לפני כמעט שנה נישאתי לרונן, הגבר של חיי. הכרנו שנה וחצי קודם לכן, באפליקציית היכרויות. כשראיתי שהוא פרוד פלוס שתי בנות, פסלתי אותו מיד. כתבתי לו: "אני לא יוצאת עם פרודים, שיהיה לך בהצלחה". ואז הוא כתב לי הודעה שהוא מבין מה אני אומרת, אבל הוא נמצא בתהליך של פרידה שנמשך זמן רב, ושהוא ישמח שאתן לזה הזדמנות.
הסכמתי להיפגש לכוס יין. הייתי סקפטית ובאתי עם הציפיות הכי נמוכות שיש. ראיתי בחור ביישן. ישבתי מולו, והבנתי שנעים לנו מאוד ביחד. הוא סיפר לי שהוא פרוד כבר חצי שנה, אחרי נישואים שנמשכו עשר שנים; שיש לו שתי בנות, שאז היו בנות שבע וחמש.
הבנתי שהוא עבר תהליך לא פשוט בפרידה הזו, ובסוף הצליח לסיים את הקשר בצורה מכובדת וחיובית, אפילו חברית.
יומיים לאחר מכן אמרתי לו שאני נוסעת לוויקאנד של לימודי תודעה בקיבוץ בצפון. כשהגעתי לשם רבתי עם החברה שהגעתי איתה, והבנתי שאין לי איך לחזור לתל־אביב. התקשרתי לרונן ואמרתי לו: "אני לא יודעת מה לעשות, אין לי איך לחזור הביתה". הוא אמר לי: "אין בעיה, אני משיג בייביסיטר ובא לקחת אותך". הוא נסע 100 קילומטר לכל כיוון כדי להביא אותי. מאז אותה נסיעה הפכנו לזוג.
את הבנות שלו פגשתי כבר אחרי חודש. את סיון רייזנר, גרושתו, פגשתי זמן קצר לאחר מכן. מהרגע הראשון, היחסים ביניהם עשו לי טוב. ראיתי שהם דואגים אחד לשני, וזה הרשים אותי מאוד. גבר שמכבד את גרושתו זה קריטריון בעיניי. ביני ובין סיון יש הערכה הדדית. אנחנו מחבבות אחת את השנייה, מקשקשות בכיף ומחליפות חוויות. אני רואה אותה על בסיס כמעט יומיומי.
החלטתי לשחרר
החתונה הייתה יוזמה שלי. בגיל 38, אחרי לא מעט שנות רווקות, רציתי להתחתן ולעשות את זה כמו שצריך. לא ויתרתי מעולם על חלום השמלה הלבנה והחופה. רונן, לעומת זאת, לא ראה צורך בחתונה נוספת. הוא אמר שיש לו טראומה ממוסד הרבנות. אחרי שנה וחצי אמרתי לו: "או שכל אחד ילך לדרכו או שמתחתנים". בסוף הוא הבין שהוא לא מוכן לוותר עליי. תוך חודש כבר היינו מתחת לחופה.
כשהכנו רשימת מוזמנים, רונן אמר לי: "אני רוצה להזמין את סיון
ואת אבא שלה". לי זה היה קצת קשה. כמו עצם בגרון. יש לי לא מעט חברות שנישאו לבני זוג גרושים עם ילדים, ואף אחת מהן לא חשבה לרגע להזמין את האקסית של בעלה. זו החגיגה שלי, למה אני צריכה להזמין מישהי שהיא נחלת העבר? מבחינתי, זה היה להכניס את העבר לתוך העתיד שלנו.
אבל אצל בעלי, הבנות קודמות לכל. הוא רצה לגרום להן להבין שאמא שלהן היא חלק מהחיים החדשים שלו. המסר היה ברור: אנחנו ביחד ואנחנו אוהבים, ואמא שלהן היא חלק מהחגיגה. הוא אמר: "תראי את זה ככה. היא תהיה עם הבנות רוב הזמן, היא תהיה מעין בייביסיטר. זה יהיה מעולה". אמרתי, בסדר. החלטתי לשחרר.
התגובות היו ארסיות. החברות אמרו לי שאני ממש מוזרה, שלא לומר, מטורפת, ושהן לא מבינות למה עשיתי את זה. התעלמתי.
התחתנו ב־31 במרץ 2017. סיון הגיעה עם הבנות אחרי החופה, נתנה לי חיבוק ונשיקה ואמרה שאני יפה מאוד. ראיתי שהיא מרוגשת. ראיתי שהיא רוצה רק בטובתנו. החתונה הייתה מושלמת: אני חגגתי ונהניתי, הבנות חגגו ונהנו (הזמנו קוסם לאירוע!), וסיון שמחה בשמחתנו והייתה בייביסיטר אידיאלית.
היום, כשאני מסתכלת בתמונה של כולנו יחד, אני רוצה להנחיל את המסר הזה לעוד זוגות. חשוב לי שאנשים יבינו שזה אפשרי. אפשר להתחתן ולהיות בסדר עם האקסית. זה הכרחי לזוגיות החדשה שאת יוצרת, לילדים שבתמונה וגם לבן הזוג שלך.
קשה לך? קחי כדור
ביקשתי מסיון לפרוש את הצד שלה בסיפור. היא בת 36, רכזת תפעול בחברת ביטוח, גרה בכפר־סירקין. "אני ורונן הכרנו בצ'אט באינטרנט, והיינו יחד 13 שנה, מתוכן עשר שנים נשואים", היא מספרת. "הנישואים נגמרו כי זה דעך. התפתחנו לכיוונים שונים. אבל גם כשכעסנו אחד על השני, עשינו את זה הרחק מהבנות. היום אני אוהבת את רונן, לא במובן הרומנטי, אלא כבן אדם. זה קשר חברי, כמו אח ואחות. אני רוצה בשבילו את הכי טוב בעולם. אם יקרה לו משהו אני אדאג לו, והוא ידאג לי. אם אני חוזרת הביתה הרוגה, אני יודעת שאני יכולה להיעזר ברונן. אם אני חולה, יש לי את האבא של הבנות שלי".
איך הרגשת כשרונן סיפר לך שאנחנו מתחתנים?
"שמחתי. חשוב לי שרונן יהיה מאושר. לא רציתי שיהיה לבנות אבא עצוב. מצד שני, זה הצחיק אותי. כבר עשינו את זה, כבר התחתנו, כבר הבנו שהנייר הזה לא משנה, אז למה לעשות את זה שוב? ואז הוא הסביר לי שזה חשוב לך, והבנתי. אישה
חולמת מאז שהיא קטנה להתחתן".
וכשהוא הזמין אותך לחתונה?
"היה לי ברור שאני באה, מה זאת אומרת? סיפרתי על זה לבנות כעל משהו חווייתי: אבא מתחתן, אוריאן הולכת להיות כלה. באתי בשביל לשמוח עם רונן והבנות, ולהראות להן שזה בסדר שאבא מתחתן. הן ממש נהנו בחתונה".
מה את זוכרת מהאירוע עצמו?
"אספתי את הבנות מבית הספר והגענו אחרי החופה, כשאנשים כבר אכלו. בירכתי את רונן ואותך במזל טוב. הרגשתי שמסתכלים עליי ולא ידעתי איך להתנהג. זה היה מוזר, הרגשתי אי־נוחות. בגלל שבני המשפחה מכירים אותי, הם חשבו שאולי אני צריכה תמיכה וכל רגע משכו אותי לשולחן אחר. ממש לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ויצאתי החוצה לעשן סיגריה. בסוף נשארתי עד שהאירוע הסתיים".
מה איתך? תרצי להתחתן שוב?
"אני לא אתחתן שוב, עשיתי על זה וי. כבר התחתנתי, עשיתי ילדים, עכשיו אני יכולה לחיות את החיים. אין לחץ לעשות מה שהחברה רוצה, זה נגמר".
מה תייעצי לנשים אחרות - להגיע לחתונת האקס או לוותר?
"תלוי במצב האישה. אם היא מאוהבת באקס וקשה לה, אז אמליץ שלא. אם יש לכם ילדים קטנים והם הולכים לחתונה – את חייבת להיות שם. קשה לך? קחי כדור הרגעה ולכי. הילדים לא מבינים מה קורה, הם צריכים את אמא שלהם איתם, קחי אחריות ובגרות ותגיעי. אם הילדים כבר גדולים – אין חובה ללכת".
"מדובר בצעד אקסטרימי"
ד"ר איריס רייצס, פסיכולוגית קלינית ומטפלת זוגית, מציבה 4 תנאים שצריכים להתקיים כדי שתגיעי לחתונת האקס
בגרות. דרושות בשלות ובגרות כדי שתוכלי להגיע לחתונה של הגרוש שלך. את צריכה קודם כל לא לכעוס, לא לשנוא, לא להתחשבן, להיות אחרי המדמנה הרגשית.
קבלה. קבלי את זה שהוא המשיך בחייו ואת המשכת בחייך.
חברות. להגיע לחתונה של אקס זה צעד אקסטרימי, שדורש גם שלא תהיה מרירות וגם שיהיו ידידות והערכה. פעם חלקת איתו מיטה וחיים, והיום הוא הופך לסוג של ידיד. לפעמים זה לוקח שנה או יותר, אבל אם הצלחת לעבור לשלב הזה - הילדים יוצאים מורווחים.
חיבה. אם יש ביניכם מתח וטינה, ההגעה לחתונה תגרום לילדים המשותפים שלכם מתח. לעומת זאת, כשיש חיבה, העובדה שתגיעי לחתונה תתקבל בצורה טבעית ומשמחת.
