עדי ולך בסך הכל הלכה לסרט עם חברים באותו ערב לפני יותר מעשור, כשהתקף החרדה הראשון שלה הגיח משום מקום. "הייתי בת 25 בערך, למדתי בטכניון וגרתי לבד בחיפה. במהלך הסרט הרגשתי פתאום שאני מאבדת קשר עם המציאות", היא משחזרת. "זו הרגשה שקשה נורא להסביר אותה. הרגשתי שאני שם ולא פה. היו לי דפיקות לב מאוד חזקות ומהירות, התחילה לי מין חולשה בכל השרירים, לא הצלחתי להזיז את הרגליים, היה לי יובש בפה - הרגשתי שאני משתגעת".
ולך הצליחה לנהוג חזרה הביתה, אבל הייתה משוכנעת שאלה שעות השפיות האחרונות שלה. "אלה היו 24 שעות של חרדה און ואוף. הייתי מותשת והצלחתי להירדם רק לכמה שעות. כשקמתי בבוקר רציתי לנסוע להורים שלי בכפר נטר כדי להיפרד מהם, להגיד להם שאני משתגעת. עצרתי 20 פעמים בדרך. אמרתי לאמא שלי שאני חייבת לדבר איתה".
למרבה המזל, אמה של ולך היא ד"ר אורנה לוין, רופאת משפחה המשלבת בעבודתה גם צמחי מרפא, דיקור ורפואה סינית. "היא מיד זיהתה את זה ואמרה: 'הכל בסדר, את עוברת התקף חרדה'", מספרת ולך. "רוב האנשים, כשהם חווים התקפי חרדה ראשונים, חושבים שהם עוברים התקף לב, שהם עומדים להשתגע או למות. בגלל זה הרבה מהם מגיעים לחדר מיון".
אמה עשתה לה דיקור ונתנה לה צמחים מרגיעים וההתקף שכך, אבל הוא רק סימל את תחילתה של תקופה ארוכה בחייה של ולך שאופיינה בהתקפי חרדה עוצמתיים בתדירות גבוהה. ולך הפכה את הנושא לפרויקט אישי שלה, ואחרי שניסתה כל שיטה להתמודדות עם התקפי חרדה (פרט לתרופות פסיכיאטריות) וגילתה על בשרה מה יעיל יותר ומה פחות, החליטה לפתח מכשיר שיסייע בהתמודדות עם ההתקפים - גם לה עצמה וגם לאחרים הסובלים מהתופעה.
כך הגיע לעולם "מייריליף", מעין משאף קטן ומתוחכם שמסייע בתרגול נשימות ובהקלה מיידית בזמן התקף חרדה, לצד הקלה מתמשכת בעת שימוש יומיומי במכשיר. השימוש במכשיר, כפי שעולה עד כה ממשתמשים שניסו אותו, תורם להקלה בהתקפים ולצמצום התדירות שלהם ועשוי להיות בשורה של ממש לסובלים מהתקפי חרדה.
מצמצמים את החיים למינימום בגלל הפחד מהחרדה
יותר מ־10% מהאוכלוסייה יחוו לפחות התקף חרדה אחד במהלך חייהם בנסיבות שונות, החל בצריכת חומרים שעלולים לגרום להתקף, כמו קפאין וניקוטין, דרך מחלות ופוביות או התעוררות של טראומות. נתונים מארצות הברית מלמדים שכ־28% מאוכלוסיית המבוגרים ו־25% מאוכלוסיית הילדים סובלים מחרדה.
התקף חרדה מוגדר כהתקף קצר של פחד פתאומי מלווה בתסמינים פיזיים ובהם תחושת לחץ בחזה, זיעה, דפיקות לב מהירות, מחנק, רעידות, תחושת ניתוק מהמציאות ועוד ויכול להגיע גם לעילפון. יש שמפרשים את ההתקף כהתקף לב ופונים לחדר המיון כדי לשלול את האפשרות. אחרים חווים, כפי שולך מתארת, תחושה של שיגעון או קירבה למוות.
ההסבר הפיזיולוגי להתקף חרדה הוא הפעלה של המערכת הסימפתטית - המערכת שמכינה את הגוף להתמודדות עם מצב סכנה של "הילחם או ברח". מערכת זו מגבירה את לחץ הדם ודפיקות הלב ומפרישה הורמונים כמו אדרנלין שמעבירים את הגוף למצב דריכות, אלא שבמקרה של התקף חרדה לא נשקפת לחווה אותו סכנה ממשית.
"התחושות במהלך ההתקף כל כך קשות שקרה לי מה שקורה להרבה אנשים עם התקפי חרדה - מהר מאוד מתחיל גם הפחד מהתקפי חרדה", מספרת ולך. "גם אחרי שעברתי את זה כמה פעמים וראיתי שאני יוצאת מזה בסוף, התחושות במהלך ההתקף לא נעשו קלות יותר. באותם רגעים האמנתי שיכול להיות שהפעם זה לא ייגמר. מאחר שלא ידעתי איפה ההתקף יתפוס אותי וכמה זמן הוא יימשך, התחיל פחד מאוד גדול מ'מתי תהיה הפעם הבאה שזה יקרה לי?'. לכן הרבה מאוד אנשים שסובלים מהתקפי חרדה מתחילים לצמצם את החיים שלהם ולהימנע מסיטואציות שהם חוששים שיובילו להתקף חרדה. הם מפסיקים ללכת לסרטים, לקניונים, לטוס. זו בעצם אחת הבעיות הכי גדולות בחרדה. קוראים לזה Avoidance behavior. פשוט מצמצמים את החיים למינימום בגלל הפחד מהחרדה".
ולך, כיום בת 36, נשואה ואמא לשלוש בנות, מתגוררת בניו יורק. היא מהנדסת ביו־רפואה בהכשרתה, בוגרת הטכניון. הרעיון למייריליף נולד אחרי שנים של חיפוש דרך להתמודדות עם התקפי החרדה. "לא רציתי לקחת תרופות בגלל תופעות הלוואי שלהן שהפחידו אותי, אז עשיתי דיקור, השתמשתי בצמחי מרפא, הלכתי לטיפול פסיכולוגי, לטיפול ביו פידבק, חזרתי לעשות יוגה, למדתי טכניקות של הרפיה ורוגע. ניסיתי גם פתרונות קונבנציונליים וגם אלטרנטיביים, מה שהיה זמין. התדירות של התקפי החרדה פחתה, אבל בכל זאת, כשהיה מגיע התקף, היה לי מאוד קשה לעצור אותו בעצמי".
ביום שבת אחד בשנת 2011, אחרי עוד התקף לילי קשה, התעוררה ולך עם ההבנה שהיא צריכה למצוא פתרון. "אמרתי לעצמי, איך זה יכול להיות שאני צריכה להעיר את אבנר כדי שיעזור לי לעצור את ההתקפים, כשכל מה שהוא יודע על התקפים אני לימדתי אותו? למה אני לא יכולה לעצור את זה בעצמי? ואז הבנתי, ואחר כך גם חקרתי את זה, שכשאנחנו במצב חרדה, אנחנו כל כך מוכי תדהמה, גם מבחינה קוגניטיבית וגם מבחינה פיזיולוגית, שמאוד קשה לנו להביא את הכלים האלה, גם אם נהיה מיומנים מאוד. אז בעצם החלטתי שמה שאני רוצה לעשות הוא ליצור מכשיר קטן שאנשים יוכלו לקחת איתם לכל מקום ולהשתמש בו כדי שיעזור להם לעצור את ההתקף בזמן שהוא קורה, וכך גם לפטור אותם מהתחושות הנוראיות האלה וגם לאפשר להם ללכת לכל מקום ולא לפחד מהתקף".
ניתוק מהיר מהסטרס
את המכשיר פיתחה ולך יחד עם בעלה, מהנדס חשמל. את הצד הקליני תרמה אמה הרופאה, והשלושה חברו למעצב תעשייתי. מדובר במכשיר קטן ונוח לנשיאה המבוסס על מחקרים שהוכיחו שתרגול נשימות מסוגל לסייע להקלה בזמן התקף החרדה ומשלב גם רכיב ארומתרפי. הוא פועל על סוללות, וכשמניחים אותו בפה ונושפים, בזו אחר זו נדלקות שלוש נורות קטנות ומופעל רטט. הקצב שבו הנורות נדלקות משתנה בהתאם לביצועים של המשתמש.
"כדי להבטיח שהנשימות יהיו יעילות, המכשיר מאובזר בתוכנה שלומדת את הביצועים של המשתמש הספציפי בזמן נתון ומתאימה את המשוב של המכשיר לביצועיו. "המכשיר בודק כל הזמן את הקצב שלך ספציפית באותו השימוש", מסבירה ולך. הוא בודק את הביצועים שלך כל הזמן ומשנה את קצב ההידלקות של הנורות, כך שהוא מאריך את משך הנשיפה ביעילות, שזה למעשה מה שהכי קשה בתרגול טכניקות נשימה".
איך נשימות תורמות להרגעת התקף חרדה?
"ברגע שמצליחים להאריך את הנשיפה יוצאים ממצב של היפר ונטילציה, ואז ההתקף בעצם מפסיק. הגוף חוזר למצב מאוזן, המערכת הפרה סימפתטית שאחראית למצב הרגיעה שלנו מופעלת, והגוף עובר למצב של רגיעה. כשחווים התקף ומנסים לנשום רגוע, זה רק מחמיר את המצב. נשימות עוזרות, אבל לא כולם מצליחים לתרגל מדיטציה ונשימות בצורה שנכונה ומתאימה לצרכים האישיים שלהם, ולא מעט מהם פשוט נוטשים את הרעיון. רציתי לתת מענה - לאפשר לעשות את טכניקות הנשימה בקלות, בצורה נכונה, בזמן קצר, במקום שבו הם נמצאים, גם אם הם בדיוק באוטו או במשרד".
למעשה, המכשיר מפעיל ארבעה חושים - חוש הריח ("בחרנו בריח לבנדר שהוכח כבעל השפעה תרפויטית מרגיעה"), חוש המגע (יש לו כיסוי סיליקון רך), חוש הראייה (הנורות) וחוש השמיעה (הרטט). "רצינו להפעיל כמה שיותר חושים כדי לנתק את האדם מהסטרס שהוא נמצא בו במהירות האפשרית", מסבירה ולך. "מעבר לזה, המכשיר עוצב כך שיתאים לשימוש לכל האנשים, בכל הגילאים, ולא רק לאנשים מאוד טכנולוגיים. "פעולת הנשיפה עד שאת רואה שלוש נורות דלוקות פשוטה גם לילדים וגם לאנשים מבוגרים מאוד".
ירידה במשך ההתקפים ובמספרם
במהלך פיתוח המכשיר נערכו שני מחקרים - בטא וקליני - שמצאו אותו יעיל במיוחד. ניסוי הבטא בוצע על אנשים שסובלים מחרדות וסטרס, ביניהם גם ילדים שהוריהם פנו בבקשה להשתתף במחקר ואפילו נשים בהיריון שהשתמשו במכשיר בזמן לידה. "התוצאות היו מדהימות", ולך אומרת. "אני מקבלת כל הזמן הודעות טקסט מאנשים שהשתתפו במחקר ומספרים שהמכשיר שינה את חייהם. ראינו גם שיפור בתופעות הפיזיולוגיות שקשורות בחרדה ובסטרס, כמו כאבי בטן או צפצופים באוזניים. המשתתפים דיווחו על ירידה במשך ההתקפים ובמספרם, וסיפרו שעצם הידיעה שהמכשיר איתם ויכול לסייע במהלך ההתקף הרגיעה אותם".
הניסוי הקליני נערך בשיתוף המרכז הבינתחומי בהרצליה, והשתתפו בו סטודנטים שסובלים מחרדת בחינות. הם חולקו לשלוש קבוצות - קבוצת בקרה שלא קיבלה שום טיפול, קבוצה שלמדה טכניקות נשימה וקבוצה שהשתמשה במכשיר. הניסוי הראה שבתוך שבועיים של שימוש קבוע (שלוש פעמים ביום במשך שלוש דקות) נרשם שיפור ניכר ברמת החרדה וגם שיפור במדדי ה־Well Being של הסטודנטים. בשתי הקבוצות האחרות לא היה שיפור כלל.
ולך מראה לי הודעת ווטסאפ שקיבלה מאמא של ילדה בת שמונה שהשתתפה בניסוי הבטא. היא כותבת בהתרגשות על כך שבתה כבר פונה בעצמה למכשיר ושהתקפי החרדה במגמת שיפור תמידית. אחר כך היא מראה לי הודעה מבחור צעיר שכותב לה בפשטות "תודה על המכשיר שהחזיר לי את האוויר", ולך בוכה מהתרגשות. "הבחור הזה קנה את המכשיר כשהייתי בארץ ומכרתי לו אותו בעצמי. הוא היה במצב קשה מאוד, סבל מהתקפים כמה פעמים ביום ומכאבים בחזה, כי השרירים בחזה מתכווצים בזמן התקף. הוא הסתכל עלי ושאל: 'זה ייגמר מתישהו?'
"ביזמות לפעמים את למעלה, לפעמים למטה, כל יום הוא אחר, אבל בסוף את מקבלת את ההודעות האלה וזה נותן לך את הכוח להמשיך. אני עושה מה שצריך כדי להביא את המכשיר הזה לאנשים שצריכים אותו".
ומה קורה עם התקפי החרדה שלך?
"התקפי החרדה שלי היום נדירים מאוד, אבל לכל מקרה שלא יהיה, המכשיר עלי, תמיד".
מרחב נשימה
חגית גינזבורג ניסתה את המייריליף במשך שבוע
אני לא סובלת מהתקפי חרדה כפי שאפשר אולי לדמיין אותם. כלומר, זה אף פעם לא מלווה בזיעה קרה או ברעידות, ומעולם לא הגעתי לחדר מיון. אני כן סובלת מחרדות שמעירות אותי באמצע הלילה, עם המחשבות הכי איומות שיש, ולעתים מופיעה לי משום מקום מועקה מחניקה בחזה שדומה קצת למה שולך מתארת: תחושה שהכל סוגר עלי ושאני רוצה להימלט ושמשהו לא בסדר אצלי. זה יכול לקרות בכל סיטואציה, בכל שעה, עם כל אדם. באמצע פגישת עבודה, בדייט, בסתם ארוחת צהריים עם החברה הכי טובה שלי. אין לזה הסבר הגיוני. למזלי, זה נמשך רק שניות ספורות, ואני איכשהו תמיד זוכרת שזה תכף עובר, אבל ברגע עצמו זו תחושה איומה באמת. אז שמחתי לקבל לידיי את המייריליף ולנסות אותו.
ולך ביקשה ממני להשתמש במייריליף לפחות שלוש דקות ביום, וכיוונתי לעצמי תזכורת באייפון (כמה מגוחכים החיים שאנחנו צריכים תזכורת לנשום?) כל ערב, קצת לפני השינה, נשפתי לתוך המכשיר הקטן (והחמוד, יש לציין). התוצאה הייתה שהרגשתי לא רק רגועה יותר אלא גם מנומנמת, ובתור מישהי שסובלת מבעיות שינה חמורות, זה היה בחזקת נס.
במשך אותו שבוע לא התעוררתי באמצע הלילה עם מחשבות איומות, לא נתקלתי בתחושת המועקה המחניקה שתיארתי בהתחלה, ואפילו יותר מזה - הרגשתי שמחה ונינוחה הרבה יותר מהרגיל. המצב בהחלט השתפר. המייריליף הולך איתי לכל מקום מאז, כי הוא קטן ולא תופס מקום, וזה גם נחמד לדעת שיש לי חבר קטן שאני יכולה לנשוף לתוכו ברגעים של סטרס וקושי ולהרגיש שיש לי שוב מרחב נשימה.
איפור ושיער: אילנה פיצ'חדזה ל"סולו" במוצרי קרליין /// ע. צלם: דנה טל־אל /// גופייה: Maya Negri /// ג'ינס: קסטרו
