מיכל שלו כותבת לחברתה שנשמתה צולקה בגיל תשע

"לא באמת חשבתי שאראה אותך שוב עד שיום אחד, לפנות בוקר, הופעת על סף דלתי עם שתי מזוודות ופנים שטופות דמעות". המכתב שלא נכתב, גרסת ה-VIP

מיכל שלו. "אני אוהבת אותך ומודה לך מעומק לבי שהענקת לי בנדיבות מעצמך" (צילום: ראובן קופצ'ינסקי)
מיכל שלו. "אני אוהבת אותך ומודה לך מעומק לבי שהענקת לי בנדיבות מעצמך" (צילום: ראובן קופצ'ינסקי)

לחברתי שחבויה בין דפי ספרי,

 

הכרנו כשהיינו בשנות ה־20. את, ספרית במספרה בדיזנגוף, עולה חדשה מאזרבּייג'אן, ואני עורכת דין צעירה. קשקשנו, סיפרתי לך שאני גרה עתה בניו־יורק, וכשאמרת שאת מתכננת לבקר שם את משפחתך, נתתי לך את הכתובת והטלפון שלי, מתוך נימוס, לא באמת חשבתי שאראה אותך שוב, מסוג ההזמנות שאף אחד לא מקיים. עד שיום אחד, לפנות בוקר, הופעת על סף דלתי עם שתי מזוודות ופנים שטופות דמעות. קרובת משפחתך זרקה אותך מהבית, ובטרמפים הגעת אליי, בתחינה למקלט זמני. משתי זרות הפכנו להיות כאחיות. בתוך שנה נעשית מעצבת השיער והסטיילינג של כל הידוענים במנהטן. כוכבת.

 

אני חזרתי לארץ, התחתנתי, נולדו לי ילדים, אך נותרנו בקשר הדוק. כשנפגשנו היית תמיד שמחה ומלאת חיים, שתית וודקה ורקדת על שולחנות, יפהפייה ומוכשרת. והיו גם לילות של שיחות

"את הגברים שאיתם יצאת עזבת בתירוצים שונים. כשניסיתי לשדך לך מישהו, פסלת אותו על הסף עוד לפני שנפגשתם. לאט־לאט חדלנו לדבר על נושאים רגישים"

 נפש. סיפרת שפגעו בך כשגרת בבית ובעקבות זאת נשלחת לפנימייה, שם זכית לעדנה. ידעתי שעברת התעללות, אך כשהגענו לנושא זה היית מעורפלת. לא ממש הבנתי מה היה שם. את הדחקת, ואני לא חפרתי.

 

כשאמך יצרה פתאום קשר וביקשה לפגוש בך היית בטוחה שהיא רוצה לבקש ממך מחילה, ובאצילותך התכוונת לסלוח. היינו נרגשות, אך האכזבה הייתה מרה. היא לא התכוונה כלל לבקש סליחה, אלא רצתה ממך כסף. היית עצובה, אבל כדרכך התרוממת והמשכת הלאה. חתולה־נמרה שנופלת על הרגליים, נלחמת באומץ, שורדת את החיים בראש מורם. אני מודה, לפעמים כעסתי עלייך. למה את כזאת סגורה עם בחורים? למה את לא נחמדה אליהם? למה את רואה בכל אחד מהם אויב? את הגברים שאיתם יצאת עזבת בתירוצים שונים. כשניסיתי לשדך לך מישהו, פסלת אותו על הסף עוד לפני שנפגשתם. לאט־לאט חדלנו לדבר על נושאים רגישים.

 

השנים חלפו. את כל חיבתך העתרת על ילדַי, גיא ונטע, שראו בך אמא שנייה, ועל הכלב שלך. רק כשהוא מת נשברת והחלטת לדבר. סיפרת לי על הגבר ש"לימד אותך להיות אישה" כשהיית בת תשע, בזמן ששהית בביתך, המקום שאמור להיות הכי מוגן, וצילק את נפשך לעד. והוא לא היה היחיד. היו עוד מנוולים.

 

הגוף זוכר את הכאב, הנשמה פגועה ומתייסרת, אין מנוח, אין מזור ולא מַרפא לצער. אך את, מקסימה אהובה, מילאת את שברי הנפש בזהב, והפכת את חייך לבעלי ערך ומשמעות, חיים עשירים וטובים, מלאי הגשמה ותקווה. אני אוהבת אותך ומודה לך מעומק לבי שהענקת לי בנדיבות מעצמך. היית לי השראה, שפכת עליי אור גדול שהאיר את דפי ספרי האחרון ועתה הוא זורח דרכו בלבבות רבים.

 

  • ספרה האחרון של מיכל שלו, "סדקים בזהב", יצא לאחרונה בהוצאת כנרת זמורה־ביתן דביר. בעיצוב דמותה של קסיה, גיבורת הספר, שאבה שלו השראה מחייה של החברה שאליה נכתב המכתב.

 

  • לכל המכתבים בפרויקט המכתב שלא נכתב, גרסת ה-VIP

 

 

הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: דביר כחלון, סגנון: ראובן כהן)
הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: דביר כחלון, סגנון: ראובן כהן)
 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד