אבל גדול נפל אתמול על תעשיית האופנה בפריז, עם היוודע דבר מותו הפתאומי של מעצב האופנה התוניסאי-צרפתי אזדין אלאיה בגיל 77 (נכון למותו, נפתחה סוגיית גילו, ויש הטוענים כי היה בן 75, שעה שאחרים קובעים כי הלך לעולמו בגיל 82). הבית ברחוב מוסי בשכונת המארה בפריז שימש מאז 1992 כבית האופנה של אלאיה, שכלל את החנות בקומת הכניסה, סטודיו לאופנת עילית בקומות העליונות, מלון בוטיק בן שלושה חדרים, וביתו הפרטי של המעצב. בבית הזה התגורר אלאיה עם בן זוגו, האמן כריסטוף פון ווייאה, מספר חתולים וכלב סן ברנרד עצום בגודלו בשם דידיין, שתמונות של קים קרדשיאן משחקת איתו בחלל החנות פורסמו בספטמבר 2010.
דיוקן עצום ממדים של אלאיה שצייר חברו הטוב, האמן ג'וליאן שנאבל, ניצב בחדר ההלבשה, ועושה חסד עם ממדיו האמיתיים של אלאיה - 147 סנטימטרים שמתבררים במפגש פנים אל פנים - איש קטן, אישיות גדולה.
הדיווחים על מותו של המעצב, מחשובי הקוטוריסטים של פריז, זרמו בשעות הצהריים המוקדמות של שבת. העיתון הצרפתי Le Point מדווח כי לפני עשרה ימים נפל אלאיה והועבר במצב קשה לבית החולים Lariboisire בפריז, שם נכנס לקומה בלילה שבין שישי לשבת. טרם נמסר מתי תיערך הלווייתו, כמו גם מה יעלה בגורל בית האופנה שלו ומי ימשיך את דרכו, אם בכלל.
60 שנה בדיוק חלפו מאז החל לעצב בשנת 1957, מתוכן 37 שנים הוא ניצב כעמוד האש בראש בית האופנה שייסד בשנת 1980 (למעט תקופה קצרה בה נמכר לקבוצת פראדה), ולא פינה את מקומו למעצב צעיר ממנו, כנהוג במשחק הכיסאות של תעשיית האופנה. בראיון שפורסם כאן לפני כשנתיים עם שרה מיינו - עורכת בווג איטליה ובתה של קרלה סוזאני, שותפתו העסקית וחברתו הטובה ביותר של אלאיה - היא התייחסה לסוגיה: "זו תהיה אבידה גדולה לתעשיית האופנה כשהעסק הזה ייסגר, אבל לאחר לכתו לא יהיה מי שימשיך אותו. לא תמיד חייבים להקים בתי אופנה לחיים".
אלאיה נולד בשנת 1940 בעיר ג'מאל במזרח תוניסיה. בשנת 1957 נרשם בתוניסיה ללימודי פיסול בשלוחה של בית הספר לאמנות בוזאר מפריז, ואותה שנה גם עבר לעיר האורות יחד עם אחותו. הוא השתלב במחלקת החייטות של כריסטיאן דיור, משם המשיך לעבודה עם המעצב גי לארוש, ולאחר שנתיים הפך יד ימינו של טיירי מוגלר.
מאז פתח את הסטודיו הנושא את שמו, הפך אלאיה לאחד המעצבים החשובים והמצליחים, עם מחזורי מכירות גבוהים, בדומה לשאנל ולדיור. "במקום בו אחרים טובעים בנהרות של בד, אזדין אלאיה מציע שיחה ייחודית בין הגוף, הבד, הכתף והמותן", כתבה עליו בעבר עורכת האופנה לורנס בנעים ממגזין סטילטו. לא בכדי כונה המעצב עוד בשנות השמונים King of Cling, מלך הבד הנצמד, על שם שמלות הלייקרה והעור המפוסלות והמחמיאות שעיצב. בהמשך הוא התפרסם בזכות שמלות סריג מרהיבות מבדי מוסלין, שנראו כעננים מרחפים על המסלול, והפכו לפריט איקוני שנלבש על ידי ידועניות רבות, עד ששמו השתרבב אפילו לאחד הציטוטים בסרט "קלולס" האיקוני משנת 1995.
למרות הפרסום הרב לו זכה, בחר בתחילת שנות האלפיים לפרוש מלוח התצוגות בשבוע האופנה בפריז. בראיון ל-Xnet משנת 2011 שהתקיים בביתו, הסביר: "מעולם לא הפסקתי להציג. תמיד עשיתי תצוגות קטנות בבית, רק שלא אפשרנו להן הד תקשורתי גדול. אני תמיד רוצה שהדברים יהיו פרפקט, ולכן העבודה כולה נעשית בבית האופנה".
לאורך השנים זכה אלאיה להלביש כוכבות, שחקניות, נשים ראשונות וזמרות כמו טינה טרנר, מדונה, ליידי גאגא, מישל אובמה, אופרה ווינפרי, קנדל ג'נר, בר רפאלי ועוד. אחד הדימויים הבלתי נשכחים שקושרים בינו לבין הנשים שאהבו אותו היה בשנת 1985, כשזכה בפרס מעצב האופנה הטוב ביותר מטעם משרד התרבות הצרפתי, ועלה לבמה לקבל את הפרס כשהוא נישא בזרועותיה של הזמרת ואייקון הסטייל, גרייס ג'ונס.
מערכות היחסים ההדוקות ביותר שלו עם דוגמניות היו עם נעמי קמפבל וסטפני סימור, אותן גידל וטיפח משנות ה-80 ואילך. תמונותיהן מאלבומו הפרטי תלויות בחלל הסטודיו שלו, והן, מצדן, תמיד הרעיפו עליו אהבה. קמפבל, לדוגמה, לובשת את עיצוביו באופן קבוע על השטיח האדום, וביולי האחרון, חתמה את תצוגת ההוט קוטור הנדירה שלו, שהיתה הראשונה מאז 2011. בסרטון וידאו שהעלתה מאותה תצוגה ביום לאחר מכן, כתבה: "מזל טוב #פאפא. זה תמיד כבוד לצעוד עבורך" וחתמה, במה שנראה כמו סימן מבשר רעות: 1986-2017. האם קמפבל ידעה כי סופו קרב?
____________________________________________________
ואיך נראה הבית של מעצבי האופנה ויוי בלאיש וגדי אלימלך?
