בית צעירות מזרחי לשעבר היה במשך שנים שם נרדף להזנחה; מבנה נטוש ומזוהם במרכז תל־אביב שנשלט על ידי נרקומנים ודרי רחוב. בעקבות הפגנות ממוקדות במחאת האוהלים ובעזרת תהליך שיתוף של הציבור נוקה המבנה, שופץ והוחזר לתושבים. בקומה השלישית של "מרכז קהילתי דב הוז", שהושק שם בשנה שעברה, נפתח לאחרונה מתחם העבודה המשותף "חברוTA".
מדובר באחד המשרדים השקטים ביותר בעיר ללא הפסקה, שהצבעים השולטים בו הם עץ, אפור וצהוב; דמיינו שולחנות עץ עם רגלי מתכת צהובות, לוקרים חופשיים לשימוש ועציצי פוטוס. כל בוקר מאיישים את הכיסאות הארגונומיים כמה עובדים עצמאיים שנפגשים וממלאים את מטלותיהם בשקט מוחלט, נהנים מאינטרנט מהיר ומתכתבים ביניהם באור מסכיהם הבוהקים. הרחש היחיד שנשמע במקום הוא שאון ההקלדה העיוורת והקלקת העכבר. אך מדי פעם, כשמשב רוח פותח את הדלת למרפסת, חודרים למרחב הסטרילי קולות אחרים, צהלות ילדים ופעוטות משישה גני הילדים העירוניים שנפתחו בקומות התחתונות של המרכז.
נדב אבנרי, מנהל המרכז הקהילתי (שמעניק את שירותיו חינם עד ינואר), מסביר את החזון שמאחורי הקמת המרכז: "חשבנו על תושב שמוריד את הילד בגן שלו, שותה קפה בבית הקפה ממול, מתרגל פילאטיס בסטודיו ואז נכנס לעבוד במתחם העבודה. אחר הצהריים הוא אוסף את הילד מהגן ולוקח אותו לחוג, קופץ עוד שעה למתחם העבודה ובערב אוסף אותו וחוזר הביתה. זה באמת קורה פה וגם מושך עובדים עצמאיים אחרים".
הפרדה מלאה או חלקית
אם עד היום נדרשו מרחבי העבודה לספק שירותים בסיסיים הכוללים אינטרנט מהיר, מכונת קפה וברז בירה, כעת הם נדרשים לעבור תהליך של התבגרות. המטרה: לפנות לקהל חדש שכולל בין היתר עובדות ועובדים בעלי משפחות, שלא רוצים להיפרד מילדיהם אך גם לא חפצים להשעות את הקריירה.
מרחב עבודה למשפחות כזה בשם מ.י.ה (משרד ילדים הורים), שעדיין עובד במתכונת של הרצה שלוש פעמים בשבוע, נפתח לאחרונה בביתה של ליבי לנדאו בהרצליה. לנדאו, דוקטורנטית לפיזיקה, מגדירה את המקום "ארגון חברתי ללא מטרות רווח, ששם לעצמו מטרה לאפשר לאמהות לעבוד ליד ילדיהן". המחיר: 1,350 שקל לחודש או 150 שקל לכניסה חד־פעמית.
אבי, בעלה של ליבי, הוא עובד משרד החוץ, ובנם גורי בן השנתיים וחצי כבר דובר שלוש שפות. המשפחה חזרה לאחרונה משליחות של ארבע שנים בגרמניה, שבה פועלות כמה רשתות של מרחבי עבודה ידידותיים לילדים. כשביקרה באחד מהם, התאהבה ממבט ראשון. לפני שנחשפו לנושא, ניסו לשלוח את גורי לגן חב"ד בברלין.
לנדאו נזכרת: "כל בוקר הוא בכה בכי תמרורים, בערב היה כבוי, היו לו התפרצויות זעם ושנת הלילה שלו נהרסה. אמרנו לעצמנו שזה שלב ההסתגלות, אבל זה לא עבר". עם ההחלטה לחזור לארץ ולפתוח מרחב עבודה וילדים משותף כאן, הפלונטר הותר. "ביטלנו את הרגע שבו אנחנו מוסרים ילד בוכה לגננת ולא יודעים מה קורה איתו".
יערה לנדאו־קנר, בת משפחה ויזמית חברתית, סייעה ללנדאו בהליך ההקמה. המרחב נפתח לפני חודש וחצי, בינתיים כאמור, במתכונת הרצה בימי ראשון, שלישי וחמישי, בין תשע בבוקר לחמש אחר הצהריים.
יערה, איך זה עובד?
"בכל בוקר מתחברים לעמדות העבודה שבסלון שבעה הורים עובדים, כשעל השטיח הסמוך מדריכה משחקת ושרה עם ילדיהם, בני חצי שנה עד שלוש. אין הפרדה. אם אחד התינוקות בוכה או משתולל, הוריו נקראים להרגיע אותו. הרדמות והחלפות טיטול גם הן באחריות ההורים וארוחות הצהריים משותפות להורים, לילדים ולמדריכות.
אבל האם הסידור הזה מותיר זמן לעבוד? שרון אביבי, מעצבת תכשיטים ואמא לאיתמר בן השלוש, שהתחילה לעבוד במתחם, אומרת שבכי לא מוציא אותה מהריכוז יותר מקולגה שמתחיל לדבר איתה באמצע יום עבודה: "אני מניחה שאם הייתי עובדת שמונה שעות ביום במשרד בלי שהילד יהיה איתי, הייתי מספיקה יותר, אבל ככה לפחות אני לא צריכה לבחור בין העבודה לבינו".
עינב שם טוב, אמא של יהלי בן השנתיים וחצי, בעלת המותג "יהלולי פלא" שנקרא על שמו, אומרת: "ההספק שלי פה קפץ פי ארבעה, ואני מקבלת מסגרת, דבר חשוב מאוד לכל עצמאי ובטח לעצמאית עם ילד בבית. עד שהצטרפתי לקהילה הזאת עבדתי רק כשהוא ישן, בסופי שבוע וכשאמא שלי באה". "אנחנו מיישמות את עקרון הרצף עם לפטופים, זה הכי קרוב לעקרון הרצף שאפשר בעידן המודרני", מוסיפה לנדאו.
הילדים לא מתחרפנים מזה שאתם עובדים לידם ולא מתייחסים אליהם?
"תהליך ההסתגלות מתרחש בהדרגה. הילדים לומדים שההורה עובד ומשעמם להיות איתו, וכיף לשחק ולצאת לטיול עם החברים והמדריכה. בתחילה שכרנו גננת, אבל זה לא עבד, כי היא הביאה את הכללים הנוקשים של הגן. המדריכות שנשארו איתנו הן אמהות עם רקע של חינוך ביתי שמגיעות עם הילדים שלהן והן חלק מהקהילה הזאת. אני מגיעה עם אוזניות ושומעת מוזיקה. אני רגועה מאוד כשאני עובדת ויכולה לראות את הילד שלי ואת הפעילויות שהוא נהנה מהן".
גם להיניק, גם לעבוד
HomeWork הוקם לפני חצי שנה בהוד־השרון, בביתם של האדריכלים עידית ודקל אביסדריס, הורים לשלושה. הקומה הראשונה של הבית הוסבה למשרד עם שמונה עמדות עבודה, שולחן ישיבות, סלון ומטבח מאובזר במכונת קפה ועוגיות (50 שקל לשעה). בקומה השנייה נפתחה תינוקייה עם שירותי שמרטפות שמהם נהנית גם בתם הקטנה אור (בת שנה).
אז בעצם פתחת בבית שלך משרד ומשפחתון?
עידית: "כעצמאית שמנסה לג'נגל בין טיפול בשלושה ילדים וקריירה באדריכלות, אף פעם לא הייתה לי חופשת לידה, חזרתי למחשב שבוע אחרי שילדתי. יכולתי לעצור הכל, אבל אני מאוד קרייריסטית וגם מאוד אמהית. לא רציתי לוותר על לחוות אותם ולגדל אותם וגם לא על הקריירה. על השילוב הזה משלמים מחיר, ולכן המקום הזה אידיאלי, הוא טוב לי והוא טוב לאור".
איך נולד הרעיון?
"כשאור הייתה בת חצי שנה כבר היה לי נורא קשה לעבוד איתה. בעלי אמר לי, איך אין מקום כזה, שבו נשים מגיעות לעבוד ושומרים להן על התינוק כדי שהן יוכלו להיניק אותו? אז החלטנו לפתוח את מרחב העבודה הזה, שמיועד לאמהות עצמאיות, שלא יכולות לעצור הכל כשהתינוק מגיע, ועדיין רוצות לפתח את העסק ואת עצמן בשנה הראשונה לחיי הילד. אנחנו מציעות להן מקום לעבוד ברוגע ולבחור כמה הן רוצות להיות עם התינוק. הן הרי יכלו להביא מטפלת ולעבוד מהבית, אבל הן מעדיפות להתארגן בבוקר, לקום ולעבוד פה יחד".
אם המודל של חברוTA מציע גני ילדים באותו מתחם של מרחב העבודה, והמודל של מ.י.ה החזיר את הילדים לחדר העבודה, ב־Mommy Work, שצפוי להיפתח בינואר באזור התעשייה ברעננה, להורים לילדים עד גיל שלוש, יציעו מודל משולב: משרד שקט ללא ילדים, גן לפעוטות וחלל משותף להורים עובדים ולילדיהם (3,800 שקל לחודש, 220 שקל ליום). המטרה של זוג היזמים גל ואסף חיים ממושב חגור, הורים לילד בן שנה וחצי, היא להחזיר את ההורות בגיל הרך לידי ההורים. "אני מודה שלא המצאנו את הגלגל", אומר אסף. "אנחנו מציעים עוד כלי עבור ההורים שרוצים להמשיך לפתח את הקריירה שלהם תוך כדי שהם מגדלים את ילדיהם באופן שהכי מתאים להם".
אילו תגובות אתם מקבלים?
גל: "בחרנו בשם Mommy Work כדי להעביר מסר. אם משרת אם נתפסת כעבודה פקידותית, אצלנו ניתן יהיה לראות שאמא עובדת היא גם עורכת דין, מנהלת בכירה, מתכנתת, מפיקה, עיתונאית, מהנדסת והרשימה ארוכה. חשוב לנו להדגיש שגם אמא שבוחרת לגדל את ילדיה, יכולה לטפח קריירה מרשימה".
מיזם שאפתני נוסף, שייפתח בתחילת 2018 בצפון תל־אביב, ייקרא "בובה האב". היזמיות ג'ניפר אליאס וג'סיקה רוזנר־בראון, מודות שהאתגר הגדול ביותר שלהן היה "למצוא פתרון חוקי למתחם שמכיל מעון ומשרד. מבחינה משפטית זה מסובך מאוד והצריך הרבה חשיבה מחוץ לקופסה ועבודה צמודה עם גורמים בעירייה. אנחנו מקוות שהמתחם שלנו יהיה סניף ראשון מני רבים".
לפי התוכניות, המקום יחולק לשניים: משרד מעוצב ושקט, ומעון צמוד לילדיהם, שיהיו תחת השגחה של צוות מקצועי מבוקר עד ערב (4,400 שקל לחודש, 250 שקל ליום). אליאס גורסת שההפרדה נדרשת: "אנחנו לא רוצים שהילדים יהיו בסביבת ההורים כשהם עובדים. זה לא טוב לילדים, להיחשף בגיל צעיר למסכים ולשהות לצד ההורים שלהם בשעה שהם לא יכולים לספק להם את מלוא תשומת הלב. אבל ההורים יוכלו ללכת באמצע היום לבקר את ילדיהם ואמהות יוכלו להיניק אותם לפי הצורך".
השלב הבא: בית ספר
על פי אתר SPACING, פועלים כיום בישראל 177 מרחבי עבודה משותפים, מאילת ועד ראש־פינה, דרך חורה ובית־שמש. לפי כל הסימנים נראה ש־2018 עומדת להיות השנה שבה מרחבי העבודה יתבגרו ויתחילו לקבל אליהם גם משפחות. זו לפחות המגמה בעולם. חללי עבודה ידידותיים לילדים נפתחו באוסטרליה, ארצות־הברית, קנדה, יפן ואירופה.
הגדילה לעשות WeWork, חברת שטחי העבודה השיתופיים הגדולה בעולם, עם 255 סניפים ב־58 ערים בעולם (תשעה בישראל), שהודיעה החודש כי היא מתכננת לפתוח מוסד חינוכי של ממש במטה הזמני של החברה בניו־יורק: גן ובית ספר יסודי פרטי שייקרא WeGrow ויתמקד בחינוך ילדים בני שלוש עד שמונה. כאן ילמדו הילדים "יזמות מודעת" מתוך "תרבות של נדיבות", אומרים שם. לטובת עיצוב המקום נשכר אדריכל־העל ביארק אינגלס, וההדמיות עוצרות נשימה.
