תמיד מאחרים או ממהרים להספיק? אולי זה קשור לדרך בה נולדתם

"עשיתי הכל לזירוז הלידה, לא האמנתי שייצא": מה באמת משפיע על זמן הלידה – התינוק או האם, וכיצד זה עלול להשפיע על הקשר ועל ההתנהלות בחיי היום-יום

חגית בן שחר

|

27.11.17 | 08:45

"נורא רציתי שההיריון הזה יגמר כבר ושום דבר לא עזר. לא שיאצו ולא תה כזה או אחר. גם לא סטריפינג שעשו לי וממש כאב, אבל לא עזר". צילום אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)
"נורא רציתי שההיריון הזה יגמר כבר ושום דבר לא עזר. לא שיאצו ולא תה כזה או אחר. גם לא סטריפינג שעשו לי וממש כאב, אבל לא עזר". צילום אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

"עידו לא רצה לצאת. כבר מסוף שבוע 40 ניסיתי להתחיל את הלידה. את מבינה, הייתי גדולה, ענקית, והיה לי כבד", מספרת לי נורית. "הרגשתי כמו לוויתן קטן מחוץ למים. נורא רציתי שההיריון הזה יגמר כבר ושום דבר לא עזר. לא שיאצו ולא תה כזה או אחר. גם לא סטריפינג שעשו לי וממש כאב, אבל לא עזר. איכשהו עשינו אהבה וגם זה לא עזר. לא האמנתי שהוא יצא ממני אי פעם".

 

כל כך טוב לו שם בפנים?

"הרגשתי שהוא מחזיק שם בפנים בכל הכוח וממש לא רוצה לצאת, עד ש..." נורית השתתקה, הפנתה את ראשה ואמרה בשקט, כמו חוששת לגלות סוד אישי. "עד שדיברתי איתו. הנחתי שתי ידיים על הבטן שלי והבטחתי לו שיהיה בסדר, שאהיה איתו, לא משנה כמה יכאב או מה יהיה. אני אשמור עליו ואקשיב לו". עיניה ברקו ודמעה של התרגשות זלגה לאט לאורך פניה.

 

"התכוונתי למה שאמרתי. לא יודעת מאיפה בא לי הרעיון, אבל זה מה שעשיתי. הוא זז לו, כמו אישר שקיבל את המסר ובאותו לילה התחילו הצירים ואני הייתי איתו כמו שהבטחתי. לא משנה כמה כאב - דיברתי איתו לאורך כל הלידה. מאז, תאמיני או לא, המילה שלי מאוד חשובה לו".

 

לעומתה, שמרה דלית עמוק בתוכה את ההרגשה שיובל חיפש לאורך כל ההריון הקצר שבו היה בתוכה את הדרך החוצה. "הוא הילד השלישי שלי. שני הבוגרים נשארו בפנים - היה לנו טוב. והוא, מהרגע שהרגשתי את התנועות שלו רק חיפש את הדרך החוצה. כאילו שלא היה לו טוב בפנים", אמרה כואבת ומיוסרת. יובל נולד בלידה מוקדמת ושהה מספר שבועות בפגיה.

 

"דלית..." שאלתי אותה באותו מפגש. "מי מתחיל את הלידה?"

 

"אני לא יודעת, אבל ברור לי שבלידה של יובל עשיתי הכול. ממש ה-כול בכדי שיישאר בפנים".

 

"ההנחה המקובלת היא שהעובר הוא זה שמתחיל בלידה. החוקרים חלוקים מעט על הסיבות שבגללן הוא מתחיל", הסברתי. "אך הם מסכימים על העיקרון. כשעובר מרגיש שהוא יכול להתמודד עם העולם החיצון, טוען חוקר אחד* או שרמת הסוכר בדמו יורדת והוא נהיה רעב, טוען חוקר אחר**, מפרישה בלוטת יותרת הכליה שלו הורמונים שמשנים את תפקודה של השליה. שינוי זה גורם לסדרה שלמה של אירועים הורמונליים בגופו ובמקביל במוחה של האם והרחם מתחיל להתכווץ. תאומים ושלישיות מגיעים לרעב המדובר מוקדם יותר ולכן, לרוב, הריונם קצר יותר".

 

בדיוק בזמן עבורם

הרפואה המערבית מאמינה שהריון אמור להימשך 40 שבועות. הריונות המסתיימים מעבר לאותו זמן נחשבים מאוחרים ואלו הפוקעים לפני 37 שבועות מסומנים כלידות מוקדמות.

 

אילו השפעות ישנן ללידות אלו על הנולדים בהן? תינוק אמור להיוולד כשגופו (ונפשו) בשלים לצאת לעולם. רוב התינוקות מרגישים מוכנים בין שבוע 37–40 להריון. אחרים מפעילים את לידתם "מוקדם" או "מאוחר" על פי ההגדרה הרפואית, אך כנראה בדיוק בזמן עבורם. יש כאלה שזקוקים לזמן הבשלה ארוך ולעומתם אחרים ממהרים לצאת. תינוקות נולדים מוקדם מדי מסיבות שונות. חלקן בשל תנאים שנוצרו בגופה של האם (חרדה, סיבוך בהריון, מחלה), חלקם בשל מצוקה שנוצרה בגופם שלהם (מחלה, הריון מרובה עוברים, סטרס) וישנן גם סיבות חיצוניות.

 

האם אתם משכימי קום או אולי "מלבלבים" מאוחר? שואלים המטפלים סונדרה ריי ובוב מנדל בספרם 'Birth and Relationships' (לידה ויחסים). אם נולדתם מוקדם או מאוחר במיוחד אפשר שזמנים ומקצבים יעסיקו אתכם. תינוק שנולד מוקדם או מאוחר יחסית לזמנם של הוריו או הרופאים עלול להיות מאוים לאורך חייו מאיזשהו שעון בלתי נראה.

 

מוכר לכם? האם אתם נוטים לדחוס לרגע האחרון, ממש לפני היציאה מהבית, משימות "הכרחיות" רבות וכתוצאה מכך לצאת באיחור? ובהמשך - במהלך הדרך אל היעד, מתוך לחץ ואשמה, האם אתם נוטים לעלעל במחשבותיכם ולחפש "סיפור כיסוי" מתאים לאיחורכם הפעם. אפשר אולי פעם להתיישב בשקט ולשאול: 'למה אני מאחר, מהן הסיבות העמוקות לכך, למה אני מצפה (שלא התקיים בלידה)?

 

ואיך היתה הלידה שלכם?

מרינה נולדה ב-9 במרץ. בברה"מ לשעבר נהגו לציין ב-8 במרץ את יום המשפחה. אמה של מרינה רצתה מאוד ללדת בחג, אך למרינה

היה רצון משלה. לאורך כל חייה הזכירו למרינה שהיא "איחרה". כבוגרת היא המשיכה לדבוק בדפוס. "לא משנה מתי אצא מהבית", אמרה לי יום אחד. "אני תמיד אאחר וארגיש אשמה כלפי סובבי, בעיקר אם זו דמות סמכות אימהית". מרינה ציפתה, באופן לא מודע, שיקבלו אותה בשמחה. למרות האיחורים שלה - פשוט שישמחו שהגיעה. חוויה שלא זכתה לה לאורך חייה. וכך, באופן לא מודע, היא מתנהגת את הצורך העמוק שלה לקבלת פנים מחבקת.

 

האם אתם מכירים את סיפור הלידה שלכם לפרטים? שווה לפנות זמן ולשאול איך היה ההריון, האם היו אירועים מיוחדים, איך החלה הלידה, כמה זמן ארכה? ממש לפרטים. לרוב, הורים שמחים להיזכר ולספר. פעמים רבות סיפור הלידה מבהיר נקודות להן לא היינו ערים בדפוסי חיינו.

 

אפשר ש"הקדמתם" לצאת מתוך תשוקה לצאת לעולם וגם היום אתם חיים "במסלול המהיר", בכדי להספיק לעמוד ביעדים שהצבתם לעצמכם. אפשר ש"הקדמתם" משום שדאגתם לאמכם ורציתם להקל עליה או אולי השתדלתם להימנע מאירועים בלתי נעימים. אפשר ש"איחרתם" משום שלא הרגשתם שמוכנים לקראתכם ואולי לא התלהבתם לעזוב את המעטפת החמימה והמוכרת? והיום - איך אתם יוצאים בבוקר מהמיטה? איך אתם עוזבים בבוקר את הבית? באופן דומה לדרך בה נולדתם?

 

הפרטים מתוך:

ד"ר נתנאלס בספרו: Life in the Womb: The Origin of Health and Disease, 1999, ניו יורק.

 

** הנירולוג וחוקר המוח ההולנדי פרופ' סוואב בספרו: אנחנו, המוח שלנו, מהרחם ועד מאה ועשרים. אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר. 2015. 

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קרוב ל- 3 עשורים אני מטפלת באנשים. בהכשרתי מטפלת בתנועה (DMT) ובשתי שיטות לטיפול ממוקד גוף בטראומה (Somatic Experiencing ו-EMDR). מכל הטראומות שבעולם בחרתי להתמקד בשדה הפריון, ההריון והלידה. מגיעים אלי לקליניקה נשים, גברים וילדים שחוו זעזוע בנושאים אלו. בנוסף, אני מדריכת מטפלים וצוותים רפואיים. בשנים האחרונות מנחה גם גננות ומורות בהשפעה האפשרית של ההריון והלידה על התנהגות הילדים ודרכים לוויסותם.
למרות שעולם הלידה נחקר היום ברחבי העולם יותר מתמיד ומתחילה להיווצר מגמה מעודדת בנושא יש עוד מקום רב לשינוי ולשיפור. הצבתי לעצמי יעד לפעול לכך שילדי העתיד, הילדים שלנו, ייוולדו מתוך הקשבה ואהבה וההורים הטריים יכנסו להורות שלמים ומועצמים. לשם כך אני כותבת, חוקרת ומרצה באקדמיה ומחוצה לה. ייסדתי את 'צפרא' – מרחב להעצמה הדדית מההפריה ועד 120 ותחת חסותו מתגבשות יוזמות לתמיכה בהורים טריים. ספר ביכורים שכתבתי "השחר של העידן השלישי, מיניות פוריות ושליטה, תולדות הקשר בין נשים וגברים" יצא לאור בקיץ 2016. מאמרים פרי עטי מתפרסמים בארץ ובעולם.