בגיל שש חלמה מאיה נגרי להיות אישה עצמאית. היא עוד לא הבינה בדיוק מה זה אומר, אבל היה לה מאוד ברור איך זה צריך להיראות. "הייתי לוקחת את נעלי העקב מהארון של אמא שלי, ואת תיק העסקים של אבא שלי, מעין מזוודת ג'יימס בונד - שזה מוזר, ולא מתאים לאבא שלי, ועד היום אני שואלת את עצמי מאיפה היא הגיעה. כבר אז ידעתי שאני רוצה לשאוף להיות דומה לאבא שלי, שתמיד שילב בין קריירה לבין סגנון חיים". האבא, ירמי נגרי, שייסד את חברת הבנייה הנודעת "טר ארמה", נפטר לפני שנה ושלושה חודשים בגיל 82. "זה היה מוות נוראי", נאנחת נגרי כשהיא מלטפת את בטנה בחודש התשיעי להריונה. "המוות שלו היה אסון מטורף במשפחה.
"הוא היה אצלי בארוחת ערב עם הילדים. עד לפני שבוע עוד גרתי מול ההורים שלי בתל אביב, כי הייתי קשורה אליו טוטאלית. הוא ירד לעשות הליכה ופגע בו רוכב אופניים חשמליים והוא נפצע. הוא נכנס לניתוח בבית חולים ונהיה לו זיהום, ומכאן החלו שבעה חודשים מהסיוטים שאתה שומע עליהם תמיד אצל אחרים - בתי חולים, מחדלים, סיבוכים, הסיפורים הכי גרועים. ואחרי שבאמת ניסינו הכול, הוא מת. זה לא היה מוות פתאומי, אלא תהליך של שבעה חודשי סבל טראגיים. עד היום אני לא מעכלת שקברתי את אבא שלי, והמוות הזה גרם לי להתחיל לחשוב שבכל לילה שאתה נכנס למיטה, אתה צריך להיות בהודיה שאתה בטוב".
כלומר, הזיהום התחיל בניתוח ומשם מצבו החמיר?
"הוא חטף את הזיהום בבית החולים (נגרי מעדיפה לא לציין את שמו, א"י), שניסה לעשות מאמצים כבירים להצילו. עם כל המגבלות שהיו, קיבלנו יחס טוב, עד כמה שכבר אפשר מבית חולים ציבורי. כנראה שזה היה מר גורלנו".
פתחתם בהליך משפטי מול בית החולים בעקבות זה?
"זה קרב אבוד להיכנס לתהליך משפטי, ומה היה יוצא לנו מזה?! אפילו הבחור שפגע בו לא יודע שאבא שלי נפטר. לא עניין אותנו להיכנס למקומות האלה. היתה לנו מטרה אחת, והיא להציל אותו. לצערי, לא הצלחנו".
היחסים בין האב לבתו היו סימביוטיים, ומלבד האהבה ששררה ביניהם, הוא גם תמך בה כלכלית בתחילת דרכה כמעצבת ויעץ לה בצמתים החשובים בחייה. בראיונות שהעניקה בעבר, נגרי לא הסתירה את הסיוע המשפחתי - כלכלי ומוראלי - שקיבלה מהבית, כמו הלוואה בסך 800 אלף שקל לבניית העסק, סכום שאותו החזירה כשהעסק החל להרוויח והביא אותה לעצמאות כלכלית. בתצוגות האופנה שלה אפשר למצוא את אמה חנה מעודדת מהצד, נותנת רוח גבית לבתה הצעירה. את "טר ארמה" העביר האב עוד בחייו לבנו הבכור רועי, שכיום מנהל את החברה לבד.
"תהליך הפרידה ממנו חיזק את המשפחה והוציא מאיתנו את האמת, לטוב ולרע", היא מספרת היום. "אם אתה שואל אותי מה עדיף, מוות פתאומי או בתהליך, אני אבחר באופציה ב', כי זה מאפשר לך להיפרד. בין אם הוא איתי או למעלה, אני יודעת שהוא גאה בי. זה כאב שאי אפשר להבין אותו או להסביר אותו במילים, תהליך שהמוח עוד לא יודע לעכל. זה כמו תינוק שנולד, אלף אלפי הבדלות, חיים חדשים שנוצרים. אני צפויה ללדת בעוד חודש את בתי השלישית, וגם אחי רועי ילד עכשיו. אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהכול, והמחזוריות הזאת היא בלתי נמנעת".
בעוד פחות מחודש צפויה נגרי ללדת את בתה השלישית, "ילדת מדברן" שנוצרה בפסטיבל המפורסם במדבר, אחות לאדם בן ה-5 מהזוגיות לאמן אור פרוסקאוור זייד, ולעלמה בת ה-8 ממערכת יחסים קודמת של נגרי. "רציתי יותר משלושה ילדים, אבל אסתפק בשלושה כי יש לי הרבה חששות ופחדים", היא מגלה. "לא מהלידה עצמה, כמו מה יהיה לאחר מכן. זאת אחריות כבדה ומעמסה גדולה, ואני חוששת שלא יהיה לי מספיק זמן עבורם. זה לא נהיה יותר קל בילד השלישי. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו".
כשילדת את עלמה אמרת בראיון, "שלא יספרו לכם סיפורים, זאת לא אהבה ממבט ראשון". זה השתנה עם הלידה של אדם?
"יש כל מיני סוגים של אימהוּת, אמהות ורגשות. ההתחלה לא היתה קלה. האימהות לא היתה חלום חיי, ואני לא מהאמהות שמאוהבות בתינוק מהרגע הראשון. מצד שני, כן רציתי לבנות קן משפחתי של אהבה וביטחון, והיום הילדים זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם וגם אוהבת להיות איתם".
איזו אמא את?
"אני חושבת שאמא מדהימה. לא שהכול מושלם, כן, אבל זה המקום בו נמצאת ההתפתחות האישית שלי, של בן זוג ושל הילדים. אני מאמינה שמשפחה זה המקום שבו אתה עושה את הניסויים הכי אינטימיים שלך. אנחנו מוגבלים ביכולות שלנו לתחזק ולתת את הנשמה לחברים שלנו, והגרעין המשפחתי הוא המקום האינסופי. אור, בן זוגי מזה שבע שנים, הוא גבר מעצים שהעביר אותי שינוי. בשבילו אני הכי יפה וסקסית ומוכשרת. וזה חשוב לי מאוד, כי על אף שבאתי מבית אוהב, הוא היה בית ביקורתי. אמא שלי, שאני בקשר מצוין איתה והיא הטלפון הראשון שלי מדי בוקר, אומרת לי הכול בפרצוף, כל הזמן".
בשבוע שעבר השיקה נגרי את קולקציית Motherhood המיועדת לאמהות וילדות, ומוקדשת לבתה עלמה, שגם מככבת בצילומי הקולקציה לצד נגרי. הבגדים התיאטרליים של הקולקציה - כמו גלביה כסופה עם שרוולים רחבים, שתזכה את הלובשת במראה כדור דיסקו מהלך, או מעיל צבעוני מפרווה מלאכותית בסגנון שנות ה-70 - עוצבו בגרסה המבוגרת ובגרסת המיני-מי, אבל נגרי לא בונה עליהם שיהפכו לבסט סלר של הקולקציה. "אלו פריטים לא מסחריים שאני מעצבת קודם כל לעצמי", היא אומרת. הלקוחות היותר סולידיות שלה מרישפון וזיכרון יעקב יסתפקו, כמו תמיד, בסריגים א-סימטריים בצבעוניות סולידית, ובמכנסיים בגזרה ישרה, שימתינו להם על הקולב.
בשיחה המתקיימת איתה השבוע מודה נגרי כי גם היא עצמה מפוצלת, כמו הבגדים שהיא מעצבת. מצד אחד, היא מעצבת קו מסחרי שקורץ לקהל לקוחות בוגר, מבוסס ושמרני, ומהצד השני יש אותה, מאיה הבוהמיינית, שעברה לאחרונה לגור בקיבוץ געש, מבלה במסיבות במועדונים, ונוסעת לפסטיבל הברנינג מן בנבאדה. "זה תיאור מדויק", היא מחייכת. "גם אני עוד לא הצלחתי לאזן בין שתי המאיות, אבל אני מזל תאומים, אז יש בי תמיד את שני הצדדים האלה".
הפיצול הזה מתגבר כשמבינים את התפקיד המשולש בעלים-מנכ"ל-מעצבת שהיא ממלאת בבית האופנה שלה, שהוקם ב-2004 עם תום לימודיה בשנקר, וכולל שבע חנויות ברחבי הארץ. את חלוקת העבודה בין שלושת הכובעים הללו היא מתארת כשוויונית. "יש המון יצירה בפן העסקי. שוק האופנה בישראל הוא לא קל, ומעניין אותי לפתח אותו".
אבל נניח שמאיה המעצבת רוצה לרכוש בד במחיר של 200 שקל למטר, ומאיה המנכ"לית אומרת שצריך להדק את החגורה העונה ולבחור בד זול יותר. איזו מאיה מחליטה?
"המעצבת אומרת שאפשר", היא צוחקת. "יש תמהיל, בקולקציות הקפסולה היותר אמנותיות אין לי גבולות, ובקו המסחרי אנחנו עובדים על פי תקציב מסודר".
ואצל מי המושכות נמצאות?
"יש מסביבי אנשים מעולים שאני מפקידה בידיהם את המושכות, הם ה'אנשים הרעים' במירכאות. אני מבינה שזה עסק ויש תקציב שנתי שצריך לעמוד בו, אבל כשזה מגיע לצד המיתוגי - צילומים, מדיה, תצוגות אופנה - אין לי גבולות. כשהקמתי את המותג, היה לי חזון מאוד ברור איך אני רוצה שהוא ייראה, וזה לא רחוק מאיך שהעסק נראה עכשיו. זאת לא רשת ענקית, אלא רק שבע חנויות. אני לא חולמת וגם לא רוצה חנות בכל קניון בארץ".
למה לא בעצם?
"חשובים לי היחס האישי והאינטימי עם הלקוחה, להלביש את האישה הלא מושלמת בפרופורציות שלה. אני מגיעה מהמקום הזה: הגובה שלי תמיד היה מכשול עבורי. הרבה פעמים מתחשק לי להיות קטנה אבל אני לא, ולכן יש לי רגישות חזקה לפרופורציות של גוף. אני גם באמת מרגישה שזה עניין רוחני, שלהלביש נשים זה הייעוד שלי, התפקיד שלי בעולם הזה. זאת הקארמה שלי".
______________________________________________________
איך נראית ברוק שילדס בגיל 52 והאם היא ניתחה את הפנים?
