הנסיעה ממאלמו לעיירה אלמוט שבדרום שבדיה אורכת כשעתיים, שבהם חוצים נופים כפריים שכוחי אל. בתי עץ ישנים מנקדים את הנוף האפור, הקשוח. כאן נולד לפני 91 שנים אינגוואר קמפראד, האיש שהקים את איקאה. הוא מת אתמול בביתו, מוקף בבני משפחתו, לפי ההודעה האלגנטית, המנוסחת בצמצום, שמופיעה בעמוד הבית של ענקית הריהוט.
אלמוט, כ-9,000 תושבים בסך הכל, הפכה מזמן ל''איקאה ויל'', מטה איקאה העולמית. כאן נמצאים בנייני ההנהלה והשיווק, מעבדות המחקר והניסוי, וגם סטודיו הצילום העצום שבו מצלמים את הקטלוג המפורסם, שמופץ בכ-50 מדינות מסביב לגלובוס, כולל סין ומחוז הכיבוש האחרון - הודו.
בניגוד למחזות המשפחתיים החמימים והנוחים שמככבים בקטלוג ומוכרים את החלום האיקאי לכמעט מיליארד קונים ברחבי העולם - קמפראד לא חי חיי נוחות. הוא גדל בעוני ובקור הקשה של הספר השבדי, התחיל לעבוד בגיל חמש, ואת העסק הראשון שלו - חנות למיני סדקית - פתח כשהיה בן 17. הוא קרא לה IKEA - ראשי התיבות של שמו ושל שמות החווה והכפר שבהם גדל.
בין לבין, בשנות מלחמת העולם השנייה, הוא הספיק להיות חבר ב"איחוד הסוציאליסטי השבדי", הארגון הנאצי המקומי. "זו הטעות הגדולה של חיי", הצהיר עשרות שנים מאוחר יותר. את פיסת ההיסטוריה המטרידה הזו, שהרבה ישראלים זוכרים לו, קל לשכוח בין בנייני המטה, שבהם עובדים ועובדות מכל הצבעים.
ב-1958 חנך קמפארד את החנות הראשונה הגדולה באלמוט, אך החברה עדיין לא ייצרה את רהיטיה בעצמה. הוא עבד עם יצרנים מקומיים, ואולמות התצוגה התבססו על קניינות מגוונת. ההצלחה הגדולה הגיעה עם החידוש שהביא לעולם הרהיטים: מוצרים ארוזים באריזות שטוחות, שאפשר לקחת הביתה במקום ולהרכיב לבד.
גם היום עובדת עם איקאה עם יצרנים שונים מכל הגדלים הפזורים ברחבי העולם, אך כל מוצריה רשומים על שמה ומיוצרים תחת פיקוחה (גם ''כתר'' ייצרה לה בשלב מסוים רהיט לגינה). המעצבים שעובדים עם איקאה - בשנים האחרונות גויסו לשיתופי פעולה איתה גם שמות לוהטים כמו טום דיקסון הבריטי ו-HAY הדנית - מספרים על תהליך עבודה שמתחיל בשורת המחיר: העלות יקרה מדי למחיר המבוקש? המוצר נפסל, יפה וחכם ככל שיהיה.
היום יש לתאגיד כמעט 400 חנויות ברחבי העולם, עם הכנסות של עשרות מיליארדי דולרים בשנה. דבר אחד כמעט לא השתנה: הלוגו וצבעי הכחול-צהוב המזוהים איתו. בעידן של השקות ומתיחות פנים מיתוגיות, דבקות בלוגו ישן היא תופעה נדירה. ממש כמו החריצות, כושר ההמצאה היזמי והקפדנות של קמפראד, שנודע גם בחסכנותו ובסגנון חייו הצנוע (בשלב מסוים עבר להתגורר בשווייץ, כדי לחסוך במסים, אך חזר לשבדיה לאחר פטירתה של אשתו). ב-1988 פרש מתפקידיו הניהוליים בחברה והמשיך כיועץ, עד לפני חמש שנים.
איקאה ממשיכה לשמור את היד על הדופק, עם מגוון פריטים גדל לדירות עירוניות קטנות, חידושים טכנולוגיים כמו תאורה חכמה וגם העתקה של רהיטים טרנדיים של חברות יקרות יותר. היא מנסה גם ללכוד את עיניהם של חובבי העיצוב, עם שיתופי פעולה סקסיים וקולקציות מוגבלות של פריטים בעבודת יד, המיוצרים בדרך כלל במזרח, במספרים קטנים מאוד. יחד עם זאת, אין לטעות - המוצרים הנמכרים ביותר שלה הם תעשייתים, שימושיים, זולים ופשוטים, שמהם נבנתה ובהם גדולתה.
מוזיאון איקאה, שנפתח לפני שנה וחצי במבנה שאכלס פעם את החנות הראשונה, מקדיש חללי תצוגה נרחבים לעבודת היד השבדית - כה רחוקה מפסי הייצור ההמוניים - עם צילומים גדולים של הרהיטים הפשוטים, המעטים, שאכלסו בתים כמו זה שבו גדל קמפראד. בקווים חמורי הסבר שלהם אפשר לראות גם את המסורת העיצובית המקומית, וגם את כור מחצבתו הקשוח של אחד היזמים המצליחים ביותר במאה ה-20.
-------------------------------------------------------------
האם הספה שעיצב טום דיקסון לאיקאה מצדיקה את תשומת הלב שקיבלה בפסטיבל העיצוב האחרון במילאנו? לחצו על התמונה לסיפור המלא:
