לפרידמן (47), מטפלת בפסיכודרמה מתל־אביב, אין בעיה להודות שכבר עשר שנים היא לא יצאה לדייט. נושא הזוגיות נדחק אצלה לשוליים ברגע שהחליטה להפוך לאמא יחידנית, והשנים האלו הוקדשו לגידולם של בניה, רועי (תשע) ואסף (חמש).
"סביב גיל 35 ראיתי שאני לא מצליחה לייצר מערכות יחסים יציבות, והגיל כבר לא לטובתי", היא מספרת. "במקביל, הצורך שלי בילד התחזק והאפיל על הרצון בזוגיות. החלטתי פשוט לשחרר את עניין הזוגיות, מתוך הבנה שזוגיות והורות לא חייבות להיות ביחד. בגיל 36 פתחתי תיק בבנק הזרע, בגיל 38 ילדתי את רועי ובגיל 42 את אסף".
איך קרה שלא יצאת לדייטים במשך עשור?
"במהלך ההיריון הראשון שלי יצאתי לשני דייטים, עם בחורים שידעו וראו שאני בהיריון. זה לא הרתיע אותם, ובכל זאת עם שניהם זה הסתיים אחרי דייט אחד. כטיפוס טוטאלי, ידעתי שאני יוצאת
מפוקוס כשאני מתאהבת, והרגשתי שאני לא מסוגלת לתפקד בשני המקומות. חששתי שאם אתאהב, התפקוד שלי כאמא ייפגע. אמרתי לעצמי: זהו, נגמר הלונה פארק, אין לי אפשרות לעלות לרכבת ההרים! מאז לא יצאתי לדייטים".
פרידמן מסבירה שאורח החיים שלה כאם יחידנית לא מותיר זמן ואנרגיות לרומנטיקה. "אמהוּת יחידנית היא מאוד טוטאלית: זה רק את. הילדים שלי זקוקים לי נוכחת וקיימת במאת האחוזים שלי. אחרי יום עבודה ואחריו כמה שעות עם שניהם אין לי כוחות, אז עוד לצאת לדייט? וזו לא יציאה חד־פעמית או שתיים, אלא לפחות פעמיים בשבוע, כי זוגיות היא משהו שצריך לתחזק. אני לא רואה את עצמי עושה את זה, אין לי את האנרגיות. סיבה נוספת היא רגשות אשם. הבן הגדול שלי אומר לי שהוא לא רוצה שיהיה לי בן זוג ולא מעוניין באבא חורג. הם רוצים אותי נטו לעצמם".
את רשומה באתר היכרויות?
"לא, בשביל מה? כשכולם דיברו על טינדר, מהסקרנות הורדתי את האפליקציה. פנו אליי מלא גברים, חלקם היו ממש חמודים - ולא עניתי להם, כי ידעתי שאני לא יכולה למצוא את הזמן לזה".
את מרגישה בכלל צורך בזוגיות?
"רק בשנה האחרונה זה התחיל לעניין אותי. אני מרגישה שאין לי חיים משל עצמי: אני רק כלי שרת בידי הילדים. גם בעבודה אני כל הזמן בנתינה, ואני רוצה שמישהו יתייחס לרצונות שלי וקצת יפנק אותי. בימי שבת מתחשק לי לפעמים לעשות משהו אחר, ולא בהכרח להעביר יום שלם עם הילדים. אם יש לי יום קשה, מתחשק לי לשתות כוס יין עם מישהו. כשזה יהיה בעוצמות גבוהות, אני יודעת שזה יקרה".
יכול להיות שתצטערי שוויתרת על דייטים במשך כל כך הרבה זמן?
"אני כבר מצטערת. חבל, אלה שנים טובות, של בריאות טובה ושמחה, צריך לנצל אותן. אני חושבת שדייטינג יהיה אפשרי כשהילדים יגדלו קצת ויצטרכו אותי פחות, ואז אוכל לממש את עצמי כאישה או כבת זוג. אני מאמינה שאפשר למצוא אהבה גם בגיל 50 או 55".
מה את בעצם עושה פה?
לקפוץ ראש לעולם הדייטים זה אף פעם לא משימה פשוטה, אבל במקרה של אמהות יחידניות היא מורכבת אפילו יותר. חלקן החליטו לוותר מראש, וזנחו את כל נושא הזוגיות – למשך שנים. תשאלו, מה כל כך מסובך בלצאת לדייט? משיגים בייביסיטר ויוצאים. אלא שהקשיים הניצבים בפני היחידניות גרמו לחלקן פשוט לוותר מראש, ולשים את עניין הזוגיות במצב המתנה.
"מתישהו בשנה האחרונה גיסי ניסה לשדך לי", מספרת לידר גיא (41) מפתח־תקווה, אם יחידנית לאיתי בן החמש ואייל בן השנה וחודשיים. "הבחור דווקא מצא חן בעיניי, הסתמסנו ודיברנו בטלפון, אבל בכל פעם שהוא רצה להיפגש, מסמסתי את זה. אני צריכה לתחזק שתי עבודות, את הילדים ואת הבית, ואני לא פנויה לדייטינג, שזה סוג של עבודה. במרוץ החיים, זוגיות היא הדבר האחרון שמטריד אותי".
גיא, דיאטנית קלינית וגם מנהלת מכירות של קאנטרי קלאב, החלה לחשוב על הורות יחידנית כבר בגיל 28. "זה היה אחרי סיומה של מערכת יחסים שנמשכה שלוש שנים. עשיתי הסכם עם עצמי שאם עד גיל 35 לא אהיה בזוגיות, אביא ילדים בכוחות עצמי", היא מספרת. "בגיל 35 הלכתי לבנק הזרע והתחלתי את התהליך. כשהייתי בת 36 נולד איתי, וכשהייתי בת 40 נולד אייל".
כמה שנים לא יצאת לדייט?
"שש שנים, מאז ההיריון הראשון. כשאיתי היה בן שנה החלטתי לתת צ'אנס לדייטים. במשך חודשיים הייתי רשומה באתר היכרויות, וציינתי שאני אמא יחידנית. פנו אליי גברים גרושים וגם רווקים,
וזה הפתיע אותי, כי מה יש לרווק לחפש עם אמא יחידנית? בסופו של דבר, שום דייט לא יצא לפועל. כשהם רצו לקבוע, אני התחמקתי. המחשבה על להשיג בייביסיטר, להרדים את איתי ואז להתקלח, להתלבש, להתאפר ולהתאמץ ולהיות לבבית וחייכנית - נראתה לי לא מציאותית. אמרתי לעצמי: נגיד וצלחתי את הדייט הראשון, מה הלאה? מי יכול לתחזק את זה לאורך זמן? זה נשמע לי בלתי אפשרי. העייפות הכריעה אותי, הרגשתי שזה הדבר האחרון שאני צריכה בחיים".
איך הבחורים הגיבו להתחמקות?
"היו כאלה ששאלו אותי: 'אם את לא עוברת לשלב שיחת הטלפון, מה בעצם את מחפשת פה?' זה העיר בי משהו. הבנתי שאין פה ניסיון אמיתי מצדי וחבל על הזמן שאני מבזבזת שם. בנוסף, ידעתי שבשלב מסוים ארצה שוב להיכנס להיריון, והעדפתי ששני הילדים יהיו באותו סטטוס".
רומנטיקה חסרה לך?
"חסר לי שותף לחיים, מישהו ללכת איתו יד ביד, מישהו שיצחק איתי. אני רוצה זוגיות, ואשמח שזה יקרה בהמשך הדרך, כשהילדים יגדלו טיפה".
נרדמת יחד עם הילד
הטוטאליות של האמהוּת היחידנית היא לא הפקטור היחיד שגורם לדייט להיראות כמשימה בלתי אפשרית. גם למצוא גבר שיכיל את הסטטוס הייחודי הזה, זה לא משימה פשוטה. "בשנים האחרונות הציעו לי להכיר בין עשרה ל־12 גברים, ועם אף אחד מהם לא נפגשתי", מספרת רוית נאמן־פלפלי (40), מורה מהיישוב הקהילתי גבעות־בר, אמא יחידנית להראל בן השלוש. "חלקם התגלו כלא מתאימים כבר בטלפון, וחלקם הבינו תוך כדי שיחה שלא בטוח שהם רוצים להיפגש עם מישהי שיש לה ילד קטן. היו לי שיחות מדהימות עם רווק אחד וקבענו להיפגש. זמן קצר לפני הפגישה הוא שלח לי הודעה שזה לא מסתדר לו. הוא לא התקשר שוב וגם לא ענה להודעה ממני. אני משערת שקיבל פיק ברכיים.
"היה עוד רווק, בחור נחמד שאפשר לדבר איתו. היו לנו ארבע שיחות בשעת ערב מוקדמת, כשהראל היה ברקע והפריע לדבר. הוא הציע שניפגש כדי שנצליח לדבר באופן שוטף, ואז הראל הרגיש לא טוב ולא הצלחנו להיפגש במשך שבוע שלם. אחר כך הוא פשוט לא ענה לי לטלפונים. אני מניחה שהוא הבין שזה לא מתאים לו".
נאמן־פלפלי, שמגדירה עצמה מסורתית, לא יצאה לדייט זה שש שנים, מאז שהתחילה בתהליך של הבאת ילד לעולם. זאת למרות שהיא מצהירה כי היא בהחלט מעוניינת בזוגיות: "כל חיי חלמתי על משפחה של אבא, אמא וילדים, וחשוב לי שלבן שלי תהיה דמות אב".
אז איך קרה שוויתרת על דייטים?
"כשהתחלתי בטיפולים במטרה להביא ילד לעולם, מן הסתם עניין הדייטינג נדחק הצדה. בתקופת ההיריון לא יצאתי לדייטים, ואחרי הלידה כמובן שהתינוק העסיק אותי. כשהראל היה בן שנתיים התחלתי סבב נוסף של טיפולי פוריות, ועניין הדייטינג שוב נדחק".
וכיום, מה מונע ממך לצאת לדייטים?
"בערבים אני עייפה ונרדמת יחד עם הראל. כלכלית,
אם אני צריכה להזמין בייביסיטר, זה כבר יוצא יקר מדי ומוציא לי את כל החשק. בראש סדר העדיפויות שלי ניצב כרגע אח או אחות להראל, וזו רכבת שאני לא מוכנה לפספס. זוגיות יכולה לבוא בכל גיל. לא ויתרתי עליה, פשוט הפכתי את הסדר".
מתי את מרגישה את החוסר בזוגיות?
"הרגשתי את זה ביום הולדת 40. זה היה יום רגיל, הלכתי לעבודה וזהו. נכנסתי למיטה בשמונה וחצי בערב, יחד עם הראל. זה קצת צבט לי בלב, אחרי שכל החברות שלי חגגו את הגיל הזה בגדול. בחגים, כשהאחיות שלי מגיעות לבית הוריי עם המשפחות שלהן, אני חושבת לעצמי: היי, עברה שנה ואני עדיין לבד. בשבתות אין אצלנו טלוויזיה או טלפון, והשקט אחרי שהראל נרדם קשה לי, ולכן אנחנו מבלים את השבתות אצל ההורים שלי".
כשיהיה לך עוד ילד יהיה כנראה עוד יותר קשה לצאת לדייטים.
"נכון, ולכן אני אומרת שעוד שנה, שנתיים או שלוש זה גם בסדר. אני אדם מאמין, ואני מאמינה שאם עכשיו צריך לבוא בן זוג, הוא יבוא, ואם הוא לא צריך להגיע עכשיו, הוא יגיע כשהוא יגיע".
הבנות במקום הראשון
אני רשומה באתר היכרויות, אבל בשיחת הטלפון הראשונה גברים מבינים שהילדים אצלי 24/7 – ונרתעים", מספרת אוריה בן יעקב (47), אם יחידנית לשתיים (בנות שמונה וחמש). "הם לא אומרים משהו בעניין, אני מבינה לבד – ופה נפסקת השיחה".
בן יעקב, קוסמטיקאית מאזור המרכז, לא יצאה לדייט כבר שבע שנים. "אני מגדלת לבד שתי ילדות, וזה שואב אותי רגשית, נפשית ופיזית", היא מסבירה. "אני רוצה לצאת לדייטים, אבל הבנות שלי ניצבות במקום הראשון. בנוסף, אין לי את הזמן לזה. להבדיל מאמהות גרושות, אנחנו, היחידניות, לא נהנות משבת אצלי־שבת אצלו ושני ערבים פנויים בשבוע".
את מתגעגעת לחיי זוגיות?
"מאוד, במיוחד בחגים. בארוחות המשפחתיות כולם זוגות־זוגות, ואני מרגישה שחסר לי משהו. גם ביום ההולדת ובחג האהבה אני מרגישה את החוסר. מתחשק לי ללכת לסרט עם מישהו, להתכרבל עם מישהו בחורף. הייתי שמחה להכיר גבר בגילאי 55-45, גרוש עם ילדים, כן, מכיל ואמפתי, לחברות אמיתית".
אל תבטלו את עצמכן
יש גם מי שבחרו בדרך ההפוכה, ולמרות כל המגבלות, לוחצות בכל הכוח על דוושת הדייטים. "אני מבינה את העומס והעייפות של אמהות יחידניות שלא יוצאות בכלל לדייטים", אומרת קרן־זוהר שם־טוב (42) מתל־אביב, מעצבת פנים ואמא יחידנית לרונן (שלוש), "אבל אתן לא רוצות להרגיש נשים? לא רוצות
להרגיש נחשקות? למה לא לנסות? אם לא תתאמצו בשביל משהו שחשוב לכן, לא יקרה כלום!".
שם־טוב החלה לצאת לדייטים מאז שבנה היה בן שנה וארבעה חודשים. "נרשמתי לאתר היכרויות ושמתי את כל הקלפים על השולחן", היא מספרת, "כתבתי שאני רווקה עם ילד קטן ושאין נוכחות של אבא בחיינו. ככה אני לא מוציאה שפנים מהכובע באמצע הדייט".
שם־טוב מצאה דרך שמאפשרת לה לצאת לדייטים: בייביסיטר קבועה מוציאה את הילד מהגן שלוש פעמים בשבוע, בזמן שהיא מסיימת לעבוד בשעה 15:00 והולכת לישון. "שנת צהריים זה בּוּסט מטורף למהלך היום: הילד שלי משחק בגינה בזמן שאני ישנה שעה, ומתעוררת נעימה יותר לעצמי ולסובבים אותי. אחת לשבועיים, בממוצע, אני קובעת דייט ליום שבו אני ישנה צהריים. אני מקפידה שלא לצאת בשעות השמורות לילד, וכשאני יוצאת אני אומרת לו שאני נפגשת עם חברים".
עלויות הבייביסיטר לא מכבידות עלייך?
"לא. אני לא פזרנית ולא מיליונרית, אבל אני חושבת שצריך לצאת ולעשות. זה לא מה שימנע ממני לצאת".
אילו תגובות את מקבלת מגברים באתר ההיכרויות?
"היו כאלה שכתבו: 'איזה מסכן הילד שלך'. לא הגבתי. אלה אנשים שאין לי עניין לבזבז זמן בחינוך שלהם. רוב הגברים שפונים אליי הם כאלה שקראו את הפרופיל שלי, וכן מעוניינים בקשר אמיתי. אני מעדיפה גברים גרושים עם ילדים קטנים, שיבינו את המשמעות של זה. קל יותר לתקשר ולייצר מערכת יחסים עם מישהו מרקע דומה לשלך".
אמהות יחידניות אחרות שהתראיינו לכתבה אמרו שלתחזק קשר במצב הזה זה קשה מאוד.
"אני לא שופטת אותן. גם אני הולכת לפעמים לישון בתשע בערב. אבל לדעתי חשוב לנפש שלנו לצאת פעם בשבוע למסיבה עם חברים או לדרינק, לדבר עם מישהו ברמת שיחה של מבוגרים. אם הן לא יצאו עכשיו מהלופ, זה כבר לא יקרה.
"אמנם הבאנו את הילדים לעולם מתוך בחירה, אבל גם אנחנו צריכות להיות במרכז העניינים. אל תבטלו את עצמכן. תחיו ותיהנו מכל רגע".
