תקומו ותפתחו מחברות: יש בתי ספר שמרשים לתלמידים ללמוד בעמידה

מתברר שלא חייבים "לשבת יפה" כדי ללמוד. בתי ספר בארץ ובעולם משלבים בכיתות אפשרויות נוספות פרט לישיבה לצד שולחנות רגילים - כמו שולחנות גבוהים שמאפשרים לילדים לעמוד בזמן השיעור, לכתוב בעמידה, ולעתים גם לנדנד את הרגליים.

בבית ספר הר שכניה במשגב מוצבים השנה שולחנות עמידה בשתי כיתות, בעקבות יוזמה של ליאת נימרון, מחנכת כיתות א'-ב'. נימרון, שעוסקת בהוראה תשע שנים, החליטה לפני שנה לאפשר לילדים לבחור איך נוח להם ללמוד. "נפל לי האסימון”, היא מספרת. ”הבנתי שאם לי קשה לשבת זמן ארוך, למה לכבול לכיסא ילדים שהצורך הטבעי שלהם הוא להיות בתנועה? זה התחיל מזה שלא הערתי לילדים שנעמדו ליד השולחן, דבר שקורה לפעמים. בהמשך

 אפשרתי לילדים לעמוד ליד הדלפקים הגבוהים בכיתה, שמאפשרים עמידה נוחה יותר, לשכב, או לשבת על פופים. יש בכיתה פינות עם שטיחים, כל אחד בוחר לו את המקום שנוח לו והם יכולים גם להוריד נעליים.

"השנה התחלתי ללמד כיתה א', והסברתי לילדים מההתחלה שהם יכולים לבחור. היה מעניין לראות שיש ילדים שזה בא להם טבעי, ויש ילדים שזה נראה להם מוזר - יש ילדים שתקופה ארוכה שאלו 'אפשר לעמוד?'. הם אמנם באו מהגן, אבל הם יודעים שבבית ספר יושבים. אני מאמינה שהיכולת הזאת מאפשרת לילדים להרגיש בבית. הם נמצאים המון זמן בכיתה. למה שלא יהיה להם נוח? אני חושבת שאפשרות כזאת גורמת לתחושת מחויבות גבוהה יותר, למשל, ברצון לשמור על הניקיון והסביבה. מורה אחת אמרה לי: 'נו, באמת, הם לא יודעים מה טוב בשבילם'. זה הקפיץ אותי. בוודאי שהם יודעים".

אין בלגן בכיתה? ילדים קמים, נעמדים. זה לא מפריע?

"לא. כי בתוך הכאוס לכאורה יש חוקים. הם יודעים, למשל, שבפינה מסוימת יכולים לשבת רק שני ילדים. הם רוכשים הרגלים. הם קמים בשקט. יש רעש, אבל זו המולה של עשייה ועבודת צוות. האמת היא שלי כמורה נוח יותר. אני לא עסוקה בהערות כמו 'שב ישר', 'לא להתנדנד'. אני פנויה ללמד. אולי זה לא מתאים לכל מורה, אבל לדעתי זה חלק מההתפתחות והשינוי של המערכת".

איך ההורים מקבלים את הרעיון?

"משמח אותם שלילדים שלהם נוח ונעים".

בית הספר הר שכניה במשגב. יש חוקים בכאוס(צילום: יריב כץ)

הילדים מרוצים

בבית הספר קפלן בפתח־תקווה עיצבו כיתות שנותנות מענה לסגנונות למידה שונים. יש בכיתות שטיח עם שולחן נמוך, פופים ושולחן עמידה עם כיסאות בר. שולחן העמידה הוא אופציה שהילדים יכולים לבחור בה במשך השיעור. ילד שמרגיש צורך בכך, ניגש אל השולחן ולומד לידו. "גם בהשתלמויות של מורים אפשר לראות לפעמים שאנשים קמים ומיישרים את הגב", אומרת מנהלת בית הספר, טלי טולדנו. "אצל ילדים חשוב על

אחת כמה וכמה לאפשר תנועה, במיוחד לילדים עם הפרעות קשב וריכוז". בקפלן אימצו את הרעיון בשנה שעברה, בשתי כיתות, והשנה הרחיבו אותו לשלוש כיתות נוספות.

"מיקדנו את תוכנית הלמידה בסגנונות", אומרת טולדנו. "לא לכל הילדים יש סגנון למידה זהה. בגדול, אנחנו מנסים לאפשר למידה עם תנועה, למידה בחוץ, בחצר ובקהילה. גם בכיתה אנחנו לא מצפים שכולם ישבו וילמדו באותה דרך".

איך הילדים מתייחסים לשולחן העמידה?

“הילדים מאוד מרוצים. המהלך של השינוי קשור גם באסתטיקה של הכיתות, וכשיש סביבה אסתטית ופתח לרצונות של הילדים, זה משפיע על המוטיבציה שלהם. הם גם מכבדים את הסביבה ושומרים עליה".

גם בבית הספר בכפר־שמריהו הכניסו לכיתות שולחנות עמידה (בתמיכת ד"ר בוב צ'רניק, פסיכולוג בית הספר וד"ר אלכס שניידר, לשעבר מנהל בית הספר). בכל כיתה יש שולחנות עמידה שמותאמים בגובהם לגיל הילדים. בתחתית השולחן יש רגלית, שהילדים יכולים לשים עליה את הרגל, להניע אותה וכך לפרוק מתח. “יש כיתות שבהן הילדים קמים אל השולחן באופן עצמאי, ויש כיתות שבהן הם מבקשים מהמורה רשות. זה תלוי מורה", אומר איתי דקל, מנהל מחלקת הספורט בכפר־שמריהו ורכז הספורט בבית הספר, מוביל היוזמה “תנועה מקדמת למידה".

במסגרת היוזמה הושם דגש על פעילות גופנית רבה והוכנס לכיתות ציוד עזר כמו השולחנות הגבוהים, פופים, כרית וסטיבולרית לאיזון (פיתה) שעליה התלמידים יכולים לעמוד בשיעור תוך כדי צורך לשמור על איזון, וכדור לחיץ להפגת לחץ. "אנחנו שמים ילדים צעירים בכיתה ומצפים מהם לשבת ולא לזוז במשך שעות. זה לא הגיוני", אומר דקל. "העמידה והתנועתיות חשובות משום שישיבה ממושכת פוגעת בגוף, והילדים של היום יושבים הרבה מול מסכים, גם בבית. כשאנחנו מדברים בטלפון אנחנו הרבה פעמים הולכים באופן טבעי. התנועתיות תורמת לנו".

אלמנט נוסף שהוכנס לבית הספר הוא ציורים של כפות ידיים, שתלויים במסדרונות, והילדים רצים ונותנים להם כיפים. "לפעמים מורה שולח ילד שקשה לו בשיעור לתת כיפים במסדרון, והוא חוזר רגוע יותר", אומר דקל. "במקום לכעוס על הילד, נותנים לו דרך לפרוק את המתח". 

בית ספר כפר שמריהו. פורקים מתחים(צילום: יריב כץ)

הארגון StandUpKids שם לו למטרה לקדם את הרעיון של למידה בעמידה בכל בתי הספר הציבוריים בארצות־הברית, כדי להילחם במגיפת ה"יושבנות" וחוסר התנועה. "תלמיד אמריקאי ממוצע יושב כארבע שעות וחצי בבית הספר, ושבע שעות נוספות מול מסך אחרי הלימודים", נאמר באתר הארגון (standupkids.org). “בשילוב זמן ארוחות, הכנת שיעורי הבית ונסיעות, ילד ממוצע יושב כ־%85 מזמן הערות. הדבר פוגע בבריאות מהיבטים רבים, ויש צורך לקדם תנועתיות גם בבתי הספר. שולחנות עמידה הם דרך טובה ואלגנטית ליצור סביבה שבה ילדים שורפים יותר קלוריות, מפחיתים את מספר הבעיות האורתופדיות, מגיעים להישגים אקדמיים גבוהים יותר וגם מאושרים יותר". באתר אפשר להתרשם מבתי ספר שאימצו את הרעיון ואבזרו את הכיתות בשולחנות עמידה. אנשי הצוות שלהם מספרים על השפעות חיוביות של השינוי על האווירה בכיתה וההישגים הלימודיים.