'דווקא יש לך פנים יפות', או משפטים שאנשים בדיאטה לא רוצים לשמוע

תתפלאו, כוח רצון זה לא הכול וגם הימנעות מגלוטן לאו דווקא תושיע: רחל גרנות מסבירה מה לא בסדר במה שאמרתם למישהו/י במטבחון או אולי אף לעצמכם

רחל גרנות

|

14.01.18 | 08:57

שוב היא מספרת לך ש"פשוט מוותרים על פחמימות"? (צילום: Shutterstock)
שוב היא מספרת לך ש"פשוט מוותרים על פחמימות"? (צילום: Shutterstock)

ככל שאוכלוסיית העולם המערבי משמינה יותר, כך היא גם עושה יותר דיאטות. בעולם משופע גירויים הזה הייתם מקווים שהיחס כלפי אנשים עם עודף משקל יהיה סלחני או לכל הפחות לא שיפוטי כל כך אבל המציאות קשה הרבה יותר. לא רק שהיחס כלפי כל קילוגרם עודף (שלנו עצמנו או של אחרים) הוא מחמיר, עודף משקל של אדם גם משליך על תכונות אופיו: הוא נחשב לעצלן יותר, לחסר כוח רצון ולמוצלח פחות מחבריו הרזים. החלק העצוב הוא שהרבה פעמים אמונות אלה 'חודרות שריון' והופכות לחלק מהתפיסה העצמית. והשיפוט? הוא אף פעם לא עוזר, גם אם הוא בא ממקום טוב. 

 

להלן משפטים שכל אחד עם כמה קילוגרים עודפים שמע יותר מדי פעמים בחייו (הצעה שלנו - העבירו למי ש'דואג' במיוחד לבריאות שלכם):

 

  • זה רק כוח רצון, כל מה שצריך זה רק טיפה של כוח רצון - ובכן, כוח רצון חשוב, אבל הוא לבדו אינו מספיק. אני רוצה להציע לכם זווית הסתכלות אחרת: כמה אנשים רזים אתם מכירים שהיו מסוגלים לעמוד רק בחלק מהדיאטות השגורות אצל אלה עם עודף משקל? נראה אתכם אוכלים במשך שבועות רק ירקות ומוצרי חלב, צמים כל כמה ימים או עושים ניקוי וחיים על אורז בלבד. חשבו שוב, האם העניין הוא רק בכוח רצון? שהרי דווקא נראה שהוא לא חסר ולצערי הוא רתום למפעל שאין לו סיכוי להצליח לאורך זמן. כי כמה זמן אפשר לאכול חסה, כאשר כולם מסביב אוכלים עוגה?

 

  • קחי את עצמך בידיים - לכאורה הכול פשוט: קבלי החלטה ופשוט עשי את הנדרש כדי לעמוד בסטנדרטים החברתיים. אבל שימי לב, גם הלהטוטנים זקוקים לאיזו נקודת אחיזה כדי להתרומם ומעולם לא ראיתי מישהו שמרים את עצמו. העזרה שאנו זקוקים לה חייבת להיות חיצונית ומקצועית. שפע המידע שיש היום לכל אחד מבלבל ולעיתים גורם לנו לאבד כיוון וללכת בנחישות בדרכים שנידונו לכישלון מראש מהסעיף הקודם. כדאי להיעזר ביד חיצונית שתמשוך אותנו החוצה וחשוב שהיא תהיה של אדם שמבין על מה הוא מדבר ובמקביל רחום ואוהד.

 

לא תאמינו: לכולם יש משהו כזה בבית (צילום: Shutterstock)
    לא תאמינו: לכולם יש משהו כזה בבית(צילום: Shutterstock)

     

    • למה את צריכה לאכול את זה? את רעבה? – באותה מידה אפשר לשאול אלכוהוליסט מדוע אינו מרווה את הצמא במים או להציע למעשן שיעור יוגה כדי להרגיע את עצביו. בשני המצבים האחרונים ברור לנו שיש מרכיב רגשי שאינו מסופק וזה בולט מאוד שהאלכוהול עונה על צורך אחר ובוודאי לא בא להרוות את צימאונו של השותה. בתחום האוכל מדובר על אכילה רגשית. אנשים אוכלים כי הם לחוצים, משועממים, מתסכולים, בדיכאון, מתוך התניה ומתוך המון סיבות אחרות. זמינות המזון מקלה עלינו לפנות אליו כדי להשביע צרכים שלנו שאינם קשורים כלל לרעב וזה תחום שלם שכדאי להתייחס אליו כשמתחילים תהליך של ירידה במשקל או כשמרגישים צורך להעיר למישהי במטבחון.

     

    • השכנה שלי רזתה נהדר. רוצה את הטלפון שלה? - זו רק דוגמא לשטף ההצעות שמקבל כל אדם מאותגר משקלית. ייתכן וההצעה מגיעה ממקום טוב, אבל האמינו לי שמי שצריך לרדת במשקל, יודע את זה וגם לא נעלם ממנו כל האספקט הבריאותי. אין צורך בהמלצות, מסרים סמויים וסיפורי מוטיבציה למיניהם שאמורים להביא להארה מבורכת. במיוחד במדינה שבה כולם חברים/אחים של כולם, עדיף שכל אחד ישים לב לענייניו ולא 'רק ינסה לעזור'.

     

    • לא חבל? אם תרדי כמה ק"ג תיראי נהדר / יש לך דווקא פנים יפות – בהמשך לסעיף הקודם, באמת שעדיף שכל אחד יעסוק בענייניו.

     

    • זה ממש לא בריא – וזאת ממש לא אינפורמציה חדשה, האמינו לי. אנשים עם עודף משקל יודעים שיש לכך השלכות בריאותיות וזאת בחירתם אם להיכנס או לא להיכנס לתהליך הרזייה. שום אמירה 'אכפתית' לא תגרום לאחר לשנות את סדרי עולמו.

     

    • בשביל מה צריך ללכת לתוכנית? אני כבר אסביר לך מה לעשות - כולנו מעולים בלחלק עצות הרזייה ובמיוחד אלה מבינינו שלא מזמן ירדו כמה קילוגרמים. שיתוף הוא טוב וחיובי אבל חשוב לזכור שכל אחד הוא אדם בפני עצמו. מה שמתאים לאחד, קשה מנשוא למישהו אחר. כמו כן, רוב האנשים זקוקים למסגרת (ולא רק בתחום הדיאטות). המסגרות מעודדות לשמור על ההישגים, מעניקות תמיכה ומוטיבציה ולא מאפשרות לנו לשכוח את למה הגענו לשם מלהתחילה.

     

    • כמה ירדת? בכמה זמן? – ההצלחה של דיאטה תמיד נמדדת בקילוגרמים ובפרק זמן שלקח להוריד אותם. אבל מה שלא רואים זה את מספר האנשים שיורד הרבה ומהר ואז מעלה את הכול בכמעט אותה המהירות. הירידה הטובה ביותר היא איטית והדרגתית לאורך זמן. לכן, תרשו לי לתקן לכם את השאלה, מעתה, אם אתם באמת חייבים לחטט שאלו: כמה זמן שמרת על ההישג?

     

    • במסגרת ההמלצות הבלתי פוסקות שאנשים מנדבים באופן חופשי בלי שהתבקשו, יש גם הצעות לדרכים בהם אפשר לרדת במשקל: רק אל תאכלי פחמימות (נראה אותך שורד בלי פחמימות), להפסיק לאכול בשעה שבע בערב (ואז מה? ללכת לישון בשבע וחצי?) לא לערבב פחמימות וחלבונים (צר לי, אבל אין לזה כל ביסוס מדעי). גלוטן הוא השטן (רק למי שבאמת רגיש אליו) ועוד ועוד.

     

    כמובן שזה רק חלק קטן מכל הדברים שהסביבה מרשה לעצמה להטיח במי שלדעתה צריך או עושה דיאטה. חלק מהדברים עשויים להיאמר מתוך כוונה טובה, חלקם נאמרים מתוך התנשאות או מתוך ניסיון אישי ובכל מקרה על כל אחד לבדוק עם עצמו מה (אם בכלל) כדאי לקחת משם. ולכל מקרה, הרי לכם רשימה של דברים שאתם דווקא כן צריכים לשמוע:

     

     

    רחל גרנות היא יועצת תזונה בעלת תואר שני בחינוך לבריאות. היא פיתחה תוכנית ייחודית לאכילה לפיה מותר לאכול הכל ולהתיידד עם האוכל. 

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד