ביתו של מולי שלופר (71), מוותיקי קיבוץ רמת הכובש, נראה מבחוץ כמו שבית קיבוץ ותיק נראה: קטן, צנוע וישן. בעצם הוא בקושי נראה מבין העצים המטופחים שגדלים סביבו. רק דלת הכניסה עם גילופי העץ מרמזת שאולי לא תמצאו כאן בית קיבוץ קונבנציונלי. אבל גם היא לא באמת מכינה את המבקרים למה שמחכה בצד השני שלה – ולא נגזים אם נאמר שמסתתר שם ארמון של ממש.
את הסלון מפארת תקרת עץ פרחונית מרהיבה, המזגן והארונות עטויים כיסויי עץ דקורטיביים, וכל הבית מעוטר באינספור שושנים בשלל צבעים, כשמנורת שנדליר מפוארת מנצחת על היצירה - הכל מעשה ידיו של הדייר. גם חדר השינה לא קופח, ועל כך בהמשך.
שלופר השקיע שלוש שנים בפרויקט (אני קורא לו "פריחת החיים"). את ההשראה קיבל מטיוליו באירופה על ארמונותיה, כנסיותיה ופסליה ואת מה שראה שם באבן ושיש הוא תרגם לאהבתו הגדולה - עבודה בעץ.
"לעץ יש עומק וחיים ותמיד היה לי דחף לעבוד איתו", אומר שלופר. "נמשכתי לריח שלו, לתגובה שלו לצבעים ולחום שהוא מקרין. בהתחלה ייצרתי כל מיני רהיטים בנגריית הקיבוץ, כיסאות ושידות, שיפצתי רהיטים עתיקים ולאט לאט התפתחתי".
מאיפה העצים?
"רוב העצים ששימשו אותי לעיטורים הגיעו מ"צפרדעים" של נגריות. הייתי נוסע פעם בשבוע לדרום תל אביב וממלא את האוטו בעצים מכל הסוגים. השושנים עשויים מעץ ליבנה אבל אני משתמש גם באורן או בוק והצבעים הם צבעי עץ רגילים. לענפים אני משתמש מענפי שיח התקומית שאני מגדל בגינה שלי לצורך זה. אני חותך את הענפים ומייבש כל ענף במשך שנתיים. רק לדלתות ולמשטחים גדולים השתמשתי בדיקט חדש".
איך יצרת את העיטורים והפרחים המעוגלים?
"הטכניקה הכי ידועה היא בשימוש באדים. מכניסים את חתיכות העץ לתיבה סגורה עם אדים, מוציאים ואז מכופפים לתוך שטאנץ'. אני משתמש גם בטכניקות סודיות אותן למדתי כשביקרתי במהלך טיוליי באירופה בכל מיני נגריות שעובדות בשיטות עתיקות".
ואיך מנקים את כל היופי הזה?
"אשתי ואני מנקים את האבק עם מגבונים כי החומר שבהם ישר מתאדה ולא חודר לדבק. אסור לנקות בסמרטוט רטוב, כי זה הורס".
ארון הבגדים של רבין
לא רק הסלון ומטבח הבית דורשים ניקוי במגבונים. בחדר השינה יש מיטת אפיריון מלכותית שמעליה משתרגים ענפים ופרחים. בדלתות הכניסה לחדרי השינה משוקעות דלתות מוארכות וישנות, ואם כל הבית נראה כמו ארמון הרי שלהן יש ייחוס אמיתי.
"אלה דלתות שהוצאו מארון הבגדים של יצחק ולאה רבין", מדווח שלופר. "לפני 26 שנים נתקלתי בהן בשוק הפשפשים אצל מוכר שהכרתי. אחרי שהחלטתי לקנות אותן, הוא הראה לי מכתב מלאה רבין שמצהיר שהן מהארון שלה ושל יצחק".
לתוספת הטוטאל-לוק תלויים על קירות הסלון גובלנים עם תמונות מחיי היום יום באירופה בתקופת הרנסאנס. לידם תמונות סטילס ישנות בשחור לבן של בני משפחה, שחלקם כבר אינם. בחוץ קורנת השמש הישראלית החזקה אבל בבית של שלופר, קיבוצניק מלידה, אירופה עמדה מלכת.
האב נהרג, הלינה המשותפת בוטלה
"אף פעם לא הייתי קיבוצניק עד הסוף", הוא מודה. "אבי נהרג במלחמת השחרור כשהייתי בן שנה וחצי, כך שכשכולם ישנו בלינה משותפת, אני ישנתי עם אמא שלי בבית. תמיד ציירתי ונמשכתי לתמונות שראיתי בגלויות שקיבלנו מחו"ל. עד היום אני מרגיש שמתאים לי יותר לחיות באירופה במאות ה-15-17".
ברמת הכובש לא אישרו את חלומו של שלופר לצאת ללימודי ארכיטקטורה, והוא נשלח ללמוד מקצוע מועיל יותר לצרכי הקיבוץ - הנדסת אלקטרוניקה. שנים רבות עבד כאחראי על ענף החשמל בקיבוץ ובגיל 42 יצא לעבוד "בחוץ", בחברת תדיראן, עד צאתו לפנסיה לפני שלוש וחצי שנים.
"בתקופה הזאת התחלתי את פרוייקט עיצוב הבית אבל אז קיבלתי פרפור לב. שכבתי הרבה בבתי חולים, חטפתי את כל הווירוסים והחיידקים האפשריים, לקחתי סטרואידים בכמויות עצומות והעליתי 20 ק"ג". שלופר יצא לפנסיה בעקבות המחלה אבל המשיך עם הפרויקט "זה הציל אותי. כשהראש שלך נמצא במקום שאתה אוהב ולא במחשבות אחרות, יש לך בשביל מה לקום בבוקר".
ומכאן שמו של הפרויקט?
"קראתי לו "פריחת החיים" כי אני אוהב פרחים וגם את החיים".
______________________________________________
לפרויקטים נוספים של גולשי Xnet: לחצו Play לצפייה:
מצעד היצירות תוצרת בית - לכתבה המלאה
