ריסטרט לקריירה: נשים שהמציאו את עצמן מחדש אחרי הרילוקיישן לחו"ל

הן נסעו למדינה זרה בעקבות העיסוק של בן זוגן, וניצלו את המעבר כדי לעשות הסבה מקצועית. חמש נשים שלא נתנו לפערי תרבות ושפה לעצור אותן - והגיעו רחוק

רילוקיישן לחו"ל עשוי להיות הזדמנות מצויינת לעשות ריסטרט לקריירה, וללכת הכי רחוק שאפשר (צילום: Shutterstock)
רילוקיישן לחו"ל עשוי להיות הזדמנות מצויינת לעשות ריסטרט לקריירה, וללכת הכי רחוק שאפשר (צילום: Shutterstock)
חמש נשים שהמציאו את עצמן מחדש אחרי שעשו רילוקיישן לחו"ל.

 

1. מהשב"כ להפקה אירועים

אנט קרמר (39), נשואה ואמא לשלושה מכפר־סבא, מתגוררת תשע שנים בציריך, שווייץ

 

אנט קרמר: "אני עושה את מה שאני אוהבת, בזמנים שלי, זה חופש שאי־אפשר לתאר" (צילום: אביחי סלימן)
    אנט קרמר: "אני עושה את מה שאני אוהבת, בזמנים שלי, זה חופש שאי־אפשר לתאר"(צילום: אביחי סלימן)


    אחרי שירות צבאי כקצינת ספורט ניהלה אנט קרמר קריירה מבצעית בת עשור בשב"כ, מחציתה ביחידה לאבטחת אישים ("אבטחתי ראש ממשלה, נשיא, שרים, זה אקשן מטורף)", - ומחציתה ביחידה מבצעית סודית ונועזת ("עשיתי דברים שרואים בסרטים").

     

    לפני 11 שנים הכירה אנט את מארק, יליד שווייץ, שבמסגרת עבודתו בענף המסחר הגיע לארץ לעתים קרובות. אחרי התלבטות ארוכה היא החליטה לעזוב את השב"כ ולנסוע עמו לשווייץ השקטה. "מה יכולתי לעשות בשווייץ?", היא נזכרת, "לא יכולתי להתגייס לצבא

    "מרגע שאת יוצאת מקורס JR להכשרת מאבטחים של השב"כ, פחד הוא לא מילה שקיימת בלקסיקון שלך. כלומר, אפשר לפחד, אבל אסור לתת לפחד לנהל אותך

    המקומי ואין כאן אבטחה או שום דבר שדומה לזה". השניים נישאו, אנט הרתה ונשאבה לעולם האמהות. "נולדו לנו תאומים וזה דרש ממני להישאר בבית. "לפני כארבע שנים הרגשתי שהגיעה העת לחזור לעבוד והקמתי חברה להפקת אירועי תרבות. אז נאלצתי להתחיל לדבר בשפה המקומית, שדי סלדתי ממנה".

     

    לא חששת מתגובות מתנשאות מצד המקומיים?

    "מרגע שאת יוצאת מקורס JR להכשרת מאבטחים של השב"כ, פחד הוא לא מילה שקיימת בלקסיקון שלך. כלומר, אפשר לפחד, אבל אסור לתת לפחד לנהל אותך. החלטתי להפיק אירוע מוזיקלי והזמנתי את קרן פלס, במימון שלי. הרבה אנשים הרימו גבה. הקהילה היהודית בציריך סגורה מאוד, לא קל להם להיפתח לרעיונות חדשים, אבל היו תגובות מדהימות. מאז הבאתי גם את יובל דיין, קובי אפללו, חגית יאסו ומיכל צפיר. בהופעה הראשונה רק החזרתי עלויות, בשנייה כבר הרווחתי עשרה אחוזים וכך העליתי את הרף מאירוע לאירוע. בעקבות האירועים הללו הגיעה דרישה גם מלקוחות פרטיים. במאי הקרוב אני מפיקה פסטיבל אמנות יהודי 'קיבוץ ציריך', שיכלול 13 מופעים שונים".

     

    האם את חשה שבהשוואה לתפקידך בשב"כ, זו פחיתות כבוד?

    "ממש לא, השנים בשב"כ נתנו לי כלים וכיום אני עושה את מה שאני אוהבת, בזמנים שלי, זה חופש שאי־אפשר לתאר. זו התגשמות חלום".

     

    אתר: musikerts.ch

     

    2. מחוקרת סקרי שוק למוכרת ספרים יד שנייה

    אבישג רגר (47), נשואה ואמא לילד מבאר־שבע, מתגוררת שנתיים במלבורן, אוסטרליה

     

    אבישג רגר: "גיליתי שאין אף חנות ספרים בעברית באוסטרליה או בניו־זילנד" (צילום: עידן גולדברגר)
      אבישג רגר: "גיליתי שאין אף חנות ספרים בעברית באוסטרליה או בניו־זילנד"(צילום: עידן גולדברגר)


      במשך שנים עבדה אבישג כחוקרת סקרי שוק ואף ניהלה מרכז מידע בתחום. לפני שנתיים היגרו אבישג ובן זוגה עידן למלבורן בעקבות שליחותו כנציג "קרן היסוד". כיוון שמדובר במדינה דוברת אנגלית, אבישג הייתה בטוחה שתמצא עבודה בתחום שלה, אך המציאות הוכיחה אחרת: "האנגלית באוסטרליה שונה מאוד מהאנגלית האמריקאית", היא מספרת, "המינוחים שונים, יש קיצורים רבים וסגנון הביטוי שונה. אם מישהו בעבודה

      גיליתי שקורות החיים שלי שווים כאן לקליפת השום: אם אין לך ניסיון תעסוקה מקומי, תתקשי למצוא עבודה"

       אומר לך פה I'd rather not do it הוא למעשה מתכוון ל'לכי חפשי'. בנוסף, גיליתי שקורות החיים שלי שווים כאן לקליפת השום: אם אין לך ניסיון תעסוקה מקומי, תתקשי למצוא עבודה. בהתחלה הלכתי לראיונות לתפקידים בדרג שעשיתי לפני 20 שנה רק בשביל לצבור ניסיון, אבל ברגע שהם הבינו שאנגלית היא לא שפת האם שלי, זה נגמר".

       

      התייאשת?

      "כן, אחרי כמה ראיונות כאלה. במקביל, ראיתי הרבה פוסטים של החלפת ספרים בקבוצות פייסבוק של ישראלים, 'למי יש את אליעזר והגזר' וכאלה. התחלתי לבדוק את העניין וגיליתי שאין אף חנות ספרים בעברית באוסטרליה או בניו־זילנד. ערכתי סקר וכשראיתי שיש על מה לדבר, הקמתי אתר למכירת ספרים יד שנייה בעברית, שהתקבל יפה מאוד. בהתחלה מכרתי את הספרים שהבאתי, בהמשך קיבלתי תרומות ספרים ועכשיו אני מזמינה ספרים יד שנייה מהארץ".

       

      זה כבר מוכיח את עצמו כלכלית?

      "בשלב זה העסק רק מכסה את עצמו. ספר יד שנייה הוא מוצר זול, ומלכתחילה אוכלוסיית היעד קטנה מאוד. אני לא הולכת להתעשר מזה, מבחינתי זו פלטפורמה לדברים נוספים וזה עיסוק מעניין שכיף לי לעשות".

       

      מה תעשי כשתחזרו ארצה?

      "זה לא הבית שלי ואף פעם לא יהיה, אבל החיים פה קלים יותר, במיוחד כשאת מגיעה מהנגב המופגז. עברנו שתי מלחמות בשנים האחרונות וכשהגענו הנה הבן שלי שאל איפה הממ"ד. אני מניחה שבארץ אחפש עבודה כאישה בגיל העמידה שזורקים את קורות החיים שלה לזבל, ואולי בכלל ישלחו אותנו לשליחות במדינה אחרת, ואז אוכל להמשיך עם הספרים".

       

      אתר: booksfromhome.net

       

      3. ממדענית לגרפיקאית

      דפנה גרייצר־אנטס (39), נשואה ואמא לשלושה מתל־אביב, מתגוררת ארבע שנים בטורונטו, קנדה

       

      דפנה גרייצר־אנטס: "גרפיקאי רגיל לא מבין במדע - וכשמתארים לו תהליך ביולוגי קשה לו להבין איך לעשות את העבודה" (צילום: רן אנטס)
        דפנה גרייצר־אנטס: "גרפיקאי רגיל לא מבין במדע - וכשמתארים לו תהליך ביולוגי קשה לו להבין איך לעשות את העבודה"(צילום: רן אנטס)

         

        בארץ עסקה דפנה במחקר ביולוגי ושקדה על עבודת דוקטורט בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל־אביב. לקנדה הם הגיעו לפני ארבע שנים לטובת פוסט־דוקטורט בביולוגיה (שלה) ובגנטיקה (של רן, בעלה). "בעצם רצינו לחוות חיים בחו"ל והפוסט־דוקטורט היה רק תירוץ", אומרת דפנה. כעבור שנה עזב רן את הפוסט־דוקטורט והחל לעבוד כגנטיקאי בקליניקה לפוריות, בעוד שדפנה דבקה בפוסט־דוקטורט במשך שנתיים וחצי, ולא ממש נהנתה. "במעבדה שבה עבדתי היו רק סינים שלא ידעו אנגלית, הם היו מדברים סינית לידי והייתי בודדה מאוד".

         

        כשנולדה בתה עזבה דפנה את המעבדה ולקחה חופשת לידה של שנה. "תמיד הייתי יצירתית מאוד", היא מספרת, "ולמעשה, הדבר שהסב לי את ההנאה הגדולה ביותר בשנות המחקר היה הכנת מודלים וציור. חופשת הלידה נתנה לי זמן למחשבה: הרגשתי שאני חייבת שינוי. חיזקתי את הידע שלי בתוכנות עיצוב גרפי, למדתי יום ולילה. יום אחד רן שמע שאחד החוקרים בקליניקה צריך עבודת אילוסטרציה להצגת פטנט, ואמר שאני יכולה לעשות את

        "הבנתי שהדבר שהסב לי את ההנאה הגדולה ביותר בשנות המחקר היה ציור והכנת המודלים"

        העבודה. אחרי שנרשמה התלהבות, החלטתי להקים עסק לאילוסטרציה ועיצוב גרפי מדעיים, שהם למעשה המחשות ויזואליות של תוצאות מדעיות או תהליכים מדעיים באמצעות מודלים או ציורים. מאז קיבלתי עבודות נוספות מהקליניקה וגם מלקוחות אחרים, שהגיעו מפה לאוזן דרך פייסבוק ולינקדאין".

         

        משהו מהעולם הקודם שלך מסייע לך במקצוע החדש?

        "בהחלט. גרפיקאי רגיל לא מבין במדע - וכשמתארים לו תהליך ביולוגי קשה לו להבין איך לעשות את העבודה. בגלל הרקע המדעי שלי, יש לי גישה למחקרים ומאמרים ואני יודעת איך להסתכל עליהם ולייצר אילוסטרציה טובה".

         

        זה מתגמל מבחינה כספית?

        "הקמתי את העסק רשמית רק לפני ארבעה חודשים ומאז החל להיכנס כסף. האם זה רווחי? אני עדיין לא יודעת. אני ממשיכה ללמוד תוכנות ומניחה שבעוד שנתיים זה כבר יהיה משתלם כלכלית. אם נחזור ארצה אוכל להמשיך בזה, זו עבודה שאני יכולה לעשות מכל מקום בעולם עם לפטופ - ולמעשה זהו שירות שאני מציעה לכל מדעני העולם".

         

        האם זה נחשב בעינייך פחות יוקרתי לתת שירותים למדענים במקום להיות המדענית עצמה?

        "מבחינתי אם אני קמה בבוקר עם חיוך וטוב לי, זה כל מה שאני צריכה".

         

        אתר: dantesdesign.ca

         

        4. מארגון ימי הולדת להדרכת תיירים

        נורית גאון (39), נשואה ואמא לשלושה ממושב אביחיל, מתגוררת שנה וחצי בדרום צרפת

         

        "פתאום הפכתי לאמא במשרה מלאה. כל מה שהייתי כבר לא היה קיים. זה היה שוק" (צילום: אלבום פרטי)
          "פתאום הפכתי לאמא במשרה מלאה. כל מה שהייתי כבר לא היה קיים. זה היה שוק"(צילום: אלבום פרטי)

           

          בארץ היא הייתה בעלת עסק לארגון ימי הולדת לילדים. לאחר שעברה לאקס־אן־פרובנס בדרום צרפת בעקבות בעלה ירדן, שעוסק בתחום ההייטק, הבינה נורית שהמקצוע הקודם שלה לא קיים כאן: "מסיבת יום הולדת לילדים במקום הזה כוללת מקסימום חמישה ילדים, שהולכים לשחק בחדר בזמן שההורים אוכלים ארוחת ערב. בנוסף, ידעתי שאין לזה סיכוי בגלל שאיני דוברת צרפתית. בארץ הייתי מאוד עסוקה ולא ראיתי הרבה את הילדים - וכאן פתאום הפכתי לאמא במשרה מלאה. כל מה שהייתי כבר לא היה קיים. זה היה שוק. בתגובה, יצאתי לאסוף פחמימות ריקות ברחבי העיר. יכולתי להתבכיין על כך ש

          "המקצוע הקודם שלי לא קיים כאן. מסיבות יום הולדת במקום הזה כוללות חמישה ילדים שהולכים לשחק בחדר, בזמן שההורים שלהם אוכלים ארוחת ערב"

          אני בודדה ועצובה, אבל החלטתי לעשות".

           

          "לפני כשנה כתבתי פוסט בקבוצת הפייסבוק 'חו"ל זה כאן': 'חבר'ה, אני גרה בפרובנס, מי שמגיע וצריך הכוונה, אני כאן'. "קיבלתי 87 הודעות פרטיות! מישהי כתבה לי: 'אנחנו מגיעים בעוד שבועיים, נשמח לסיור'.

          עניתי לה: 'אני לא ברמה של סיור מקצועי, אבל אעשה לכם סיור בקטע חברי. ראיתי בזה הזדמנות והיה מקסים. כמה ימים מאוחר יותר אמרתי לאמהות של חברים של הילדים: 'תשמעו, יש פה פוטנציאל, זו עיר תיירות ואין כאן שלטים באנגלית, אפשר לעשות מזה פרויקט, שכל אחת תדריך בשפה שלה!' הן התלהבו, ופניתי למשרד התיירות של העיר והצגתי בפניהם את הרעיון. הייתי בטוחה שהם ינפנפו אותי, אבל לשמחתי גם הם התלהבו ושאלו מה אני צריכה כדי לקדם את זה. ביקשתי מהם פגישה עם ההיסטוריון של העיר כדי לשמוע את הסיפורים המעניינים והעסיסיים, שלא כתובים במדריכי התיירות. מאז אני מדריכה ארבעה־חמישה סיורים בשבוע, תמורת 40 אירו לשעתיים, ובונה מסלולי טיול בפרובנס בכ־50 אירו".

           

          איך את מביאה לידי ביטוי את הכישורים ששימשו אותך בעסק הקודם?

          "מלבד היכולת להקים עסק, אני מנצלת את הידע שלי בשיווק, מכירות ושירות. אני מרגישה שהעברתי לילדים שלי מסר חשוב: בכל מקום בעולם, גם אם אינך דובר את השפה, אתה יכול להשתמש בקלפים החזקים שלך ולברוא את החיים שלך".

           

          ומה תעשי כשתחזרו ארצה?

          "החיים לימדו אותי להסתכל ולזהות הזדמנויות: אני מאמינה שאדע להשתמש במה שיתגלגל לפתחי. אני לוקחת את הלימון והופכת אותו לעוגת שוקולד חמה עם קצפת".

           

          אתר: wowprovence.com

           

          5. ממהנדסת תוכנה לבעלת סטודיו לאמנות

          עינת ברנבוים (39), נשואה ואמא לשניים ("וכלבה"!) מחיפה, מתגוררת שבע שנים בארצות־הברית

           

          עינת ברנבוים: היום אני מבינה שלמדתי מקצוע שלא באמת מעניין אותי, ועם זאת, יש לי מקצוע ביד, שתמיד אוכל לחזור אליו. זה לא משהו שהולך לאיבוד" (צילום: חן ליסבון)
            עינת ברנבוים: היום אני מבינה שלמדתי מקצוע שלא באמת מעניין אותי, ועם זאת, יש לי מקצוע ביד, שתמיד אוכל לחזור אליו. זה לא משהו שהולך לאיבוד"(צילום: חן ליסבון)

             

            כבעלת תואר שני בהנדסת תוכנה עשתה עינת ברנבוים קריירה בעולם הטכנולוגיה. את המעבר בעקבות עבודתו של בעלה רונן בתחום ההייטק, היא רצתה לנצל כהפוגה והזדמנות לשינוי. "יומיים אחרי שנחתנו גיליתי שאני בהיריון ובמקום לגלות את אמריקה, דגרתי על הביצה והיה לי זמן לחשוב. האמת היא, שכבר במהלך הלימודים היה לי ספק לגבי המקצוע שבחרתי בו. תמיד היה לי קטע אמנותי, ופתאום פה היה לי פנאי ונתתי דרור ליצירתיות. כנראה שהייתי צריכה לעבור יבשת כדי להעז לעשות את מה שאני באמת אוהבת".

             

            כעבור שנתיים בקליפורניה, הם עברו לאזור סיאטל. בנם נכנס לגן, ועינת החלה להתייחס ברצינות לתחביב והקימה סטודיו בבית, שמאפשר לה לעבוד בשעות הנוחות לה ("אני קודם כל בשביל הילדים שלי"). לפני שלוש שנים הקימה עסק והחלה למכור פסלים מעיסת נייר, תמונות לחדרי ילדים וכריות, באתר שהקימה, בירידים וגם לעסקים מקומיים ("כבר יש לי לקוחות חוזרים").

             

            את מצליחה להרוויח יפה?

            "זה תורם, אבל לא ברמה שיכולתי להתפרנס רק מזה".

             

            לא מתגעגעת להייטק?

            "היום אני מבינה שלמדתי מקצוע שלא באמת מעניין אותי, ועם זאת, יש לי מקצוע ביד, שתמיד אוכל לחזור אליו. זה לא משהו שהולך לאיבוד. לא מזמן פגשתי כאן הייטקיסט ישראלי שאמר לי: 'את לא רוצה לחזור להייטק? יש כאן כל כך הרבה אפשרויות, את יודעת כמה את יכולה להרוויח עם תואר שני? יש כאן העדפה מתקנת לנשים! זה לא מעניין אותך?' עניתי לו: 'לא'. ורונן, שעמד לידי, אמר לו: 'זה לא מעניין אותה, מה אני אעשה?'"

             

            זה לא נחשב בעינייך סוג של ירידה ברמה?

            "עניין הפרסטיז' לא מפריע לי, אבל בבית האקדמי שבו גדלתי כולם עובדים במקצועות שלמדו, ולכן הוריי חשבו שזו ירידה ברמה. אמנם כיום הם רואים את השינוי שעשיתי בעין חיובית ושמחים בשבילי, אבל אני בטוחה שבכל זאת הם היו מעדיפים שאעבוד בהייטק ואגור לידם".

             

            האם תמשיכי לעסוק ביצירה כשתחזרו ארצה?

            "העסק הזה יצטרך להיות כלכלי יותר כדי שאוכל לעסוק בו בארץ. אני משקיעה את כל מרצי כדי שזה יקרה".

             

            אתר: natoosh.com

             

            הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: מזל חסון)
            הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: מזל חסון)
             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד