתדרו ומופתעים מעוצמת המעמד. הכנה הדרגתית ופתוחה אשר תשלב ותעודד את האב לחשוף את חששותיו מהלידה וההורות הקרבות, עשויה לצמצם תסמיני משבר. המעבר מהקוד הפטריארכלי אל "האבהות החדשה" דורשת סיוע של אנשי מקצוע, מעגלי גברים, אנשי טיפול, ספרות, חברים כל מה שיגרום לגברים להרגיש מוכלים ומכאן גם מכילים.
תודה ל"אורן" ול"עופרה".
מקורות
1. הררי, יובל. (2013). קיצור תולדות האנושות. אור יהודה: כנרת, זמורה ביתן, דביר.
2. טריגר, צבי. (2014). פשעים נגד הפטריארכיה: ניאוף, הפלות והומוסקסואליות במשפט ובתרבות. בן שמן: מודן ומשרד הביטחון.
3. בן-שחר, חגית. (2016). השחר של העידן השלישי, מיניות פוריות ושליטה, תולדות הקשר בין נשים וגברים. צפרא.
4. אפטר, יאיר, (2014). (ליקט וערך) טיפול רגיש מגדר בגברים, אוגדן מאמרים. רמת- גן: ביה"ס המרכזי להכשרת עובדים לשירותי רווחה, ויצ"ו.
5. מחקר על אבות שהשתתפו בלידה של בת זוגן, יוון.
6. חוויות פוסט טראומטיות אצל גברים שהשתתפו בלידה.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
חגית בן שחר, מטפלת בתנועה ומומחית לטיפול ממוקד גוף בטראומה.
למרות שעולם הלידה נחקר היום ברחבי העולם יותר מתמיד ומתחילה להיווצר מגמה מעודדת בנושא יש עוד מקום רב לשינוי ולשיפור. הצבתי לעצמי יעד לפעול לכך שילדי העתיד, הילדים שלנו, ייוולדו מתוך הקשבה ואהבה וההורים הטריים יכנסו להורות שלמים ומועצמים. לשם כך אני כותבת, חוקרת ומרצה באקדמיה ומחוצה לה. ייסדתי את 'צפרא' – מרחב להעצמה הדדית מההפריה ועד 120 ותחת חסותו מתגבשות יוזמות לתמיכה בהורים טריים. ספר ביכורים שכתבתי "השחר של העידן השלישי, מיניות פוריות ושליטה, תולדות הקשר בין נשים וגברים" יצא לאור בקיץ 2016. מאמרים פרי עטי מתפרסמים בארץ ובעולם.
