בררו לפני שאתם מתערבים ושופטים: "ילדים, אתם רבים או משחקים?"
הוא הרביץ לה, היא הציקה לו, מי אשם? אפרת לקט, אמא מאמנת, מציעה להפסיק לחפש אשמים ולראות בכל מריבה הזדמנות עבורכם ההורים להעביר אותם אימון חשוב
מריבות אחים. הנושא שמעסיק כל הורה שפגשתי בעשור בו אני מאמנת אימהות והורים. סוגיה שמתעוררת כמעט בכל צוואר בקבוק שבו כל המשפחה נמצאת יחד אחרי שהילדים חזרו ממסגרות, בסופי שבוע ובחופשות ארוכות. הנושא שנוגע בבטן הרכה של כל הורה שמרגיש איך הפנטזיה על משפחה הרמונית, חמה ומלוכדת מתנפצת לו מול העיניים כשהילד הצעיר לא מסכים לחלוק עם הילדה הגדולה את הטאבלט או מקניט אותה שהיא קטנה ולא מבינה שום דבר.
המשפחה שלנו, כל משפחה, גם שלך, היא מגרש אימונים מצוין, שאפשר לאמן דרכו את הילד שלנו למיומנויות שנרצה שירכוש ובראש ובראשונה לאמן אותו לכמה תתי מיומנויות שיעזרו לו להיות אדם שמבין ויודע, מכיר והתנסה במיומנות שיתוף הפעולה.
כשהילדים שלי רבים, זו הזדמנות עבורי לאמן אותם לעשות את זה נכון, כל זה כמובן בתנאי שאני לא נבהלת ממה זה אומר עלי כהורה ובתנאי שאני צופה במריבת האחים הזו כהזדמנות לאימון. המריבה הזו היא הזדמנות שלי לאמן את הילדים שלי לתובנות ומיומנויות חשובות, כמו:
1. סכסוכים הם חלק מהחיים
ג׳ון גוטמן, מומחה למערכות יחסים, אומר שלריב זה חשוב וטוב ובלבד שנדע איך לריב. הורה מאמן שמזהה את ההזדמנות הטמונה כאן מלמד את הילד שלו איך לריב ולא לא לריב. בחיים כמו בחיים סכסוך וחילוקי דעות הם חלק בלתי נפרד מיחסים עם אחרים.
2. אימון לניהול משא ומתן
מיומנות ניהול משא ומתן חשובה בחצר הגן כששני ילדים רבים על התור למגלשה; חשובה להקמת מאהל בתנועה; חשובה בצוות שעוסק בפרויקט בבית הספר כמו גם בחיים הבוגרים. מיומנות משא ומתן שוזרת בתוכה מיומנויות תקשורת, הבעה, הקשבה, רתימת האחר למטרותיי, כמו גם פתיחות למטרותיו הוא.
הורה מאמן יכול להשתמש בהזדמנות הזו כדי לאמן את שני צדי המריבה לדבר, כמו גם לאמן את הילד שלא כל משא ומתן שיקיים - יצליח.
3. אימון לביטוי עצמי מלא
מיומנות שבה הילד לומד ומתאמן לבטא את הרצונות והצרכים שלו ומן הצד השני, הילד המרצה, זה שמוותר על הרצונות והצרכים שלו כדי להשיג אהבה. אני רוצה לאמן את הילד שלי להצליח לבטא בתקשורת אפקטיבית את מה שהוא רוצה או צריך, אבל מבלי לבוא על חשבון האחר (אחיו, חבר שלו ועצמו).
4. אימון לפתרון בעיות
הילדים שלנו לומדים את העולם דרכנו. הורה מאמן הוא זה שמניסיונו יודע שבחיים כמו בחיים, לכל בעיה יש פיתרון ולפעמים יותר מפתרון אחד אפשרי. ילדים נוטים להתייחס למריבה כאל הזדמנות לנצח או להפסיד, בעוד שהאמת היא שעיקר תשומת הלב שלנו ההורים צריכה לעזור להם למצוא את הפיתרון או הפיתרונות האפשריים לסיטואציה שיצרה את המריבה ועדיף שנעזור להם למצוא בעצמם את הפתרונות הללו.
שלושה דגשים חשובים לאמא מאמנת:
- אין מנצחים ומפסידים: בבקשה אל תחפשי את ״המנצח״ בסיטואציה. אל תעשי שימוש במילה הזו, אלא תני דגש על מציאת הפתרון הנכון. לפעמים פתרון נכון יהיה כזה שבו שני הצדדים קצת לא מרוצים. קראי את המשפט הזה שוב: שני הצדדים של המריבה קצת לא מרוצים. את ואני מכירות את זה: ילד אחד הציק לילד השני, עד שההוא כבר לא יכול היה להתאפק ונתן לו פליק. הילד הראשון צורח וכשאני האמא מסתובבת אליו, אני מיד נוזפת בילד השני, זה שהתגרו בו. איך את יודעת מה היה? איך את יודעת מה קרה? ראית, שמעת, היית שם? לא! אז זה לא התפקיד שלך לשפוט. רמז: אם כבר שמעת את אחד הילדים אומר ״את תמיד בצד שלו״ זה סימן שהתנהלת עד כה כשופטת. זה בסדר, אפשר לתקן מ-ע-כ-ש-י-ו.
- זה בכלל ריב? שמעת קולות ונדמה לך שמתחילה מריבה בין אחים? את הולכת לומר את המשפט השחוק ״זה ייגמר בבכי!״ עצרי שנייה ותשאלי אותם - ״אתם משחקים או רבים עכשיו?״ יכול להיות שזה יוציא את העוקץ מכל המריבה שאמורה היתה להתרגש עלייך תיכף ויכול להיות שתפסת אותה בדיוק בזמן כדי לעזור להם להתמודד אחרת. ולפעמים הם רק משחקים… שחררי.
- אלימות: אלימות מילולית ופיזית היא בבחינת סטופ כדור הארץ! קו אדום! גבול בוהק! אין לה מקום ויש כלפיה 0 סבלנות. זיהית שיש אלימות? מילולית או פיסית - זה בכלל לא חשוב - שם את עוצרת הכל ומרחיקה את שני הילדים מהמרחב בו המריבה התרחשה. את אומרת בטון אסרטיבי אבל חד משמעי - ״עכשיו אתה הולך לחדר אחד ואת לשני להירגע ותיכף אני חוזרת לטפל פה בכל העניינים״. את לוקחת אוויר ושותה כוס מים. בזמן שאת מרחיקה כל אחד מהם לחלל אחר ואת שניהם מחלל המריבה, את מסבירה שאין ולא תהיה לך סבלנות לאלימות משום סוג ועכשיו את הולכת להירגע וגם הם. את מבקשת להתקרר ולנשום ותיכף תבואי לדבר איתם ואז תוכלי לעשות שימוש בטכניקה שאציע.
טכניקת פינת שלום
הנה היא לפנייך: הטכניקה ללמד ולאמן ילדים לריב כמו שצריך - אני קוראת לה פינת השלום. את כמובן יכולה לקרוא לה איך שתרצי, אם כי כדי לאמן את הילדים שלנו, לפעמים יש צורך ״לארוז״ שיווקית את המסר, כדי שיוטמע כז׳רגון במשפחה וכשמישהו יגיד ״פינת השלום״ כולנו יודעים במה מדובר.
פינת השלום בנויה מ… 3 כיסאות:
- כיסא אחד לילד שמדבר.
- כיסא שני לילד שמקשיב.
- כיסא שלישי לאמא מאמנת.
אפשר שהילדים יכינו שלושה פוסטרים ועליהם ציור של אוזן (למקשיב), פה (למדבר) ולב (לאמא מאמנת). אני אוהבת לעשות שימוש בדוגמא כדי להמחיש את הטכניקה ולכן ניקח לדוגמא שני אחים, הילדים הפרטיים שלי: אביתר בן 8 ואלה בת 5 והסיטואציה היא שהם רבים על משחק מסוים, שניהם רוצים בו ומתפתח ויכוח קולני. את זוכרת? קודם את שואלת - אתם רבים או משחקים? אם אחד מהם (זה מספיק) ענה לך שהם רבים, את מזמינה אותם להגיע לפינת השלום. אני ממליצה להכיר להם את הפינה הזו שלא בתוך הקשר של מריבה, כלומר, בעת שלום, להסביר את העקרונות ולממש אותם בפעם הראשונה שתצטרכו.
כללי העבודה בפינת השלום:
אני חוזרת לדוגמא: אלה התלוננה שאביתר חטף לה ואת מושיבה את אלה בכיסא המדבר ואת אביתר בכיסא המקשיב. את מתיישבת בכיסא שלך ומבקשת מאלה לתאר לך מה קרה.
שלב ראשון: הקשבה ותיווך
אלה: ״אני שיחקתי במשחק הזה ובאמצע הייתי צריכה לשירותים וכשחזרתי אביתר חטף לי אותו״.
את: בשלב הזה התפקיד שלך כמתווכת נכנס לפעולה ואת חוזרת על עיקרי הדברים ומסיימת בשאלה: ״מה יש לך לומר?״ לדוגמא: ״אלה אומרת שהיא שיחקה במשחק קודם (שימי לב שאת משמיטה את המילה השיפוטית - חטף) וכשהיא חזרה מהשירותים אתה כבר שיחקת בו, מה יש לך לומר?״
אביתר: ״אבל אני לא ידעתי שהיא שיחקה בו ועכשיו אני משחק ואני באמצע״.
את חוזרת ומפנה שאלה לאלה: ״אביתר אומר שהוא לא ידע שאת משחקת במשחק. מה יש לך לומר?״
אלה: ״אבל הוא ראה שהמשחק על השטיח. זה סימן שמשחקים בו. הוא רק רצה להציק לי״.
את: ״אביתר, אלה אומרת שהמשחק היה על השטיח. מה אתה אומר על זה?״וכך הלאה. די מהר, כשהבעיה ברורה, את עוברת לשלב השני.
שלב שני: סיכום הבעיה
בשלב הזה דמייני שאת כמו קלדנית בבית משפט, אבל כזו שקיבלה הנחיה להשמיט את כל התחושות והרגשות המובעים ולהתמקד בעובדות. היא שיחקה. היא הלכה. הוא לא ידע. הוא שיחק. בעיה. את מסכמת את הבעיה ועוברת אל השלב הבא.
שלב שלישי: מציאת פתרונות
עכשיו, כשהבעיה ברורה, בקשי מהילדים שלך פתרונות אפשריים לסיטואציה. בפעמים הראשונות ייתכן שהילדים ייענו לבקשה שלך להציע לפתרונות ב״אני לא יודע״. אל תטעי. הם רק מעבירים אלייך את האחריות לפתרון בעוד את רוצה לעשות בדיוק את ההיפך. כל פיתרון שהילדים שלך ימצאו, יגרום להם להיות מחויבים לו יותר והוא יהיה יצירתי יותר ומתאים יותר להם ולו רק בגלל העובדה שהם מכירים אותם הרבה יותר מאיתנו, המבוגרים.
גם אם הם ״לא יודעים״ (זה הרי לא עניין של ידע, אלא של מחשבה) את אומרת את המשפט הבא: ״אין בעיה. לפעמים לוקח זמן לפתור בעיות או לחשוב על הדברים. אנחנו נהיה בשקט ונחכה עד שלאחד מכם יעלה רעיון, כל רעיון לפתרוןֿ״. בזמן הזה הילדים עסוקים בפתרון, במישהו שמקשיב להם, רואה אותם, לא שופט או מבקר אותם על מה שעשו. וזה גם עניין של אימון. ככל שתעשו שימוש חוזר בפינת השלום, כך ייעשה קל יותר ויותר למצוא פתרונות.
הועלו פתרונות? בחרתם יחד אחד שמקובל על כולם? הנה מגיע השלב הבא.
שלב רביעי: משתמשים במה שקרה בשביל מה שעלול לקרות
המריבה היא היסטוריה. אמנם היסטוריה קרובה, אבל היא משהו שקרה. מאמן כמו מאמן, יודע לעשות שימוש במה שקרה, כדי להסיק מסקנות לשיפור של מה שיקרה. מאמן כדורסל, מנתח את מהלכי המשחק שקרו בעבר, כדי להסיק מהם ולהנחות את השחקנים אל המשחק הבא. ככה גם אמא מאמנת. צרו מהמריבה הזו כללים. לדוגמא:
- אם ילד רואה משחק שמונח שלא במקומו, זה סימן שילד אחר משחק בו ואסור לו לגעת.
- אם ילד רואה שהתוכנית בטלוויזיה נמצאת על השהה, אסור לו לעבור לתוכנית אחרת בלי לשאול מי צופה בתוכנית הזו.
- וכך הלאה.
שלב חמישי ואחרון: סכמו את הבעיה ואת הפתרון שנמצא
- הנחו את הילדים ללכת להמשיך בשגרת אחר הצהריים על פי מה שסיכמתם.
- אל תבקשו מהם להתחבק ולבקש סליחה. זה יבוא מאליו, אני מבטיחה.
- אין בציווי שום תכלית והוא שוב מסמן שיש נאשם ואם יש נאשם יש קורבן. לא רלוונטי - נקסט!
- את בהחלט מוזמנת לבחון עם הילדים איך הם הרגישו בשיחה כזו ומה עדיף בעיניהם - מכות, צעקות או שיחה?
ילד שחווה חוויה כזו של הקשבה ושיח, של אפשרות לבטא את קשת הרגשות שלו ואת הצרכים שלו, לומד דרך שיחה כזו את מקומו בעולם, איך ראוי ונכון להקשיב לו. התמדה בפתרון מריבות אחים בצורה הזו לאורך זמן, מגדילה את הסיכוי שיהיה הרבה פחות מעניין לריב ולאורך הזמן השימוש בכם כמתווך יפחת עד שלא יזדקקו עוד לכם כדי לפתור את המריבות הבאות שיהיו. ויהיו.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אפרת לקט, אמא לשניים, ממקימי בית הספר המונטסורי בכפר הירוק, מרצה בארץ ובעולם ומכשירה אמהות להיות המאמנות של ילדי המאה ה-21.
במסגרת בית הספר לאימון אימהות שהקמתי, אני מכשירה אימהות כמאמנות לילדי המאה ה-21. הכלים שלי משלבים תכנים משלושה עולמות תוכן: אימון, חינוך מונטסורי ופסיכולוגיה חיובית. משמשת כמאמנת ראשית בבית אמא מאמנת ומרצה בארץ ובעולם כיצד להפוך כל דילמה הורית להזדמנות לאמן את ילדי המאה הזו למיומנויות שיידרשו להם בבגרותם.
