החידושים בתחום תעשיית הטקסטיל אפשרו לאופנת הבגד המוכן לדחוק את רגלי אופנת העילית. איב סאן לורן, מהמעצבים החשובים של עשור זה, הקים את בית האופנה שלו ב־1962 אחרי שעזב את בית דיור, והלך בעקבות המעצב פייר קרדן. ארבע שנים מאוחר יותר הוא ייסד את קו הבגד המוכן שלו, “ריב גוש”, והציע דגמים בהשראת בגדי צעירים שפגש במועדונים באזור הבילויים של הגדה השמאלית בפריז, כמו המעיל בסגנון בגדי מלחים.
בשנים אלה הושפע סגנון הלבוש של הדור הצעיר מהקולנוע, מעולם המוזיקה, בעיקר מסגנון להקות הרוק של אותן שנים, והבגדים היו גם סמל של מרד חברתי. גם מעמדה ותפקידה של האישה בחברה השתנה מאוד בשנות ה־60. רבות מהן התחילו לעבוד ורצו מלתחה שתהיה גם יפה ושיקית אך גם נוחה ומשוחררת יותר. איב סאן לורן הציע להן ללבוש מכנסיים והציג לראשונה, בתצוגת אופנת עילית, חליפת סמוקינג לנשים, אולי מהדגמים המהפכניים ביותר של המאה ה־20, יחד עם חצאית המיני שעוצבה באותן שנים על ידי מרי קוואנט בלונדון ואנדרה קוראז’ בפריז. עכשיו הנשים יכלו גם לחשוף את רגליהן וגם לנוע בחופשיות ולהרגיש צעירות ותמימות כדוגמת הדוגמנית הבריטית טוויגי, שהפכה לאייקון של אותן שנים.
בשנות ה־60, תקופה שבה שיגרו לראשונה חלליות לעולם החיצון, מעצבים אוונגרדיים יצרו אופנה בסגנון עתידני לצד אנדרה קוראז’ ופייר קרדן שהציגו בגדים בסגנון עתידני והשתמשו בעיצוביהם בחומרים חדשניים ולא מקובלים כמו ויניל (סוג של פלסטיק). המעצב פאקו רבאן הציג לראשונה ב־1966 שמלה ממטבעות מתכת והיה אחד מהמעצבים המרתקים של שנות ה־70.
