תחפושת או מחבוא? "בפורים פתאום כולם אוהבים אותי, כי לא מזהים"
למה החליט אחד התלמידים להתחבא בתוך תחפושת פיל מחניקה? המחנך אבינועם הרש מזכיר להורים: פורים הוא הזדמנות נהדרת לבדוק מה עובר על ילדיכם בבית הספר
כן, דווקא בפורים: הזדמנות לשיחה מעמיקה עם ילדכם (צילום: Shutterstock)
פורים. כל בית הספר מגיע מחופש. תלמיד אחד צבע קצת את השיער. האחר הגיע בלבוש מתחכם. לפתע מושכת את תשומת לב כולם תחפושת של פיל מפרווה.
מדובר על התחפושות הענקיות הללו שאתה לובש ו"בולעות" אותך לגמרי. תחפושת מאוד חמה שקשה ללבוש רצוף מבלי להוריד אותה להפסקות נשימה. אף אחד בבית הספר לא באמת ידע מי נמצא בפנים, אבל מהר מאוד כולם מתקרבים, רוצים לגעת בה ולעשות איתה סלפי. הפיל נראה בשמיים. זורח לגמרי ומחליף כאפות עם כל דבר שזז. מסמר המסיבה.
ראית איך אוהבים אותי?
אני מתחיל לחבר אחד ועוד אחד: ראיתי כבר את כל התלמידים שלי מחופשים מלבד אחד - זה שסיפר לי פעם כמה קשה לו עם הדימוי של הגוף שלו. זה הוא. איש הפיל. אחרי שעה וחצי של ריקודים אני מניח שהוא משתגע שם בתוך הסאונה של התחפושת ואני קורא לו לצד.
בהתחלה הוא מתנגד. לא רוצה להפסיק לחגוג. אחר כך מתרצה ונענה לי. אני מבקש ממנו להוריד את המסכה ולאוורר את עצמו, שישתה כוס מים, שינשום. בפרצוף אדום כולו, הוא מסתכל עלי ואומר לי: "המחנך, שתדע שכל השנה אני מחכה ליום הזה שבו אני יכול להיות מישהו אחר. ראית את כל החיבוקים שהתלמידים נתנו לי? תגיד, נראה לך שהם יודעים שזה אני? שהם באמת אוהבים אותי?"
בכל פורים הייתי נוהג בתור מחנך להתבונן מהצד במגוון התחפושות והזהויות שהתלמידים בוחרים לעצמם. אנחנו אוהבים לשחרר בפורים ולזרום, כי יאללה, כולה תחפושת שהילד רוצה, אפשר לחשוב, פורים. צחוקים, מה אתה נבהל? אבל האמת היא שהתחפושות והמסכות הללו יכולות להיות עסק לגמרי רציני, שחושף מקצת מהרצונות והחלומות של התלמידים והילדים שלנו.
אם הילד שלכם יכול לבחור להתחפש למיליון דברים ובסוף בוחר ללכת על דמות מסִדרת מחשב מופרעת במיוחד שמשדרת אלימות ודם, אז יש לכם כאן מספיק חומר למחשבה בכדי שתיקחו אותו לשיחה אישית ותשאלו אותו בגילוי לב: "תגיד, למה רצית ללכת דווקא על התחפושת הזו"? זה בגלל שאתה באמת נמשך לסכינים, למכות, לדם ולאלימות או שפשוט כל החברים שלך מתלבשים ככה?
פורים: הזדמנות לשיחה
חשבתם כמה מסרים חינוכיים אפשר להוציא מבחירת התחפושת של הילד בפורים? הנה כמה על הדרך:
1. האם אנחנו מתחפשים לדבר מסוים רק בגלל לחץ חברתי?
2. כמה מהזהות האמיתית שלנו מגיעה לידי ביטוי בתחפושת ואם אנחנו מגלים כמו התלמיד והפיל שהילד מעדיף להעלים ולטשטש את הזהות הייחודית והאישית שלו לגמרי, מה זה בעצם אומר עליו?
3. האם הילדים שלנו באמת מרוצים מהתחפושת ומהזהות האמיתית שלהם או שברגע הראשון שיוכלו לבחור את הזהות שלהם בעצמם, הם ילכו על זהות אחרת לגמרי שאנחנו והם בכלל לא חשבנו שהיא קשורה אליהם ובכלל, מאיזה מקום מגיעה אותה בחירה?
לפני שנה תלמיד נתן לי להסתכל באחת מהחוברות הפרסומיות הללו של התחפושות שמצורפות לעיתונים הגדולים. בא לי להקיא. מדובר בזוועה מגדרית וחינוכית שכוללת החפצה נשית שנוטפת כמעט מכל דמות בחוברת (ולא צריך להגיע עד לתחפושת ה'נמרה המדליקה' או ל'נערת הטיגריס לנשים').
לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. הדבר הזה, שמופץ במאות אלפי עותקים ומצורף לעיתונים הגדולים בישראל, אכן אמיתי? האם אני כהורה ומחנך רוצה שאלו יהיו המסרים המיניים שהילדים והתלמידים שלי ייחשפו אליהם רק בגלל שמדובר בתחפושת ופורים?
מבט מהיר על החוברות הללו מגדיר את הסדר המגדרי האידיאלי מבחינת בעלי התחפושות: הרי ברור שכל הבנים חיילים או שוטרים או נינג'ות וכל הבנות נערות ברבי זוהרות. האם בשם קדושת הזרימה של פורים, נהיה מוכנים להאכיל את ילדינו בכל הג'יפה המגעילה שיש בעולם?
הורים יקרים, יותר מהפוגה של רגע, תזכרו שפורים הוא מכרה זהב שבו ניתן לברר עם הילדים שלנו לאן הם רוצים להגיע בחיים ועד כמה הם מרוצים או אולי מאוכזבים מהזהות העכשווית של דימוי הגוף שלהם.
דווקא בגלל שמדובר באווירה משוחררת ולא חופרת, התנאים בפורים לשיחת נפש ועומק כזו הם האידיאלים ביותר. אל תפספסו את ההזדמנות הזו.
נשוי לגיתית ואבא לשלושה ילדים. חבר מערכת 'הגיע זמן חינוך', יזם חינוכי, מחנך, מדריך 'אמירים' ורכז תקשוב. מעביר סדנאות וסמינריונים לנוער וחדרי מורים. מאמין ודוגל במשפט של קן רובינסון: "תפקיד המורה הוא לאפשר את הלמידה, זה הכל". משתדל לא להרוס את היצירתיות של תלמידי ולאפשר להם לעוף מעבר לגבולות הזמן והמקום הבית ספריים. מעבר לכך, מאמין בטוב וביכולת השינוי התמידית של האדם לגרום לעולם להפוך לטוב יותר או כפי שאמר זאת הרבי מקוצק, ר' מנחם מנדל: "האדם נועד להרים את השמיים'.
