ליטל (לולי) גת פיניש הייתה בחופשת ירח דבש עם בת הזוג שלה, בעלת חברת הפרסום והמפיקה ליאור פדלון, כשהחלה לקבל הודעות טקסט נרגשות. "מזל טוב", כתבו לה מכרים, "לא ידענו שהתחתנת". היא לא הבינה איך כל העולם שמע על החתונה שלה, ומתי זה הספיק להגיע אל מדורי הרכילות.
"אחד החברים צילם סרטון מהחופה והעלה אותו", היא מסבירה. "משם זה רץ, ופתאום היו כל מיני אייטמים על זה. לא הבנו איך זה נודע ואת מי בכלל מעניינת החתונה שלנו. הפרסומים בתקשורת היו מבאסים. גם מי מעלה סרטון של חופה? זה הרי
רגע כל כך אינטימי. אבל החבר התנצל, אנחנו אוהבות אותו והכל בסדר".
הפרסום ברשתות החברתיות עשה לך אאוטינג.
"אני כל כך הרבה זמן עם ליאורי, שזה בסדר. אם זה היה קורה בתחילת הקשר שלנו, זה היה באמת חמור מאוד. תשמעי, אנשים שיוצאים מהארון, אני יכולה להבין אותם ואת המבוכה שלהם. אני לא הייתי בשום ארון. אני לא יודעת מה זה להסתתר מאחורי שום דבר. חייתי את חיי".
כלומר?
"אני לא לסבית, ועד היום אני לא יכולה להגדיר את עצמי ככזו. אני פשוט נורא אוהבת את הבחורה הזאת. אני התאהבתי בנשמה, בבנאדם. לאנשים מוזר עם זה, כי זה לא מוגדר. חלקם מתים על זה, לחלקם קשה. הם שואלים: 'מה זה?'. זה פרוע מדי, פרוץ מדי. הם רוצים לדעת אם עכשיו אני רק בעניין של נשים, וצריכים את ההגדרות האלה. צר לי, אני באמת לא יכולה לתת שום הגדרה. אני בקשר עם אישה, בחרנו למסד אותו ולקחתי את זה צעד אחד קדימה, וזה הכל".
זו החלטה אמיצה ולא שגרתית.
"תשמעי, החיים כל כך קצרים. אתה חייב ללכת אחרי הלב שלך ואחרי הלביאה הפנימית שמושכת אותך ימינה ושמאלה. אתה חייב להאמין בעצמך וביקום, ולטרוף את החיים. הכל קצר וזמני, ואני לא אתן לפחדים למנוע ממני לחיות. אני אומרת לפחדים שלי: 'היי, תודה רבה שבאתם', אנחנו מתחבקים ומתנשקים, ויאללה, פנו את המקום ותנו לי לרוץ קדימה".
לא נופפתי לפפראצי
תכירו את הנטורופתית לולי גת פיניש (38), המוכרת גם כגרושתו של הקומיקאי אלי פיניש ואם בנם המשותף, נועם, בן שמונה וחצי. היא בעלת קליניקה לטיפולים הוליסטיים, מרצה בכירה בתחום, מומחית לתזונה טבעית וצמחי מרפא ומפעילה סדנאות לבישול בריא. בארבע השנים האחרונות שימשה גם מנהלת על"ם נתניה ועבדה עם בני נוער בסיכון, תפקיד שממנו פרשה לאחרונה.
הביוגרפיה שלה מלמדת ששום דבר שעשתה בחייה לא היה ממש שגרתי. היא נולדה וגדלה בצפון תל־אביב, ילדת סנדוויץ' בין שני אחים. היא הייתה ילדה פרועה, שבקושי רב הצליחה לשרוד את תיכון עירוני י"ד היוקרתי בלי לנשור ממנו. אף אחד, אגב, כבר לא זוכר שפעם קראו לה ליטל. בגיל 19, בן זוגה דאז החל לקרוא לה "לולו". שם החיבה עבר כמה גלגולים, והתקבע על "לולי" בעשור האחרון. "גדלתי בבית מדהים", היא מתארת. "משפחה מצפון תל־אביב, לא חסר כסף. לנו לא היו מרכזי נוער בסיכון כי אנחנו בני טובים, ולבני טובים אין בעיות. אבל אני הייתי ילדה מאוד פרועה וסקרנית, חייתי על הקצה ובדקתי גבולות. נהניתי מכל רגע, אבל הייתי בסיכון מאוד־מאוד גבוה. בפירוש הייתי במצבי סיכון רוב הזמן".
באיזה אופן הרגשת נערה בסיכון?
"כנערה התחברתי לאנשים הלא נכונים, הייתי במסיבות מכל מיני סוגים,
טיילתי בעולם בכל מיני פסטיבלים. היו לי חיים פרועים ותוססים, והיום כהורה אני מבינה כמה סיכוני זה היה".
הצלחת לסיים את התיכון?
"כן. אמא שלי היא מנהלת בית ספר, והיא הייתה מסכמת לי את כל החומר לבגרויות. הייתי צריכה רק לשבת וללמוד. היא עשתה הכל כדי שחס וחלילה הבת שלה לא תסיים בית ספר בלי בגרות".
אחרי שירות צבאי במודיעין היא טיילה במזרח הרחוק ובמרכז אמריקה, ובגיל 21 החלה ללמוד נטורופתיה במכללת מדיסין. את עבודת הגמר שלה, על גישות טיפוליות הוליסטיות במחלת האלצהיימר, הקדישה לסבתה, שחלתה במחלה ונפטרה לפני 15 שנה. בגיל 26, שנה אחרי שנפרדה מבן זוג לאחר שמונה שנים יחד, הכירה את אלי פיניש במסיבה. בגיל 29 התחתנו. הוא כבר היה מפורסם וכוכב מוביל ב"ארץ נהדרת", והיא החלה לטפל בקליניקה שפתחה בביתם השכור בכפר־שמריהו. "הכרתי את אלי בשיא הקריירה שלו", היא מציינת, "לא הייתי האישה החזקה מאחוריו, הוא הגיע לשם לבד".
איך זה היה לחיות עם כוכב?
"בהתחלה היה לי מאוד קשה עם זה. המבטים, להיכנס לחדר ואנרגטית
להרגיש איך כל העיניים בוחנות אותך מכף רגל ועד ראש. עם הזמן הקושי התפייד, אם כי אף פעם לא חייכתי מול מצלמה של פפראצי ולא נופפתי ביד".
השתמשת בפרסום כדי למנף את הקריירה שלך כמטפלת הוליסטית?
"לא. רק פעם אחת באו מ'גיא פינס' לצלם את סדנת הבישול שלי. הם פנו אליי, ואני לא ישנתי שבוע מרוב התרגשות. קשה לי להיות בפרונט. זה גם מלחיץ שיש מישהו שמצלם את מה שאני עושה. אני אוהבת להיות מאחורי הקלעים. את האייטם עצמו לא ראיתי מעולם, אגב".
איך זה היה, להיות אשתו של אלי פיניש ולהזמין מטופלים אליכם הביתה?
"המטופלים שלי לא תמיד ידעו שאני אשתו־של, זה לא היה מדובר ולא אישיו. כן הגיעו אליי כמה שחקנים מהתעשייה. התייחסתי אליהם רגיל. זה לא היה מרגש במיוחד. תמיד הייתי אדם ביתי, וגם אלי הוא אדם פרטי מאוד. יש לו את הצד של הבית, ואת הצד שהוא עבודה בחוץ ועם הרבה צחוקים. שני הצדדים מקסימים בעיניי ומשתלבים יפה".
לפני ארבע שנים וחצי, בהחלטה משותפת, לדבריה, החליטו בני הזוג להתגרש, והצליחו לעשות את זה באופן מעורר השראה. "עיבדנו את הפרידה מאוד נכון במשך שנה שלמה, בשיח מאוד חברי ועמוק", היא מספרת. "לא הייתה טלטלה של מישהו שקם והולך פתאום, ועדיין, גירושים הם צעד קשה ולא פשוט, כי אתה מפרק משפחה. אבל אני בנאדם מאוד אמיץ, תמיד הייתי, ואני לא מפחדת מהחיים. גם ברגעים הכי קשים יש בי את ההתרגשות לקראת הדבר החדש. גם אם אני נמצאת בכאוס מוחלט, תמיד אחכה לראות מה מחכה לי בצד השני של הדלת".
מה חשבת שמחכה לך מאחורי הדלת?
"חשבתי שנפרדתי מבן זוג ושתהיה לי זוגיות חדשה עם גבר. אגב, היה לי ברור שאני אמצא זוגיות. לא הייתה שנייה שחששתי שאולי לא אמצא ולא תהיה לי. אני אדם זוגי במהות שלו, הרגשתי שהכל עוד פתוח לפניי. יש לי את הביטחון הזה".
אפשר להתגרש אחרת
אחת ההחלטות שקיבלו השניים הייתה להישאר קרובים גיאוגרפית ורגשית. פיניש רכש בית בנווה־איתמר, שם התגוררו בני הזוג עד הפרידה, ולולי רכשה תוך זמן קצר את הבית הצמוד אליו. שנה אחר כך עברה לגור איתה בת הזוג שלה, שהכירה סמוך לגירושיה. פיניש הספיק מאז הגירושים לנהל זוגיות עם השחקנית דנה פרידר, ולאחר פרידתם הכיר את שלי לביא, מאמנת ספורט וגולשת גלים. שבועיים לאחר חתונתן של לולי וליאור, הוא נישא לשלי ("אישה מקסימה שדואגת לו ואני מתה עליה").
"ברגע שהחלטנו שאנחנו רוצים לחיות בית ליד בית, הבנו שיש פה צורך להיפרד אחרת", היא מספרת. "בדרך כלל אנשים שמתגרשים רק רוצים לברוח אחד מהשני. יש לנו ילד בן שמונה וחצי, ואנחנו מאמינים בקשר שלנו וביכולת המקסימה שלנו לגדל
את הילד ביחד. היינו ונשארנו חברים טובים".
נשמע כמו גירושים אידיאליים.
"אפשר להתגרש אחרת. אני שומעת סיפורים כל כך קשים, ועצוב לי. להתגרש ככה זו עבודה משותפת ולא פשוטה, וכדי שהפרידה תהיה טובה צריך לשים את האגו בצד. אם יש בסיס טוב ואהבה, ואם מכבדים אחד את השני וזוכרים שיש ילד שאמור להיות בפרונט, זה אפשרי להגיע למצב כזה. מה גם שאלי ואני לא אנשים של מלחמה ואין לנו את היצר לנקום. הוא דואג לי ואני דואגת לו. הסיפור שלנו הוא אחר ומיוחד. מההתחלה החלטנו שאנחנו בקשר הזה ביחד, בני הזוג שלנו יצטרכו להתאים את עצמם, ומי שיוכל הוא זה שימשיך איתנו. לשנינו מיד נהייתה זוגיות חדשה – אני עם ליאור והוא עם דנה בזמנו – והמשכנו כרגיל".
איך הבן שלכם קיבל את הפרידה?
"זו הייתה חוויה לא פשוטה עבורו, אבל אנחנו גרים בית ליד בית. הוא יכול לפגוש את אמא שלו ואת אבא שלו בכל שלב שהוא מתגעגע, למרות שאנחנו כן שומרים על איזה סדר ומשתדלים שזה לא יהיה פרוץ מדי. בסופו של דבר, הוא רואה את ההורים שלו מכבדים אחד את השני, עושים דברים כמשפחה ביחד. מעולם לא אמרתי ליד הילד מילה רעה על אבא שלו. גם אלי תמיד מגבה אותי. אנחנו אוכלים לפעמים ארוחות בוקר ביחד, ונועם מאוד מתרגש מזה. אנחנו שתי משפחות שחיות אחת לצד השנייה ועושות דברים במשותף".
את ליאור פדלון (32), בעלת חברת השיווק והפרסום "טראפיקס", מוזיקאית ומפיקת אירועי תרבות בנתניה, הכירה אצל חברה משותפת. "התקשרתי לחברה שלי, שאלתי: 'מה את עושה', היא אמרה: 'אני אצל חברה שלי ליאור, בואי לפה'. נכנסתי אליה הביתה ואמרתי, וואו, איזו בחורה מדליקה. ממש התלהבתי ממנה. היא למדה בעבר הפקה מוזיקלית, וכששמעתי אותה שרה עם חברה שלי באותו יום, התאהבתי בקול שלה. כמו מלאך היא שרה. יצור מיוחד מאוד, יפהפייה והאדם הכי פעלתן וכריזמטי בעולם".
חשבת שתתאהבי?
"לא דמיינתי את זה. ליאור הייתה עם נשים לפניי. אני ממש נדלקתי עליה, ומאז אנחנו ביחד. בהתחלה, בגלל שאני אדם אמיץ והרפתקן, לא חששתי ולא חשבתי מה יגידו. זה ממש לא עניין אותי. לא היה בי פחד. אמרתי: 'אוקיי, אם זה מה שקורה כרגע, שאני נמשכת לאישה, אני הולכת על זה'. לא חשבתי שזה יתפתח למערכת יחסים כזאת רצינית. רצתי קדימה ונורא התלהבתי, חשבתי: 'כל הזמן אני עם גברים, וזה נחמד, הרפתקה
מסקרנת, יש פה בחורה מהממת, יאללה'. בדרך פשוט התאהבתי".
איך הגיבה הסביבה?
"מי שמכיר את סיפור חיי ואת הצד הפרוע שלי לא הופתע. אנשים יודעים שאני הרפתקנית, זה לא היה זעזוע. למשפחה שלי זה היה קצת שוק. אחרי תקופה, כשהקשר נהיה רציני, שאלתי את עצמי, וואו, מה עשיתי? זה גדול, זה עניין. הייתה תקופה שתהיתי אם זה נכון, אבל כל הזמן נשארתי. בחרתי ללכת אחרי הלב שלי. הוא מנצח תמיד. אני נותנת מקום לפחדים שלי. התמודדתי איתם והזזתי אותם החוצה".
איך אלי הגיב?
"זה היה לו קצת מוזר בהתחלה, אבל כשהוא הכיר את ליאורי הוא הבין במי מדובר וממש התאהב בה. יש ביניהם קשר מדהים. אם היו לו קשיים או ענייני אגו, אני לא יודעת עליהם".
מה חשב הבן שלך?
"הוא היה קטן. מבחינתו זו הייתה תמיד החברה של אמא שנמצאת איתנו בבית. כשהיא עברה לגור איתנו אחרי כשנה, זה כבר היה מה שהוא מכיר. ילדים הם סתגלנים גדולים. כשאתה בטוח במקום שלך, הילד מרגיש בטוח גם הוא".
חתונה סביב המדורה
החתונה שלהן התרחשה בספטמבר האחרון בחוף פולג, בנוכחות 200 חברים ובני משפחה. הבן שלה היה שם, גם הוריה, וכמובן – פיניש ובת הזוג שלי. אמה של ליאור הגיעה (אביה נפטר), ואחיה של לולי הגיע במיוחד מאוסטרליה. לולי לבשה שמלה, ליאור לבשה מכנסיים וחולצה לבנים. הטקס התרחש סביב מדורה על החוף, והאירוע, שהתחיל בשישי אחר הצהריים, נמשך לתוך הלילה. על ההפקה עמלה, בין היתר, מיכל בר זוהר, האחות של יעל וחברתה הטובה של לולי. מוזיקאית שרה שיר של אביתר בנאי, והכלה והכלה הקריאו טקסטים שכתבו. "יש משהו חזק בשתי נשים שעושות את זה,
שזה מאוד מחבר. היו התייפחויות רציניות. אנשים התרגשו".
למה חתונה?
"הרבה זמן ליאור רצתה, ואני חשבתי, כנראה כי הייתי נשואה, שאולי לא צריך את הטקס הזה, הרי אני בוחרת בה כל יום מחדש. אנחנו ביחד, ואני מרגישה נורא מחויבת. מצד שני, כל הזמן הזכרתי לעצמי שהיא אישה שלא התחתנה אף פעם, ולהרבה נשים הרגע הזה הוא החלום שלהן. רציתי להיות שם בשבילה. מהרגע שהחלטנו שזה קורה, הצלחתי מאוד להתרגש".
איך הבן שלך התמודד עם שתי החתונות של הוריו בתוך שבועיים?
"אחרי החתונה שלי היה לו קצת קשה, כי עכשיו הפרידה שלנו הייתה מאוד סופית, אבל ביחס לילד להורים גרושים, מצבו נפלא. אלי ואני הולכים כל כמה חודשים לפסיכולוגית ילדים, מהרגע שנפרדנו, כדי להיות מוכנים לכל דבר. מין שיחת תחזוקה. אנחנו לא מחכים לאיזה קרייסס ולוקחים את התפקיד ההורי שלנו מאוד ברצינות".
איך נראים החיים היום?
"הרבה החלטות אנחנו לוקחים היום כולנו במשותף, אני וליאור, שלי ואלי. אנחנו עוזרים אחד לשני, ויש לנו כלבים משותפים, הם עוברים מבית לבית. כשאני יוצאת לטיול עם שתי הכלבות שלנו, אני לוקחת את הכלבה שלהם איתי, ואם אני לא בבית, הכלבה שלנו הולכת אליהם ונשארת שם עד הערב. גם עם הכלבים אנחנו במשמורת משותפת".
ארוחות שישי?
"היו גם ארוחות שישי משותפות. שלי הגיעה ולא היה שם שום דבר
מאיים מבחינתה. היא כל כך העריכה את מה שהצלחנו לעשות, שהיא השתלבה ורצתה להיות חלק מהדבר הזה. החיבור של כולנו ריגש אותה מאוד ולכן הכל נהיה מאוד טבעי. ליאור, בת הזוג שלי, ושלי, אשתו של אלי, נהיו חברות מאוד טובות. הצלחנו להגיע למקום מאוד מיוחד, ושווה ניסיון אצל אנשים אחרים".
לאחרונה יש התרגשות חדשה בחייה: הקליניקה שלה בחצר ביתה עוברת שיפוץ, והיא תשלב בה טיפולים גם מהרפואה היפנית והסינית, לאחר שהשתלמה גם בתחומים אלה. "כשאתה מטפל באנשים אתה עובר תהליך מטורף", היא אומרת, "הסיפורים של המטופלים פוגשים אותך במקומות הכי עמוקים שלך. הטיפול מטפל גם בך".
החלום הבא שלה הוא מרפאה קהילתית לרפואה טבעית שתציע סדנאות, הרצאות, מגוון רחב של מטפלים ואפילו מוצרים משלה. "אני חולמת על מרפאה שתהיה מונגשת לכל אדם. לא כל אחד יכול לשלם 350 שקל לטיפול, ובקופות החולים התורים לטיפולים המשלימים מלאים. מרפאות קהילתיות זה הדבר הבא".
על מה עוד את חולמת?
"ילדים משותפים לליאור ולי. קודם אני מנסה ואחרי זה היא".
