יוצאים לחירות בהר סיני
המשפחה: עדי שריג ועדו גלילי ובתם נוהר בת השנה, גבעתיים.
איפה אנחנו בסדר? בבוסתן, על ראש הר סיני.
איך הגענו לכאן? אבא של עדי הציע לה לבוא לחוויית חג קצת אחרת לפני שבע שנים. הוא לא חזר לשם שוב ("הייתי שם פעם ראשונה, פעם אחרונה ופעם אחת יותר מדי"), אבל עדי התאהבה ומאז מגיעה בכל שנה. לפני שלוש שנים הכירה שם את עדו, בן זוגה והשנה יגיעו לסדר לראשונה עם בתם נוהר.
איך חוגגים? "הטקס לא דומה למה שהכרנו. בתחילת הערב אנחנו יושבים במעגל, כשבמרכזו על מפה בקבוקי יין. אנחנו עושים מדיטציה ומתחברים לרוח ולאור של חג הפסח. שמואל, המלווה בשלושת ילדיו, מנחה את הטקס ומעודד אותנו להקשבה פנימית ולמציאת החופש האישי שלנו. המטרה של כל אחד היא לצאת לחירות ולעבור ממקום צר לרחב, כדי להשתחרר מהפרעונים הקטנים, שמונעים מאיתנו את החופש שלנו". מדובר במסורת שהחלה בשנת 1995, אותה יזם והגה שמואל, שהחליט להוביל מסע ששיאו ערב החג, בו יוצא כל אחד מעבדות לחירות אישית ופנימית. "במקום להכות במצרים אנחנו יוצרים אחדות וחוגגים את ליל הסדר במקום שמסמל גשר בין מצרים לישראל".
עם מי חוגגים? השנה יגיעו לסדר 15 משתתפים: משפחות, זוגות ובודדים.
מה אוכלים? רק בסיומו של הטקס, יוצאים המשתתפים ואוכלים מרק ירקות, תחת כיפת השמיים, שמכין צוות בדואי, המתלווה לכל ימי המסע. "ניסיתי פעם אחת להביא גפילטפיש, אבל אף אחד לא רצה לאכול איתי, אז וויתרתי", מסביר עדו.
מדוע בחרנו ליל סדר כזה? "יש הרגשה של קדושה ואנרגיה שונה", מסבירה עדי. "אנחנו קרובים למקומות הקרובים לעם היהודי, בהם משה עבר בדרך לארץ ישראל. רוב חיי השתתפתי בערב חג פסח עם הרבה אוכל שהפך להיות העיקר, יחד עם הרבה המולה, מבלי להבין באמת מה משמעות החג. במסע שאנו עוברים, ששיאו הוא ערב החג, אנחנו מתעסקים במהות, בדרך שעברנו ויוצאים למסע שמטרתו מציאת חירות פנימית". עדו מוסיף: "כקיבוצניק, נהגתי לבלות את ערב החג בחדר האוכל. אני לא אוהב המוניות בחגים וזו סיבה נוספת שבחרתי לציין כך את ליל הסדר שלי בבוסתן, לחגוג בטבע מתוך חיבור וחיפוש משמעות".
את מי הייתם רוצים להזמין ליל הסדר? רחוק מהעין לא תמיד רחוק מהלב וגם כאשר בוחרים לעשות את הסדר קילומטרים מהבית, המשפחה בכל זאת חסרה. עדי הייתה שמחה אם אמה הייתה מצטרפת אליה: "אבל אמא שלי לא תבוא. היא חושבת שאני משוגעת שאני נוסעת לסיני".
כך יצאנו מעבדות לחירות: "יצאתי לחופש במקום הזה", משתפת עדי. "אחרי שנים של לבד השתחררתי מהדפוסים שהגבילו אותי ויצרתי זוגיות עם עדו. יציאת מצרים מסמלת את היציאה לחופש מן המגבלות וההרגלים, במטרה להפוך כל רגע בחיי לבחירה חופשית".
ברזיל: החופש לעשות מה שבא לנו
המשפחה: עידן וכרמית גולנר וארבע בנותיהם, מור, בת 9, מעיין, בת 7 והתאומות נועם וגילי בנות 3, ברזיל.איפה אנחנו בסדר? כפר אלטופראיסו בברזיל. כפר קטן, שגרים בו 7000 תושבים.
איך הגענו לכאן? "לפני כמה חודשים ארזנו 2 הורים, 4 ילדות ו-14 מזוודות ולקחנו מטוס לברזיל. החלטה לא פשוטה, בתקווה לאפשרות של בחירה, החלטנו להעניק לעצמנו מתנה – זמן. זמן להיות יחד כמשפחה, זמן לפיתוח עצמי ועצמאי, זמן לטיולים, זמן לחשיבה ולניסיון לחיות אחרת".
איך חוגגים? בבית, יחד עם שלוש המשפחות הישראליות היחידות המתגוררות בכפר.
עם מי חוגגים? מסביב לשולחן החג ישבו חברים טובים של בני הזוג מריו - ברזילאים אוהבי ישראל, שמדברים עברית, שומעים שירים חסידיים מזרחיים ובקיאים ביהדות ובמנהגי החג. אליהם יצטרפו גם מטיילים ישראלים שנמצאים באזור ותושבים מקומיים.
מה אוכלים? "ארוחת החג תהיה טבעונית וננסה לשלב מאכלים מסורתיים, כמו חריימה טבעוני. לא פשוט להשיג את כל המצרכים. אגוזים לדוגמא, לא ניתן להשיג וגם אם כן, הם עולים 90 שקל לקילו. את המצות אנחנו מנסים להשיג מבית חב"ד הממוקם כשלוש שעות נסיעה מכאן", מסבירה כרמית.
למה בחרנו ליל סדר כזה? "למרות שבחרנו לגור כאן ועל אף המרחק, אנחנו עדיין יהודים, ישראלים", מסביר עידן. "חשוב לנו לקיים את הסדר כמו בארץ ובשפה העברית. גם אם לא כולם יבינו, ננסה להסביר. חשוב לנו שהבנות ישמעו את השפה העברית, יקראו בהגדה, יבינו את המהות של החג ויחוו את ליל הסדר עם האווירה הייחודית שלו - כולל מציאת האפיקומן. ליל הסדר שלנו יתמקד יותר במהות ויהיה צנוע".
את מי הייתי רוצה להזמין לסדר? "לא ראינו את המשפחות המורחבות שלנו כבר המון זמן", מספר עידן. "אני כל כך מתגעגע ובחג זה הרבה יותר מורגש. הייתי רוצה שהם יהיו פה איתי. גם לבנות הפורום המשפחתי הרחב חסר מאוד".
כך יצאנו מעבדות לחירות: "אני לא מתגעגעת בשום צורה לחגים בישראל", מספרת כרמית. "אני שמחה לא לעמוד בפקקים ואני גם לא חושבת שצריך להוציא כל כך הרבה כסף על מתנות למארחים ולמשתתפים ועל בגדים חדשים. כאן אנחנו יכולים להתלבש איך שאנחנו רוצים ולהביא לימי הולדת מה שבא לנו, גם אם מדובר במתנה שהבנות מכינות בעצמן. אף אחד לא שופט אנשים לפי איך שהם נראים או מה שהם קונים. בארץ הייתי צריכה גם לבשל וגם למצוא תעסוקה לילדים שנמצאים בחופש יותר משבועיים. בישראל קיים קושי כלכלי עצום, אבל צריך לשחק אותה כאילו הכל בסדר. כשהגענו לברזיל יצאנו מעבדות לחירות. גם כאן אנחנו עוסקים בהישרדות, אבל הרבה יותר שפויה".
מקסיקו: רכבת אווירת של מצות ותמרים בכל שנה
המשפחה: יגיל שוהם ואלואיסה גייטן ובנם אוריאל ז"ל, מקסיקו.
איפה אנחנו בסדר? ב"קאזה של יגיל", המשמשת בית חם לישראלים במקסיקו. זו השנה העשירית שיגיל מנהל שם את ליל הסדר, שהפך לאירוע גדול וחגיגי, אליו כולם מוזמנים.
איך הגענו לכאן? לפני 15 שנים הגיע יגיל לאזור סן קריסטובל – מקסיקו, בחיפוש אחרי מכרות של אבני חן, פגש את אשתו אלואיסה ונשאר.
מה אוכלים? "מדי שנה אנחנו מוודאים שיגיעו תמרים מקיבוץ סמר", מספר יגיל. "רק כדי שאוכל להכין את החרוסת של סבתא אסתר בת ה-93, שחסרה לי פה מאוד. את רוב התבשילים אנחנו מבשלים בעצמנו, במהלך יומיים של הכנות.
עם מי חוגגים? כולם מוזמנים: מטיילים ישראלים, משפחות שנמצאות בשליחות או מטיילות באזור, תיירים זרים וחברים מהעיר שרוצים לחוות ליל סדר. לצד נגינות של מוזיקאים מקומיים מתנגנים שירים ישראלים. "אני מנהל את הסדר ויחד קוראים כולם את ההגדה ואוכלים מאכלי חג", מספר יגיל בגאווה. "התיירים שאינם ישראלים וגם המקומיים נדהמים בכל פעם מחדש כיצד ישראלים ויהודים שלא הכירו מעולם, יושבים יחד לערב אחד ומציגים כזו אחדות וחברותא".
למה בחרנו ליל סדר כזה? "בים המקסיקני יש אי קטן של ישראליות, גם בחגים. חשוב היה לי במרחק רב מישראל, לציין את ערב החג כפי שאני זוכר מבית אבא. כילד של איש משרד החוץ, היה זה מנהג לעשות סדר בחו"ל ולהזמין את כל מי שרוצה לחגוג אתנו. ההתכנסות של אנשים רבים, שרובם לא מכירים אחד את השני, כדי לחגוג יחד את חג הפסח בשמחה ואחווה, זה מה שעושה את זה מיוחד בשבילי".
מי הכי הייתי רוצה שיבוא לסדר? השנה מציין יגיל לראשונה את החג ללא בנו היחיד אוריאל, שנפטר מדום לב כשהוא בן שמונה בלבד, במהלך הפסקה בבית הספר. "זה החג הראשון בלעדיו - חג מאוד עצוב. הוא נפטר בדיוק לפני שנה. הייתי רוצה שיהיה איתי כאן. אם היה מגיע לרגע אחד, הייתי בוכה ומחבק אותו חזק. הוא היה ילד מלא שמחה וטוב לב. ילד טבע אמיתי. עדיין לא יצאנו מהשוק הזה. אוריאל לא היה מתוכנן בדיוק כמו החיים פה, אבל הוא הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים שלי ואני כל כך מתגעגע אליו. הוא חסר לי כל יום ובחג יותר".
כך יצאנו מעבדות לחירות: "עבורי פסח הוא חג החירות, למרות שאני מתגורר במקסיקו שנים רבות. החירות שלי באה לידי ביטוי בכך שיש לנו מדינה עצמאית וחזקה - עובדה שגורמת לי להרגיש בבית ולא בגלות, גם שאני רחוק מהמדינה שלי ובזכותה".
נפאל, ברבדוס ועכשיו שיקגו: אצלנו במשפחה לא נשברים
המשפחה: משפחת לויט-רומרו. אמא איריס, אנני בת ה-6 ואבא ווינס ז"ל, שיקגו.
איפה אנחנו בסדר? בבית אחיה של איריס בעמק הסיליקון – ארצות הברית.
איך הגענו לכאן? ווינס, בעלה האמריקאי של איריס, אותו פגשה בבליינד דייט בישראל, היה איש משרד החוץ האמריקאי. במסגרת עבודתו נדדו בעולם. הם התגוררו בישראל ובארצות הברית לסירוגין וגם בנפאל ובברבדוס. "לפני שנתיים וחצי, כשהתגוררנו בברבדוס, יצא ווינס לגלוש בלב ים ושם מצא את מותו מדום לב".
איך חוגגים? "מסביב לשולחן החג, עם מיטב המאכלים של אמא. מחביאים את האפיקומן וקוראים בהגדה כל אחד בתורו. לכל אחד מבני המשפחה יש הגדה מיוחדת משלו, מסורת שעוברת במשפחה שלנו מדור לדור. זה התחיל מסבתא שלי, שרכשה לי הגדה ורשמה לי הקדשה אישית וממשיך עם אמא שלי, שרכשה לבעלי ולאנני הגדות בשפה העברית והאנגלית, עם הקדשה ממנה. זו השנה הראשונה שאנני תקרא בהגדה וזה מאוד מרגש".
עם מי חוגגים? ההורים של איריס, האח רונן עם אשתו יפעת ושלושת ילדיהם והמטפלת הנפאלית של אנני, שנמצאת עם המשפחה מהיום שאנני נולדה.
למה בחרנו ליל סדר כזה? בניגוד לשנים עברו, בהן חגגה איריס עם ישראלים ותושבים מקומיים, השנה החליטה לחגוג בהרכב משפחתי מצומצם: "השתדלנו תמיד להגיע לארץ בחגים או שההורים שלי היו באים עד אלינו. כל כך הרבה זמן לא חגגנו כל המשפחה הגרעינית יחד. ברגע שההורים שלי אתנו – לא משנה היכן זה יהיה, נרגיש בבית. חשוב היה לנו לבלות את החג יחד, רק אנחנו, בצורה אינטימית ובאווירה משפחתית".
מה אוכלים? "אנחנו מקפידים לאכול מאכלים כשרים לפסח בלבד. כל מה שהיינו צריכים להביא אתנו כדי שיהיה חג הוא את אמא שלי ובישולי החג הפולנים המעולים שלה. כל המאכלים הם מעשה ידיה. היא לא מוכנה לשמוע על תבשילים מוכנים. כשגרנו בנפאל הייתי מזמינה קמח מצה, מצות ושוקולד השחר או שוקולד פרה, באמצעות הדואר הדיפלומטי. לא רציתי שהבת שלי תוותר על אכילת מצה עם שוקולד או על מצה-ברייט. בנפאל היה מבשל לנו השף של השגריר את מרק הקניידלך הכי טעים שאכלתי ואת כל מאכלי החג. גם בברבדוס הקפדנו לנהל ליל סדר עם מאכלים מסורתיים, למרות הקושי לעתים להשיג חומרי גלם מתאימים. כאן באמריקה יש הכל".
את מי היית רוצה להזמין לליל הסדר? "הייתי רוצה לפגוש את בעלי, למרות שמבחינתי הוא תמיד אתנו. הוא בטח היה מתלונן שהאוכל לא מספיק חריף. מדי שנה היה קורא בהגדה באנגלית. היה לו כל כך חשוב לחגוג אתנו ולקחת חלק פעיל במנהגי החג. השנה לראשונה אנני קוראת בהגדה. הוא בטח מאוד גאה בילדה המדהימה שלנו".
כך יצאנו מעבדות לחירות: "עבדות היא סוג של קושי ואני מעדיפה את המילה אתגר שניתן לפתרון, כך גדלתי וחונכתי. אני חושבת שאני ומשפחתי קורצנו מחומר מיוחד. אצלנו לא קיימת עבדות, אלא רק חירות – וזה אומר בחירה חופשית מה את עושה עם חייך. בעלי נפטר במדינה זרה, עברתי את אחת מרעידות האדמה הקשות ביותר שהיו לי בנפאל ואני משתדלת להיות חזקה. אני חושבת שמשפחה זה הדבר הכי חשוב בחיים וכל עוד הם לצדך, הם יעזרו לך להתמודד".
