עוּבָּרים בסטרס: איך משפיע מצב לחץ על עובר ברחם אמו?

חוקרים בדקו נשים הרות בתקופת מלחמה בדרום ומצאו כי גם העובר חווה לחץ. חגית בן שחר ממליצה במצבי מתח להתייחס לעוברים כאל אנשים קטנים ולעזור להם

חגית בן שחר

|

05.02.18 | 08:46

"כשהאם נינוחה עוברה אמור להיות רגוע וכשהאם ההרה חווה פחד פתאומי או חרדה, מופעלת בגופה באופן אוטומטי, המערכת הסימפתטית. כתוצאה מכך מופרשים לדמה נוירו-הורמונים כגון: אדרנלין, נוראדרנלין, סרוטונין, אשר עשויים לחצות את השליה ולהגיע גם אל מחזור הדם של העובר" (צילום: Shutterstock)
"כשהאם נינוחה עוברה אמור להיות רגוע וכשהאם ההרה חווה פחד פתאומי או חרדה, מופעלת בגופה באופן אוטומטי, המערכת הסימפתטית. כתוצאה מכך מופרשים לדמה נוירו-הורמונים כגון: אדרנלין, נוראדרנלין, סרוטונין, אשר עשויים לחצות את השליה ולהגיע גם אל מחזור הדם של העובר" (צילום: Shutterstock)

לאחרונה חזר "הצבע האדום" לדרום ואיתו אזעקות, הדי התפוצצויות והרבה לחץ. הקולות, הריחות והמראות הללו מחזירים את תושבי שדרות והסביבה למצבי הישרדות המוכרים להם היטב. רבות נכתב על דרכים להפגת הדחק (סטרס) בקרב ילדים ומבוגרים המצויים תחת איום מסכן חיים מתמשך. הפעם אני מבקשת למקד את תשומת הלב דווקא לעוּבָּרים. מה חווים עובר או עוברית ברחם אימם בזמן אזעקת "צבע אדום"?

 

החיים ברחם: הוא ישן, חולם, מתעורר ומקשיב לכל

במשך שנים הניחו שיילודים ועוברים אינם חשים כאב ואינם מבינים. מתוך בורות וחוסר מידע הניחו שהם בוסריים, "טרום-אנושיים". המצאות טכנולוגיות דוגמת האולטרא-סאונד, מיקרוסקופ-אלקטרוני, סיבים אופטיים ונוספים, חשפו בפני החוקרים את החיים ברחם. התגליות מפתיעות. עוברים מנהלים חיים שלמים הרבה לפני לידתם. הם ישנים ואף חולמים, ערים, מתנועעים, טועמים, רגישים למגע ולאור ומאוד קשובים לנעשה סביבם*.

 

 

לפוסטים הקודמים של חגית בן שחר:

  

הצלילים המלווים את העובר לאורך שהותו ברחם מגוונים. החל בקולות פעילות המעיים, הלמות לבה וזרימת הדם בעורקיה של האם וכלה בקולות הסביבה. קולם של האם והאב יגיע לאזניו, מוסיקה, נביחות הכלב ורחשי החיים סביב אם. רעש פתאומי בחדר שקט עלול להבהיל אותו. ניתן לראות זאת על מסך האולטרא-סאונד. על אחת כמה וכמה ניתן להניח שצפירת האזעקה לא משאירה אותו אדיש.

 

הקשר בין האם ועוברה מורכב והדוק. למרות שמבחינה גופנית, האם ועוברה אינם חולקים מוח או מערכת עצבים משותפים ולכל אחד מהם מנגנון עצבי ומערכת
דם משלו, קיים דו-שיח נפשי-רגשי ביניהם. כשהאם נינוחה עוברה אמור להיות רגוע וכשהאם ההרה חווה פחד פתאומי או חרדה, מופעלת בגופה באופן אוטומטי, המערכת הסימפתטית. כתוצאה מכך מופרשים לדמה נוירו-הורמונים כגון: אדרנלין, נוראדרנלין, סרוטונין, אשר עשויים לחצות את השליה ולהגיע גם אל מחזור הדם של העובר. במידה והחרדה או הלחץ יימשכו ויהיו עוצמתיים, יש בכוחם להשפיע ואף לשנות את המקצבים הביולוגיים שלו. כלומר, כשהאם לחוצה מאוד, עוברה חרד בעל-כורחו, מעצם דו-השיח הביולוגי-רגשי ביניהם.

 

השליה, בנוסף לחילוף החומרים שהיא מאפשרת בין האם לעובר, היא גם מסננת ומגנה על העובר מפני חדירה של חומרים לא רצויים למחזור הדם שלו. יש בכוחה לסנן גם חלק מהורמוני הדחק של האם. אך כשהאם חרדה או מפוחדת מאוד, כמו שקורה במתקפות טילים, השליה איננה מסוגלת לנפות הורמונים אלה והם מוזרמים ישירות למוחו ולגופו של העובר. במידה והעובר יהיה חשוף למצבי דחק אלו על בסיס קבוע, הוא עשוי להיפגע פיזית ונפשית.

 

מחקרי צבע אדום בעוברים

קבוצת חוקרים מהחוג לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון רצו להעריך את הקשר בין חשיפה ללחץ במהלך ההריון לבין משקל התינוקות בלידה ועיתוי לידתם. לשם כך נדרשו אימהות הרות מסביבת הריון לחוצה במיוחד וקבוצת ביקורת של נשים הרות מיישוב קרוב שבו אקלים החיים נינוח.

 

החוקרים חיפשו ומצאו את שדרות וקריית גת. בין השנים 2001 ל-2008 הומטרו על שדרות מאות מתחי רקטות. למעשה בין 1 באפריל 2001 לדצמבר 2008 ניחתו על שדרות כאלף רקטות**. קריית גת, לעומתה, הייתה אז מחוץ לטווח האש. החיים בה התנהלו ללא צפירות אזהרה פתאומיות וקולניות וללא מתחים. החוקרים אספו נתונים של תינוקות שנולדו באותן שנים. 1851 יילודים חוו את הריונם בשדרות וחבריהם 2,979 ילודים חוו את השהייה ברחם בקרית גת. כל היילודים כולם נולדו בבית חולים ברזילי שבאשקלון.

 

כמדד למידת הלחץ שחוו האימהות והעוברים בשדרות לעומת עמיתיהם בקריית גת בחרו החוקרים במניין האזעקות ונפילת הרקטות לשנה. כבוחן אפשרי להשפעותיו של מתח מתמשך ואקוטי זה נבחנו משקל הלידה של היילודים משתי הקבוצות ומועד הלידה. משקל נמוך של היילוד בלידה ולידה מוקדמת (שמתרחשת לפני שבוע 37 להריון) עשויים להעיד על מתח שנחווה בהריון על ידי האם והעובר. לאחר שרוסנו משתנים מסוימים, נמצא שהסיכון ללידות מוקדמות ויילודים במשקל לידה נמוך היה גבוה יותר בקרב יילודי שדרות. ממצא המצביע על השפעתה של חשיפה אימהית למתח רב לסירוגין, אך באופן חוזר ונשנה על העוברים.

 

לעוברים המותקפים אין לאן ואין יכולת לברוח. הם אמורים לווסת את עצמם בכוחות עצמם ולשרוד איכשהו את המצב. ההנחה היא שהם חוו מצוקה ברחם ובמקום לגדול ולהתפתח בנחת השקיעו משאבים רבים בהישרדות.

 

במצבי מצוקה - אל תשכחו את העובר

אז מה אפשר לעשות? ראשית, להתייחס לעוברים כאל אנשים קטנים. בדרכם הם מבינים, ערים למתרחש, חשים, מרגישים, זוכרים ולומדים.

 

וככאלה, העוברים, ממש כמו תינוקות, זקוקים לנו המבוגרים בוויסותם. במידה ולא ניתן להוציא את האם ההרה מאזור הקרבות, חשוב להקנות לה כלים לוויסות–עצמי: תרגולי נשימה ותנועה, קרקוע, מודעות לתפקוד מערכת העצבים שלה בשעת הלחץ ועוד. לאחר מכן תוכל להרגיע גם את עוברה.

 

האם (והאב) יכולים להרגיע את העובר בעזרת קולם. משפטים רכים ושלווים, שיר מערסל או זמזום שקט יאפשרו לו להתרווח. נשימות עמוקות ושקטות של האם יטיבו גם עם מערכת העצבים של העובר. תנועה רכה מערסלת של האם תווסת אף היא. מגע בטוח על הבטן תוך כדי הנשימות, המלל או התנועה ייטיבו.

 

למרות שהוא קולט את המתרחש, יכולתו להביע תרעומת או קולות מצוקה הנשמעים לאוזן אנושית אפסיים. לכן חשוב לגלות כלפיו רגישות ולעזור לו במצוקתו, כמו שעושים עם שאר הנוכחים בבית. בתקווה לימים שקטים ושלווים.

 

מקורות:

* ד"ר דייויד צ'מברליין, (1992). תינוקות זוכרים לידה, וגילויים מדעיים מדהימים אחרים אודות המחשבה והאישיות של הרך הנולד שלך. קרית ביאליק: "אח".

 

**

Wainstock, Tamar, Eyal, Y., Anteby. B. Saralee Glasser C., , Liat Lerner-Geva c,d , Ilana Shoham-Vardi a. (2014). Exposure to life-threatening stressful situations and the risk of preterm birth and low birth weight. International Journal of Gynecology and Obstetrics 125, 28–32. למאמר. למידע נוסף.

 

 - - - - - - - - - - - - - - - - - - -  

 

חגית בן שחר, מטפלת בתנועה ומומחית לטיפול ממוקד גוף בטראומה.

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קרוב ל- 3 עשורים אני מטפלת באנשים. בהכשרתי מטפלת בתנועה (DMT) ובשתי שיטות לטיפול ממוקד גוף בטראומה (Somatic Experiencing ו-EMDR). מכל הטראומות שבעולם בחרתי להתמקד בשדה הפריון, ההריון והלידה. מגיעים אלי לקליניקה נשים, גברים וילדים שחוו זעזוע בנושאים אלו. בנוסף, אני מדריכת מטפלים וצוותים רפואיים. בשנים האחרונות מנחה גם גננות ומורות בהשפעה האפשרית של ההריון והלידה על התנהגות הילדים ודרכים לוויסותם.
למרות שעולם הלידה נחקר היום ברחבי העולם יותר מתמיד ומתחילה להיווצר מגמה מעודדת בנושא יש עוד מקום רב לשינוי ולשיפור. הצבתי לעצמי יעד לפעול לכך שילדי העתיד, הילדים שלנו, ייוולדו מתוך הקשבה ואהבה וההורים הטריים יכנסו להורות שלמים ומועצמים. לשם כך אני כותבת, חוקרת ומרצה באקדמיה ומחוצה לה. ייסדתי את 'צפרא' – מרחב להעצמה הדדית מההפריה ועד 120 ותחת חסותו מתגבשות יוזמות לתמיכה בהורים טריים. ספר ביכורים שכתבתי "השחר של העידן השלישי, מיניות פוריות ושליטה, תולדות הקשר בין נשים וגברים" יצא לאור בקיץ 2016. מאמרים פרי עטי מתפרסמים בארץ ובעולם.