בתום הריאיון, שהתקיים בסטודיו היפואי של יעל רייך, מיקי ממון ורייך עוברות רגע לפוזיציית המתשאלות ובודקות אותי. "אז רגע, אחרי שדיברנו ודיברנו עליו, איך בעצם תקראי לקשר בינינו?", הן מסתקרנות, ואני מתעכבת לרגע ומציעה: "חברות קרובות, לא?". "תכתבי שאנחנו אחיות", הן מבקשות יחד, "זה לגמרי מה שאנחנו - אחיות. משפחה".
אז לאחיות רייך־ממון קצת נמאס שמכניסים אותן למסגרות. הן מתייצבות לריאיון המלווה את הפקת הצילומים שלהן ומתחשק להן לעודד אותנו להפסיק לחשוב בשחור, לבן וצהוב. ובצהוב הן מתכוונות לאופי המלווה בדרך כלל ראיונות עם דוגמניות עבר. "בא לנו לדבר על הדברים שמעסיקים אותנו ביומיום", אומרת רייך, "על הדברים שמחברים בינינו ואולי גם מייחדים אותנו מנשים אחרות עם אותו רקע, אבל בהסתכלות עליהן קדימה, היום, בתוך המקום הזה שמתפתח. אותה דמות היא חיה ומעניין לגשת אליה שוב, לצלם אותה שוב, לחוות אותה שוב".
אותו ביטוי אישי וחתירה להתפתחות מובילים אותן בעשייה היומיומית. ממון, שעוסקת בסטיילינג ובסטיילינג אישי, ורייך, אמנית וציירת, מתעקשות להסתכל לחיים ב"אפור" של העין וליהנות מהחופש שבלא להגדיר. "אני לא בן אדם שאוהב חוקים, נקודה", מסבירה ממון, "יש בין ה'כן' וה'לא' וה'שחור' וה'לבן' הרבה גוונים של אפור. כמונו, בני האדם. וזה היופי - לגלוש למקומות האלו, להיות עדין עם עצמך ולקבל גם את המינוסים והפלוסים".
במונחים של היום, הדוגמניות מיקי ממון ויעל רייך היו הסופי מצ'טנר של שנות ה־90. האחת פתחה תצוגות של איב סאן לורן והשנייה כיכבה על שערים של מגזינים בינלאומיים. היום, 20 שנה אחרי, מספרות לנו השתיים על תקופת הדוגמנות, ההתבגרות בתחום האופנה ועל הקשר המשפחתי החזק ביניהן.
המפגש הראשוני: מחמאות על המסלול
יעל: "הייתה לנו תצוגה משותפת של קלוד מונטנה, תצוגה שהגיעה לארץ בתקופה שעוד לא הגיע לכאן כלום משום מקום. מיקי כבר הייתה אז סוג של אוטוריטה, הדוגמנית הכי חשובה באותה תצוגה, לא קשורה לאף אחד, עובדת בחו"ל. והיא, ממרומי מעמדה, ניגשה אליי אחרי התצוגה והחמיאה לי מאוד על איך שהלכתי על המסלול".
מיקי: "ראיתי את יעל ואמרתי: 'יו, אני מרגישה סוף סוף שייכת, אני מחפשת את הקרבה הזו, אני יכולה לסמוך על יעל'. את מסתכלת על בן אדם ויש איזו כימיה בין אם את מדברת איתו ובין אם לא. עוד לפני שאת יודעת עליו משהו את מרגישה את הכימיה, את הקִרבה, את הפאשן להיות בקרבתו, להיות איתו, לעשות יחד. הייתה כבר אז קרבה מאוד גדולה. אבל החברות של יעל ושלי כל הזמן מקבלת רבדים נוספים. אני חושבת שהיא כל הזמן עולה מדרגה במקביל למה שאנחנו עוברות".
גיסות לשעבר: "היום אנחנו בקשר יציב שלא תלוי באף אחד"
החברות בין יעל למיקי עלתה מדרגה לקשר משפחתי של ממש עם חתונתם של מיקי ואילון, אחיה של יעל. הבנות, שעד כה עבדו ביחד, הפכו לגיסות והקשר אף התחזק. לאחר תאונה קשה שעבר אילון ושנים מאתגרות שליוו את ההחלמה, התגרשו מיקי ואילון, אך הקשר בין הבנות נותר חזק.
מיקי: "כמו בכל פרידה וכשעוברים משברים, יש התרחקות. זה זמן שכל אחד מתכנס בעצמו ועובר תהליכים אישיים. אבל האהבה מנצחת והיום אנחנו בקשר יציב שלא תלוי באף אחד".
שנות הדוגמנות: "ז'יל סנדר הייתה מפשיטה את מיקי"
מיקי: "עד היום יש לי חלומות שאני צריכה לארגן מזוודה ואני לא מצליחה להכניס את כל החיים שלי למזוודה הזו, היא לא נסגרת. ואני כבר בדרך לשדה התעופה ואני שוכחת דברים, ועוד שנייה יש טיסה ואני לא מספיקה. היום אני אומרת: 'וואו, יכולתי ליהנות יותר, יכולתי להיפתח לאנשים שכן ידעתי שיכול להיות לי קשר אמיתי איתם'. אז הסתכלתי על זה מאוד מהמקום של 'אני כאן', 'אני עובדת', 'אני לא שייכת'".
יעל: "אני זוכרת שפגשתי את שירז טל בתצוגות במילאנו והיא אמרה לי: 'אבל יעל, תראי איזה כיף לנו, איזה יופי מסביב'. שוב, יכול להיות שהיא הייתה אומרת היום: 'על מה את מדברת, זו בכלל לא הייתה החוויה שלי', אבל זו הייתה החוויה שלי. לא הייתי מסוגלת לראות את זה. חשתי בעיקר את הפוזה של איך שנגמרת התצוגה כל הדוגמניות חייבות להתפייד ולרוץ למקומות כדי להוכיח שהן נורא עסוקות. וזה כולל גם אם סיימתי עכשיו צילומים בבהאמס ומציעים לי להישאר עוד יומיים כי כל החבר'ה נשארים, ואני כזה במין: 'חלילה שאני אשאר, מה זה אומר, מה רוצים ממני'. זה אף פעם לא נשמע טוב על גבי דפי העיתון שאת באה ואומרת: 'אוי, איזו מסכנה הייתי, לא נשארתי בבהאמס', אבל כשמסתכלים על התמונה הגדולה, את כל כך רוצה להיות חלק מקבוצה של אנשים שמתפתחת ביחד ולא תמיד יכולה, אז כן, היה בהחלט איזה סוג של דיסוננס".
מיקי: "כשנכנסתי לעולם האופנה הייתה אווירה אחרת, משתפת. ג'ון גליאנו אמר לי: 'יש לך משהו בבית? תביאי ונוסיף את זה לתצוגה', כי הוא ראה שיש לי חוש לסטיילינג. התחושה שגדלנו בה הייתה של עשייה משותפת, של צוות".
יעל: "ז'יל סנדר הייתה מפשיטה את מיקי. היא הייתה מגיעה לגרמניה למדידות כשהתצוגה כבר הייתה מוכנה, והיו שואלים אותה: 'מה זו השמלה הזו? מה זה המעיל?'. מפשיטים אותה מהבגדים, מעתיקים ומעצבים מזה משהו חדש. אז כן, הייתה מצד אחד עשייה משותפת, אבל גם של מקום מאוד אינדיבידואלי שאתה מביא את עצמך".
קבלה ואהבה עצמית: "יעל ואני לא היינו דיוות שמרימות לעצמנו"
מיקי: "אני אוהבת את כל מה שאני, גם את מה שהייתי. אני מסתכלת על תמונות שלי בתור ילדה, מסתכלת על התקופה הזו, ואני עם המון חמלה ואהבה. אני מקבלת את זה, זה חלק ממני. יעל ואני לא היינו דוגמניות בלונדיניות עם עיניים כחולות. לא היינו מסחריות או חייכניות, דיוות ברמה של מתוקתקות, שהולכות להשקות, שמרימות לעצמנו. ואולי בגלל שלא היינו, היום, כשאנחנו הרבה יותר שלמות עם עצמנו ופתוחות ורואות את כל המגוון, יש לנו גם את היכולת לקבל ולפתוח את הלב.
יעל: "המון דשים סביב הנושא הזה של אנורקסיה, ריטוש. אני רואה נשים קמות בבוקר ועוטות על עצמן כמויות של איפור, רצות לספר פעם בשבוע, עושות גוונים, יושבות שם שעות, ואז הביקורת או האצבע המאשימה מופנית אליי – במקום של זו שמכתיבה איזשהו מודל כי אני רזה, בזמן שלי אין בכלל התעסקות עם הנושא. היו מתקשרים אליי ממדורי יופי ושואלים איך אני מטפלת בפנים, ועניתי: אין לי מה לומר בעניין. תשאלו נשים שזה הצד החלש שלהן. אני נולדתי עם עור פנים טוב. תשאלו אותי על דברים אחרים שהם לא הצדדים החזקים שלי, דברים אחרים שהייתי צריכה להתעמת איתם".
אינסטגרם: "כולם חיים באיזושהי פנטזיה"
יעל: "אנחנו קמים עם האינסטגרם והפייסבוק וכל היום אוכלים ויז'ואלס ואין לנו זמן לחקור כלום. אנשים מעלים תמונות שאין בהן שום אמיתה בנוגע לאותו רגע שבו התמונה צולמה. כולם חיים באיזושהי פנטזיה בשעה שחבל, שנייה, אני אתעורר רגע, אשתה קפה ואראה אם מתאים לי להיות פה או לא. אתה כבר חושב איך זה ייראה באינסטגרם ומאיפה נופל האור וכו'. זה כאילו לקחנו את החיים שלנו ונתנו אותם לטובת הציבור, שמנצל את זה מבחינה כלכלית בלי סוף, לועס את זה ומקיא את זה. זה שעבוד".
מיקי: "יש את הצד המקצועי ואני מבינה אותו. אני, כדי לקדם את עצמי צריכה להיות שם. זה חלק מהחיים ואני כן מבינה אותו ואני כן משתפת איתו פעולה, אבל אני לא אתן לעצמי להרגיש שאני נאנסת על ידו. כן יכול להיות שבוע שאני לא אעלה כלום גם אם אני כל יום בעבודה. אם זה לא מרגיש לי נכון באותו רגע, שאני רוצה לצלם את זה, אז אני לא אעשה את זה".
"אם אני לוקחת את האישיות והאופי שלי בגיל 18 והיה את האינסטגרם, הייתי בורחת כל עוד נפשי בי. גם ככה להיות מול המצלמה הרגיש לי לא מספיק, שזה לא מגלם לגמרי את כל מי שאני, ואחת הסיבות שעזבתי את פריז זה כי הרגשתי שדי, אחרי שבע-שמונה שנים, עדיין אתם בוחנים אותי לפי החיצוניות שלי? אז נכון, היו את גוטייה ואת איב סאן לורן וימאמוטו וכל אלה שעבדתי שראו את המעבר, אבל בגלל הביישנות והרצון שלי לשמור על עצמי לא שיתפתי פעולה עד הסוף. אם בגיל 18 היה אינסטגרם והייתי צריכה להיות כל כך חשופה, הייתי בורחת. היום אני יודעת למנן את זה. אני יודעת לרצות ויודעת לבחור".
ונושא אחד שיעל ומיקי לא רצו לדבר עליו אבל שאלנו בכל זאת - ניתוחים, מילויים ומה שביניהם?
מיקי: "אני זוכרת שלפני ארבע שנים ניגש אליי מישהו מהתחום ואמר לי: 'אני לא מאמין, תראי איך את נראית! מיקי, את אוטוריטה בתחום, איך את מסתובבת ככה? מה זה כל הקמטים האלו? לכי תסדרי את עצמך מיד'. התחושה הראשונית הייתה: 'וואו, רגע, מה קרה?'. ואז כן, רצות לך בראש מחשבות. את הולכת הביתה, מסתכלת במראה. ואז מגיע התור של העבודה הפנימית. להסתכל רגע פנימה ולהגיד: 'טוב, זה מה שיש. את חיה עם זה בשלום או שאת רוצה לעשות שינוי?'.
"אני החלטתי שאני חיה עם זה בשלום. יבוא יום ואחליט לעשות שינוי? אולי אעשה אותו, אבל כרגע לא. אני לא רוצה שייקחו לי את ההבעה שלי, אני לא רוצה לשנות אותה. ההבעה שלי היא כל מה שאני, כל מה שעברתי, כל מה שאני היום. אני לא רוצה שאף אחד ייקח אותה ממני".
יעל: "אני מאוד אוהבת אסתטיקה ובעיניי יופי הוא מתנה. אני חושבת שהאפשרות שקיימת היום לאנשים, לשנות דברים בפיזיות כדי להרגיש שלמים יותר, זו אפשרות מדהימה. אבל מה שחשוב בעיניי זה להכיר את הצדדים החזקים במראה של כל אחת ואחד ולחזק את המקומות ולא לשאת עיניים למודלים לחיקוי שאין לך שום דבר פיזי שנוגע אליהם, ובטח לא לאותן דמויות חברתיות שכולנו באופן נואש מנסים להיראות כמותן.
"אני לא אומרת כן או לא, אבל לפני שאני ממהרת לבוא למנתח עם איזו תמונה, אוודא שזה יהיה איש מקצוע שאני מכירה, כמו הספר שלי והאסתטיקן שלי, שקודם כל מסתכל עליי ואוהב אותי כמו שאני. אני אבוא אליו והוא יגיד לי – יעל, את מושלמת. עוד לא עשיתי כלום ויצאתי בתחושה שאני נהדרת. זה טיפוס מסוים של בן אדם שלא בא לנצל את הצורך שלי בשינוי. אני ממליצה לכל אישה למצוא לעצמה בן אדם שקודם כל אוהב אותה לפני שהוא רץ ומפוצץ אותה בכל מיני חומרים. יש אנשים מחוננים בתחום הזה שיודעים להתבונן על המכלול ולא על כמה CC הכנסת".
בגדים: Loewe, Joseph וויקטוריה בקהאם בפקטורי 54; תמר נתנאלי לקולקציית הבוגרים בשנקר; Acne בבוטיק ורנר: דיזל; COS, זארה, טופשופ; כריסטיאן דיור באניגמה; מאסימו דוטי; פולו ראלף לורן; בלנסיאגה באמור /// איפור: מיכל רונן במוצרי איל מקיאג' /// שיער: ז׳אן כהן /// ע' סטיילינג: מיכל קהירי וטל בן שלמה
פותחים עונה במגזין Gostyle עם 180 פריטים שאת חייבת
