תאומים ושונים: "אנשים חושבים שהבנות שלי לא מאותו אבא"
האם תאומים עוברים את אותו תהליך של חיבור וקשר כשהם שונים לחלוטין זה מזה? שוחחנו עם אמהות לתאומים כדי להבין את חוויית התאומוּת כשהשוני גדול מהדמיון
"אנשים מרכלים מאחורי הגב שלי. הם חושבים שהבנות שלי הן לא מאותו אבא. לא מאמינים לי שהן תאומות", צוחקת טל ליפשיץ, אמא של לירון (7) ואביגיל וארבל (3.5) מעפולה, הנשואה לסטס, אבי כל ילדיה. "כל הזמן בוחנים אותנו", מוסיפה ורד פרבר, אמא לאיתי ושי (3.5) מראשון לציון. "זה מתחיל במבטים וממשיך עם המון שאלות (הם לא תאומים, נכון? הם כן תאומים? אבל איך? הם נראים שונים. הוא יותר גדול והוא בכלל בהיר. איך הם יצאו ככה? את בטוחה שהם תאומים?)".
אחת של אבא ואחת של אמא
"אותי שואלים: 'למה עשית לה צבע? מאיפה הבלונד?' אנשים באמת חושבים שאני צובעת את השיער לילדה בת 6 רק בגלל שהיא שונה מאחותה התאומה", מספרת ניצה עזריה, אמא לאלה ושירי בנות ה-6 מרמת השרון.
גם למאירה דביר, אמא לשלושה ילדים גדולים ולתאומות אליאור ולירז בנות ה-9, מתל אביב אף אחד לא מאמין שמדובר באחיות תאומות. במקרה שלה השוני החיצוני המובהק בא לידי ביטוי גם אצל ההורים: "אני בהירה ובעלי תימני כהה - שוני שבא לידי ביטוי גם אצל הבנות. ליאור השחומה היא לכל הדעות 'הבת של אבא' ואחותה לירז - מאוד קשורה אלי. האם זה בגלל הדמיון החיצוני? אין לדעת".
חלק בלתי נפרד מחוויית התאומות הוא הדמיון החיצוני או הפנימי בין הילדים, שמביא לידי ביטוי את הקשר החזק ביניהם ואת מערכת היחסים הייחודית להם. גם ה"תאומיקס" הפרטיים שלי: אור ויובל, די שונים במראה החיצוני ועדיין - יש ביניהם קווי דמיון שלפעמים אני חושבת שרק אני רואה. כשהשיחה בנושא עלתה בקבוצת ההורים לתאומים שלי, החלטתי שהגיע הזמן לברר איך משפיע השוני המובהק כל כך על חוויית התאומות – גם של ההורים וגם של הילדים.
"השוני מקל על חווית התאומות, כי לכל אחת מהבנות יש מראה שונה ואופי אחר", עונה ניצה ומסבירה: "הסביבה החינוכית חברתית ומשפחתית מקבלת מענה לצורך להשוות בין הבנות, ברגע שקיים שוני חיצוני ברור ומובהק. מרגע הלידה קיבלתי אותן כשתי ילדות שונות וזאת למרות ששתיהן נולדו בהירות עם עיניים כחולות. עם הזמן הפכה אלה לשחומה עם עיניים חומות. מבחינתי מדובר בשתי אחיות שונות לחלוטין, שבמקרה נולדו באותו היום ובאותה שעה. העובדה שהן שונות רק מדגישה יותר את זה שכל אחת היא ישות בפני עצמה".
" אין ספק שהעובדה שלא מתבלבלים ביניהן משפיעה לטובה על הקשר. מצד שני, אני מרגישה כי חווית התאומות עלולה להתפספס. לא מתייחסים אליהן כאל תאומות - אלמנט נוסף שיכול היה לחזק את הקשר ביניהן", מסבירה טל.
עוזר להתייחס לכל אחד בנפרד
"מיכל דומה לי ורינה לבעלי וכך גם הייתה החלוקה בחודשים הראשונים", אומרת רבקה זך, אמא ליהודה (6) ומיכל ורינה (2) מירושלים. "לא מפריע לנו שהבנות לא דומות כלל. להפך. מכיוון שהן לא מזוהות כתאומות, לא מתקיימת השוואה תמידית ביניהן, כפי שבדרך כלל קורה עם תאומים. השוני החיצוני משרת אותנו ועוזר לשמור על הנפרדות שלהן, כל אחת בפני עצמה ועם הצרכים שלה. מראש מסתכלים עליהן כמו על שני בני אדם שונים. חוויית התאומות שלנו ושל הבנות שונה ממקרים בהם מדובר בתאומים זהים או דומים, דבר שלטעמי עלול ליצור תסכול אצל ההורים. ההשוואה הבלתי פוסקת, העובדה שלעתים לא יודעים מי הוא מי גם בסביבה הקרובה, עלולים למנוע התפתחות של עצמאות אצל כל אחד מהילדים. כך זה נראה מהצד".
גם ורד מסכימה שיותר קל להורים לתאומים כל כך שונים מבחינה חיצונית, ביחס להורים לתאומים זהים או אפילו קצת דומים: "באופן טבעי, כשאתה רואה מישהו שונה מאחיו התאום במראה החיצוני, זה עוזר לך להתייחס לכל אחד בנפרד", היא מדגישה.
שירן חמטל קוקמן, אמא לתאומים משה ופריאל בני ה-5, לישי בן השנה ולמתנאל בן ה-3 טוענת שהיא נהנית מהעובדה שלא מתבלבלים ביניהם ושאין השוואות בלתי פוסקות רק בגלל שהם תאומים: "לפעמים אני חושבת שאולי היה נחמד אם הם היו קצת פחות שונים. אולי כך היו צוברים חוויות נוספות כתאומים ויחד עם זאת, הם לא פחות תאומים בגלל שהם שונים מבחינה חיצונית. הם חברים הכי טובים בגן ובבית. יש ביניהם חיבור רגשי מאוד חזק ומדהים לראות אותם יחד בסיטואציות מסוימות", היא מדגישה.
לא צריכה לבלוט על פני אחותה
האמהות מסכימות כי העובדה שהתאומים שונים מקלה על היכולת של כל ילד לגבש זהות נפרדת בתוך מערכת היחסים הייחודית. גם הסביבה מתייחסת אחרת לתאומים שלא נראים אותו הדבר. השאלה היא, האם הדבר משפיע גם על מערכת היחסים בין הילדים?
"השונות מורידה את מימד התחרותיות. כל אחת נראית אחרת, בעלת אופי שונה ולכן לא צריכה לנסות ולבלוט על פני אחותה", אומרת ניצה.
"מעניין אותי לדעת האם התאומות שלי מבינות שהן לא דומות", שואלת רבקה ומוסיפה: "האם הן רואות תמונת מראה? האם הן יודעות שהן תאומות? נדע יותר כשהן תגדלנה. חשבתי לקנות לכל אחת בובה עם צבע שיער שלה. בעלי הציע שנקנה לכל אחת בובה הדומה לאחותה".
"למרות שהם משתתפים באותו חוג ספורט, מתייחסים אליהם באופן שונה וכך גם הם בוחנים את ההתקדמות של כל אחד - ביחס לעצמו", מספרת ורד. "אני חושבת שהעובדה שהם נראים אחרת, מאפשרת למי שסביבם להתייחס לכל אחד בנפרד, ללא התעסקות או חיפוש אחר הזהות הנפרדת או השוני ביניהם. הוא קיים חיצונית. למרות הנפרדות, שנובעת גם מהמראה החיצוני, שי רואה את עצמו רק עם איתי. הוא נמנע ללכת למקומות ללא אחיו. חשוב לו גם להיות דומה למישהו. לא פעם שאל אותי למי יש עיניים כמו שלו? למי יש שיער דומה לשלו? מעניין מהיכן זה מגיע?"
"השוני החיצוני לא מאיים על מערכת היחסים שלהם כאחים תאומים ועל הקשר החזק ומיוחד", מסכמת בהתרגשות שירן. "הם מאוד אוהבים וגם קשורים האחד לשני. פריאל מרגישה את משה. כאשר הוא אינו מרגיש טוב - היא תבוא ותגיד לי לפני שהוא יתחיל לפתח חום. למרות שלכל אחד יש את המרחב החברתי שלו, כאשר הוא עצוב - היא תספר את זה לגננת, כדי שיטפלו בו וידאגו לו. גם כאשר התאומים כל כך שונים, מדובר חוויה רגשית מדהימה, עצמתית ובאהבה גדולה וכפולה".
ואני אומרת - דומים או שונים - תאומים תמיד יישארו תאומים. החוכמה שלנו ההורים לראות אותם כשתי ישויות נפרדות, תוך שמירה על הקשר הנפלא ביניהם ומערכת היחסים הייחודית להם, בין אם הם דומים, זהים או נראים לגמרי אחרת.
