לחלום תמיד מותר. בישראל המצטופפת, רק מעטים יכולים להרשות לעצמם מרחבים מהסוג שמצטלם יפה כל כך בספר הזה. מחדר השינה ומהסלון עומדים מולם נופים פתוחים, ללא שכנים נראים לעין. איפה נמצאת ישראל הזאת? במציאות, כולנו יודעים שמסביב לפריים המדויק של הצילום כבר צומחות פרא שכונות חדשות, הקניון השכונתי מוקם מעבר לפינה, המיית-הרקע היא כביש מהיר, ואם יש נוף של קו ראשון לים – גוגל כבר יספר על תולדות המאבק הסביבתי נגד המיזם.
אך כל זה מרוחק שנות אור ואבק מהאוטופיה שנחגגת בספרה החדש של אורלי רובינזון, indoor outdoor. בהקדמה היא כותבת כי בעבורה זו סגירת מעגל: עשר שנים חלפו מאז שהוציאה לאור את ספרה הראשון, ''בין הגינה והבית''. בעשר השנים הללו לא רק הכותרת עברה אינגלוז; גם החלום הישראלי על בית עם גינה השתכלל והתפתח.
"בבתיהם החדשים מבקשים הישראלים להתחבר באופן אמיתי ועמוק אל מרחבי המגורים שמחוץ לבית הפיזי", מתפייטת רובינזון. "ההכרה בכוחו של הגן התעצמה, הידיעה כי מרחבי הגן טומנים בחובם ערכים של סביבה, בריאות, שלווה, נופש יומיומי, פעילות ספורטיבית מבורכת, אוויר נקי, מקום טבעי, צמחייה ומרחבים ירוקים".
מי לא רוצה להתחבר לכל אלה באופן אמיתי? לחלום תמיד מותר, כאמור, אבל יש ישראלים שכבר לא צריכים. הבתים שלהם, שמופיעים בספר, מספרים על מה חלמו דייריהם: בדרך כלל, זה יהיה סגנון החופשה המועדפת עליהם. וכך אפשר למצוא בית עם גינה ברוח הזן, אחוזה טוסקנית מכוסה אבן פראית, בריכות מוצלות בצמחייה טרופית א-לה-אינדונזיה, מרפסת יוונית צבועה לבן או חיבור לטבע בבית שטויח באדמה. עדיין לא נמצא הבית הישראלי שיתפוס את מקומו של בית הסוכנות הוותיק. קיבוץ גלויות? מעדיפים גלויות של חופש.
מה עוד אפשר ללמוד מהבתים היפים שמצולמים בספר? שבמדינה מצטופפת, מי שיכול רוצה ספייס, הרבה ספייס. ו"חוץ שנראה כמו פנים, פנים שנראה כמו חוץ", וביניהם חלונות גדולים ככל האפשר, רצוי קירות זכוכית. מרחב ויזואלי לא מופרע מול העיניים – כל מה שבלתי אפשרי בישראל.
האם הפתיחות האדריכלית הזו מתאימה לאקלים הלוהט שלנו? שלא לדבר על האקלים הביטחוני, שאליו לא רצוי להיערך בעמודים דקיקים וקירות זכוכית? רובינזון ערה לכך, כשהיא כותבת על ''התעלמות ממצבי מלחמה וכאוס שעלולים להתפתח בארצנו האהובה, שהרי אז ההרגשה או הידיעה כי 'ביתי הוא מבצרי' עלולה שלא להוכיח את עצמה".
אבל למה לקלקל את הפנטזיה עם המציאות? לחלום תמיד מותר. לשנה הבאה בווילה הבנויה.
