ימית סול (35), שחקנית, דוגמנית, דוקטורנטית בפסיכולוגיה, מתנדבת במד"א ועכשיו גם מנחת תוכנית בוקר בערוץ 10, עושה סדר חדש בקלישאות ישנות, ומסבירה אילו מהן צריך לנפץ ואילו אפשר לאמץ.
כשדלת נסגרת נפתח חלון
"עד לא מזמן לדני רופ הייתה תוכנית בוקר בערוץ עשר. חיפשו מנחה שיחליף אותו בימי חמישי ועשיתי טסט. בראש השנה, בזמן שהייתי עם המשפחה בפריז, העורך של התוכנית התקשר אליי, הודיע לי שהייתי מעולה, אבל שהוחלט בסוף להוריד את התוכנית. במקום להתבאס עשיתי משהו שלא עשיתי בחיים: ידעתי שמחפשים מנחה חדשה לצד אור הלר בתוכנית 'בוקר אור', אז פניתי ישירות לאור, שלחתי לו קורות חיים שלי, ואמרתי לו: 'אם תרצה להיפגש איתי, אני אשמח'. היוזמה שלי גרמה לאור לחשוב על אופציה שהוא בכלל לא חשב עליה. והנה, היום את מראיינת אותי לרגל התוכנית שעלתה לפני כחודשיים. אני שמחה מאוד לעבוד לצד אור ולומדת ממנו המון. אז כן. אני בהחלט מאמינה בזה שכשדלת נסגרת נפתח חלון. רק שאת זו שצריכה לחפש את החלון, לגשת אליו ולפתוח אותו בעצמך".
זוגיות זו עבודה
"בקשר זוגי של כמה שנים, בעיקר אחרי שמגיעים גם ילדים, אנחנו הרבה פעמים הופכים למנהלי משמרת: מי מוציא את הילדים מהגן, מי מכניס את הבקבוקים לסטריליזטור. אז בהחלט צריך כל הזמן להשקיע בזוגיות ולדעת להתפשר. אבא של ישראל (נוטס, בעלה, י"מ), זכרונו לברכה, אמר לי פעם דבר חכם: 'אם את רוצה משהו, תעשי'. לי, למשל, מאוד חשוב לעשות דייטים זוגיים עם בעלי, ובגלל זה אני קובעת לנו דייט, מזמינה בייביסיטר, בוחרת מקום. גם אם אנחנו בריב, אני אומרת לו בטון כועס: 'יש בייביסיטר היום, אם אתה רוצה שאני אבטל, תגיד', ישראל עונה בטון כועס: 'לא, אל תבטלי'. אנחנו יוצאים, אני מקשיבה לדברים המשעממים שלו מהעבודה, הוא מקשיב לדברים המשעממים שלי מהעבודה, מבלים, ובסופו של דבר זה מפיג את המתחים".
עם הבעל, ישראל נוטס
משפטי "את לא נראית בהיריון" להריוניות
"זו קלישאה שאני לא סובלת. זה משפט שכביכול אמור לבוא כמחמאה, רק שבעיניי זו משאלה חולנית. היריון זה התהליך הכי מטורף מבחינה פיזיולוגית שיכול להיות, והוא לגמרי חייב להיראות. אני מאוד מחבבת את מיכל ויצמן (מיכל הקטנה), ועדיין, הפריע לי נורא שעוד לפני שהיא ילדה היא התראיינה לכתבה (ב"ידיעות אחרונות", י"מ)
והצהירה בה שהיא תצא מחדר הלידה עם סקיני ג'ינס. ואז היא ילדה, ובאמת יצאה בג'ינס, והיא נראית מהמם, אבל בעיניי, בתור כוכבת ילדים מפורסמת, צריכה להיות לה אחריות לא להגיד דבר כזה. יש לה אחריות כלפי נשים אחרות. אגב, אין לי בעיה עם זה שהיא חזרה לעבודה שישה ימים אחרי הלידה, כל אחת והקצב שלה.
"כשהייתי בהיריון עם אריאל עליתי 22 קילו ולשמחתי זה ירד די מהר. בהיריון של איתן אמנם עליתי פחות, קרוב ל־17 קילו, אבל עכשיו, חמישה חודשים אחרי, אני עדיין מסתובבת עם שבעה קילו עודף. מה שכן, אם בהיריון הראשון באמת הפריע לי המשקל העודף, היום אני מרגישה שאני יכולה להסתכל על עצמי במראה ולהגיד 'אוקיי, אולי אני יותר מלאה, אולי יש לי כבר כמה קמטים, אבל בכל זאת אני אוהבת את עצמי כפי שאני'. זה סוג של התבגרות. אני יודעת שבסופו של דבר אוריד את המשקל העודף, ובאותה נשימה אני יודעת שזה לא יגרום לאף אחד לאהוב אותי יותר.
"אין לי בעיה עם איך שאני נראית, אבל חשוב לי להגיד: כשרואים אותי מככבת על שערים, זה אחרי שספר יושב על השיער שלי הרבה יותר זמן מכל מה שאישה ממוצעת מבלה במספרה, שמאפרים אותי מאפרים מקצועיים, שמכוונים אליי את התאורה הנכונה, ומצלמים אותי מהזוויות הכי מחמיאות. הרבה פעמים נראה שלבחורות על השערים יש חיים נהדרים ושהכל בא להן בקלות, רק מובן שזה לא נכון. על כל הדברים המהותיים בחיים שלי נאבקתי. הגעתי ממשפחה
שלא יכלה לתמוך בי כלכלית. כדי ללמוד באוניברסיטה הייתי צריכה למלצר. אני לא מאלה שמקבלות 100 במבחן בקלות, ובשביל להשיג ציונים טובים אני צריכה לקרוע את התחת. גם באהבה לא תמיד דברים הסתדרו לי, ולפני ישראל הלב שלי נשבר כמה פעמים.
"גם התמונות ברשתות החברתיות לא משקפות את המציאות. אינסטגרם ופייסבוק אלה דברים מאוד מדכאים. כולם שם מאוהבים, כולם אוכלים במסעדות הכי טובות, ואם כבר מעלים משהו עצוב – זה תמיד בא עם תמונה מהזווית הכי מחמיאה.
"דנה פרידר היא אחת החברות הכי טובות שלי. במסיבת הרווקות שלה הייתה התרגשות כל כך גדולה, ובסופה קלטנו שכמעט לא צילמנו שום דבר. צחקנו על זה שכנראה כשמאוד נהנים, לא מרגישים צורך לתעד. מצד שני, אני לא מנסה להיתמם. כשהעליתי לפני כמה חודשים פוסט באינסטגרם על התגובות המעצבנות שאני מקבלת בהיריון, בחרתי בסופו של דבר תמונה שהרגשתי שהיא מחמיאה. גם אני חלק מהתופעה הזו, אין ספק, ואני מבינה שהכל הבל הבלים.
"אני מתנדבת במד"א, והרבה פעמים יוצא לי להגיע לבתים של אנשים כשהם נמצאים בסיטואציות הכי קשות בחיים שלהם. ברוב המקרים אף אחד לא שם לב אליי ולא יודע מי אני. אני זוכרת שפעם נכנסתי לבית, ועיתון 'לאשה' שבו כיכבתי על השער היה מונח על הספה. האנשים בבית בכלל לא שמו לב שזו אני, ובצדק. הרגעים האלה בחיים נותנים המון פרופורציות".
- הראיון המלא עם ימית סול בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
