"פלא" של בית ספר: הורים, קחו
את הילדים לשיעור חשוב בקולנוע

אני לא זוכר כמה פעמים יצא לי בשנים האחרונות לצאת במצב צבירה של שייק פירות סחוט כמו שיצאתי מהסרט 'פלא', בו צפיתי בשבוע שעבר: נסער ומרוגש, מהורהר ומפוחד, נפעם ומלא תקווה. לא, זה לא מדור סרטים ובכל זאת, כאיש חינוך, הסרט 'פלא'' (המבוסס על הספר), המביא את סיפורו של אוגי, ילד בן 10 עם פנים מעוותות - הוא מהסרטים הללו שגורמים לך להרגיש שהרגע צפית בקלאסיקה מכוננת, שהבטיחה את מקומה בפנתאון הסרטים החינוכיים הגדולים של כל הזמנים. כמו למשל, הסרט "בחזית הכיתה" האלמותי ו"כוכבים על פני האדמה" - סרטים שאין מורה או מחנך שלא יודע לשרוק אותם בעל פה.

לפוסטים הקודמים של המחנך אבינועם הרש:

• איך לא נתת לבן שלי ציון 90? מי בכלל נתן לך להיות מורה?
• הורים, הילד קיבל רק 70 בתעודה? כך תגרמו לו להרגיש גאה ומאושר
• כן, אנחנו יכולים: להפוך את החופש מכישלון הורי - להזדמנות לחינוך
  

פחדים של תלמידים

אם אתם הורים או כאלו שיש להם איזשהו קשר למילה "חינוך", אתם חייבים לצפות ב"פלא" בגלל האנושיות המתפרצת והדרך המדויקת בה מצליח הסרט לשפוך ולתאר בפנינו את מגוון הפחדים והסיטואציות החברתיות המתרחשות בבית הספר.

בואו נקרא לילד בשמו: מטרתו העיקרית של בית הספר היא לא להנחיל ידע. תלמיד לא צריך לעבור 12 שנות לימוד בכדי להקיא בבגרות נוסחאות הקשורות לסינוס וקוסינוס. את זה הוא יוכל להשלים בתוך מכינה של שנה. מבלי לדבר כמובן על מגוון בתי הספר הוירטואלים שמסוגלים היום להעביר ידע ולהגיש אינפורמציה באופן מדויק ומלהיב הרבה יותר מאשר המורה בכיתה.

מעבר להיותו מנגנון ה"בייביסיטר" הגדול והמפותח ביותר, בית הספר אמור להכין את התלמידים לחיים דרך מגוון התמודדויות ומורכבויות שהם צריכים לעבור בבית הספר ושבדיוק מהחומרים הללו, יורכבו ההתמודדויות העתידיות שלהם בעולם האמיתי שמחכה להם אחרי שיסיימו את הלימודים.

אחת הסצנות המופלאות שבסרט, מראה את המפגש הראשון בין אוגי, שעד עכשיו קיבל חינוך ביתי משובח והשיג במרבית המקצועות את חבריו לבית הספר, לבין שאר תלמידי בית הספר: ההורים המודאגים מתפוצצים ממתח, עוקבים אחרי הילד שלהם בעיניים כלות, מתפללים לנחיתה רכה ושרק יצא מבית הספר בסוף יום הלימודים בחתיכת אחת.

זוהי סצנה שנדמה לי שאין הורה שלא ימצא את עצמו מזדהה איתה עד תום והמסר שלה: בית ספר הוא מקום קשוח ובדיוק בגלל זה הוא גם מהווה את ההכנה הטובה ביותר של התלמידים לדבר האמיתי שמחכה להם בסופו. הילדים שלכם הולכים לשבת באותה הכיתה עם תלמידים שמעולם לא היו בוחרים לשבת לידם אילו היו יכולים לבחור. הם נתקלים במסדרון בתלמידים גדולים וכוחניים שמאיימים עליהם. הם חשופים לתחרותיות, קנאה ומשחקי כוח ושלטון שמשאירים אבק לגן הילדים של "בית הקלפים".

וזו אגב, אחת מהסיבות שהוריו של אוגי החליטו לוותר על החינוך הביתי: הגיע הזמן לצאת מהבועה.

אוגי מחליט לצאת מהבועה

חברים לפני לימודים

בוודאי שיש גם דברים נפלאים בבית הספר: תלמידים שעוזרים ומכילים ונותנים ושומרים ומעניקים - תלמידים שנוטפים אנושיות והופכים את השהות בו לנעימה ובטוחה יותר. ובכל זאת, איך שלא תהפכו את זה המסר, אתם ההורים חייבים לדעת: המשחק האמיתי של בית הספר ושל עולמם של ילדיכם מתנהל בזירה החברתית. הלימודים והציונים? במקום השני.

חושבים ש-HDAD זו הבעיה? לכו תראו איך נראה תלמיד מחונן שכמה חברים עושים עליו חרם או צחקו עליו בתחילת השיעור: היכולת שלו להתרכז בלמידה תהיה זהה לזומבי שנפל לחבית בירה. חושבים שהילדים שלכם לחוצים לקראת הבגרות? נסו לראות איך הם מגיבים לקראת הטיול השנתי ושאלת ה"באיזה חדר הם הולכים להיות"?

בשבועיים הבאים יתקיימו בבתי הספר ברחבי הארץ ימי הורים. לפני שתיגשו לציונים, נסו לברר עם המורים ובעיקר המחנכים - איך הילד שלכם בכיתה מבחינה חברתית?

נדמה שלכל אורך הסרט, ישנו קו ברור ומודגש שעובר בין כלל הסצנות של אוגי: תמיד באיזה שהוא מקום, ההורים שלו ודאגתם האין סופית לביטחונו של אוגי היו בתמונה. אם בתגובות שלאחר מעשה, אם במשפטי החכמה והחיזוק שאמרו לו לפני כן ואם זה בכאב המשותף ובדמעות המלוחות ששטפו את האבק שנשאר ממאבקי ההישרדות של אוגי.

וזה מקסים. וזה חשוב. וזה כל כך נכון.

כמחנך, קבלות ההורים העניקו לי אינדיקטור בכדי לדעת מי הם ההורים האדישים שההתעניינות שלהם מתחילה ונגמרת בציונים ומי הם ההורים שנושמים את הקשיים של ילדיהם ושואלים ומבררים ומתעניינים.

כולנו יודעים כמה הדיאלוג עם הילדים המתבגרים יכול להיות דבר קשה ומתסכל: "אז מה, חמודי, איך היה בבית הספר?". "בסדר". "תוכל לפרט קצת?" "לא בא לי". לפעמים המודיעין שיש למחנך שלכם יכול להיות בעל חשיבות מכרעת ואפילו יותר עבור ילדיכם.

הכי חשוב: רשת ביטחון ביתית

כוח של הורים

לא מזמן שמעתי על תלמיד שסבל במשך חודשיים מחרם וההורים לא ידעו מזה בכלל. תחשבו כמה שעות אתם מבלים בחברת ילדיכם וכמה שעות הוא נמצא במערכת החינוך. אל תבנו על כך שהמחנך יתחיל ליזום את השאלות החשובות הללו. יש לו עוד שיחות עם עשרות הורים. אתם אלו שצריכים לשאול: "מה אתה חושב על המיומנויות החברתיות שלו? כמה חברים יש לו? איך ההשתלבות שלו בכיתה? איך הוא מוצא את מקומו?"

המוטו החביב על חלק מההורים שהכרתי הוא: "אם זה עובד - אל תיגע". כלומר, 'נו ניוז, גוד ניוז'. שטויות. זה שהילדים שלכם לא שרפו את בית הספר ולא קיבלתם טלפון מהמחנך - לא אומר שאין התרחשויות חשובות ביותר מתחת לפני השטח. כולנו עסוקים ובכל זאת, כדאי שתשקיעו אחת לחודשיים בשיחת טלפון למחנכים בכדי להתעדכן.

עדיין קשה לכם? תחשבו שמדובר במניה שהשקעתם בה או בקרן הון סיכון. לא תתעדכנו בכל שבוע מה הולך?

אם נסיים עם אוגי והוריו, נדמה לי שהמסר העולה מהסרט הוא מאוד פשוט ונוקב: גם אם יש בפני התלמיד התמודדויות קשות ומורכבות ביותר, כל עוד יש לו את רשת הביטחון של הבית, של הוריו, של האנשים הכי קרובים אליו שנמצאים שם ביחד איתו, במילים, בהקשבה, בהכלה, בליווי, בהשגחה מרחוק - הוא יוכל להרים את השמיים, כי לפעמים, הכוח של ההורים הוא הרבה יותר משלם הגדול מסך חלקיו.

ולפעמים, כך מלמדים המקרים, הרווח של המודעות והדריכות של ההורים הוא גדול ועצום הרבה יותר, עד כדי הצלת נפשות ממש. ואת זה לא אני או הוליווד אומרים. את זה כבר אומרים המקרים של החיים.

הערה: הורים החוששים שהצפיה בסרט יכולה להיות קשה, לטעמי והמלצתי הסרט מתאים לילדים מכיתה ה' ומעלה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

אבינועם הרש, מחנך, נשוי לגיתית ואבא לשלושה. חבר מערכת "הגיע זמן חינוך", יזם חינוכי, מדריך 'אמירים' ורכז תקשוב.

• ליצירת קשר עם אבינועם .