בזמן שכיביתן את השעון המעורר, הילה קורח כבר העבירה חצי יום בעבודה. את תוכנית הבוקר של רשת, "העולם הבוקר", היא מנחה כבר כעשור לצד אברי גלעד, והחל מהחודש, עקב הפיצול של ערוץ 2 והמעבר של רשת לערוץ 13, תנחה אותה שש פעמים בשבוע במקום שלוש. את תוכנית הרדיו האינטרנטית שלה (פודקאסט), שנקראת DocTalk, היא מגישה לצד מאיה רונן, בנוסף היא עובדת כמנחת כנסים, מנחה את תוכנית המדע של החינוכית, "גלילאו", וביוני האחרון סיימה לימודי הרפואה.
תשמעי הילה, אני חייבת להיות כנה איתך. את גורמת לי להרגיש לא בנוח.
קורח (במבט מופתע): "למה?"
למה? את מגישה תוכנית בוקר יומית, מקליטה תוכנית רדיו שבועית, יש לך תואר ראשון בפסיכולוגיה ומדעי המדינה, תואר שני בדיפלומטיה, הקיץ סיימת שש שנות לימודי רפואה, את בהיריון שלישי, ואת כולה בת 33!".
"במרץ אני אהיה בת 34".
זה לא באמת מנחם.
"אז קודם כל אני מצטערת, למרות שהייתי מעדיפה שתגידי לי משהו אחר. למשל, שנתתי לך השראה. שהחלטת לא לוותר על משהו שממש רצית לעשות. אני גם חייבת לשים סוגריים מאוד גדולים ולציין שיש לי בן זוג מטורף. הוא עושה הרבה יותר דברים ממני, והוא לגמרי המודל שלי. אם לא הוא, הייתי עושה הרבה פחות. הנה, למשל הריאיון הזה ל'לאשה'. אמרתי לו: 'בשביל מה אני צריכה את זה? יש לי גם ככה ימים משוגעים', והוא אמר: 'תפסיקי לבלבל את המוח. לכי תעשי את זה', ובזה נגמר הדיאלוג".
אז בעצם הסוד הוא למצוא בעל דוחף?
"הוא לא כמו האמא שדוחפת את הילדים לפסטיגל. הוא פשוט יודע שהרבה פעמים אני מנסה לוותר לעצמי. כמו כל בן אדם, גם אני לא אוהבת לצאת מאזור הנוחות שלי. הוא משכנע אותי ששווה לעשות את זה".
היא לא שמה את כל הביצים בסל אחד
עד היום לא נמצאו תשובות מספקות ל"איך היא עושה את זה". היא טוענת ש"אם רוצים, אפשר לשלב הכל" וש"הסוד הוא לעבור את התקופות הקשות". אבל במקום לצאת מהשיחה איתה עם החלטה לקחת עבודה נוספת, או לפחות למצוא בן זוג שייתן לי פוש, העדפתי להסביר לעצמי: "יש וונדרוומן בעולם וקוראים לה הילה קורח".
אז אולי אי־אפשר להבין "איך", אבל אפשר לנסות להבין "למה". כשהתראיינה במרץ האחרון לתוכנית הטלוויזיה "שיחת נפש", סיפרה קורח לפרופ' יורם יובל שהוריה אמרו לה "לא לשים את כל הביצים בסל אחד". עם זאת, היא מדגישה שזה לא משהו שהוטמע בה מילדותה, אלא רק אחרי שהשתחררה מגל"צ והתחילה לעבוד בטלוויזיה. "שני ההורים שלי היו שכירים במקומות העבודה שלהם במשך עשרות שנים. הם חשבו, ובצדק, שעולם התקשורת זה לא מקום עבודה יציב, ולכן פמפמו לי לעשות עוד דברים כדי שתהיה לי תוכנית ב'. כשהייתי ילדה הם נורא רצו שאהיה רופאה. אני משוכנעת שאם הייתי לומדת רפואה ישר אחרי השחרור, הם היו עוזבים אותי בשקט".
אמרת פעם שהעשייה המגוונת שלך היא גם סוג של הגנה עצמית.
"נכון. העובדה שאת אומרת לעצמך בקול רם שאת כל כך רוצה לעשות משהו, ואז בסוף לא משיגה אותו, זו נקודת שבר גדולה. ברור שאם את מפזרת ביצים בכל כך הרבה מקומות, את מגינה על עצמך מפני כישלון. גם אם את לא מצליחה בסוף במשהו, לא תתחילי מאפס, תמיד יהיה לך על מה ליפול. אני מאמינה שזה בא ממקום של חוסר ביטחון. אני מקנאה באנשים שיודעים מה הם רוצים לעשות וגם בטוחים שהם טובים בזה. שילוב של ביטחון עצמי ומודעות עצמית, זה שילוב שלצערי לא ניחנתי בו".
יש לך עוד חסרונות שיגרמו לנו להרגיש קצת יותר טוב?
"הרבה. יש לי, למשל, בעיית דיקציה. אני מדברת מהר ולא ברור. אני משתדלת לעבוד על זה. עד גל"צ בכלל לא הייתה לי 'למד', הייתי אומרת 'ימד'. אורלי יניב לימדה אותי לבטא את האות ה' כמו שצריך במקום כמו א'. יש לי גם פחד קהל".
זה כבר נשמע לא הגיוני.
"בטלוויזיה אני לא מרגישה את הקהל, וזה גם לא תמיד היה ככה, אלא צץ לפני עשור, כשהתחלתי להנחות כנסים. בבוקר הכנס הייתי קמה פיזית חולה. מתעוררת עם 39 מעלות חום. לאט־לאט למדתי להתגבר על זה. אני לא מנסה להסתיר את זה, ואני אומרת לעצמי: 'בסוף זה עובר'. עכשיו זה קורה לי רק במעמדים מסוימים".
היא לא מסתירה את הכישלונות שלה
את בעלה, דרור שלפמן (36), רואה חשבון, מאבטח אישים בדימוס, שמשמש גם הקב"ט של הריאליטי "המירוץ למיליון", פגשה לראשונה לפני שמונה שנים. לבני הזוג שני ילדים: אורי (בן חמש) ועלמה (בת שלוש וחצי). בימים אלה קורח בהיריון שלישי וצפויה ללדת בת בינואר. "מצד אחד, זה נחמד שבבית שלנו הולך להיות רוב של בנות", היא אומרת. "מצד שני, אנחנו סופרים גם את איצקו הכלב, אז למעשה אנחנו תיקו".
חושבת בעתיד גם על ילד רביעי?
"כן, אני חושבת שאשמח לעוד ילד. אני מחבבת את הילדים שלי".
למרות הלו"ז המטורף שלך?
"אני מרגישה שלמרות הלו"ז, אני אמא מאוד נוכחת בבית. לכל אחת יש את הסטנדרטים שלה לגבי זמן איכות עם הילדים. יש כאלה שאם יהיו רק 22 שעות ביממה עם הילדים שלהן, זה ייראה להן מעט מדי ויקננו בהן רגשות אשם, ויש כאלה שמבחינתן סופי שבוע זה החלק המשמעותי של השבוע. להגיד לך שלבי לא נשבר כשהחלטתי להשאיר את הילדים שלי בצהרון ולא לקחת אותם מהגן באחת כמו שאמא שלי לקחה אותי? ברור שכן. היו בקרים שיצאתי מוקדם ועלמה צעקה לי מהבית: 'אבל אמא אל תלכי, תיקחי אותנו לגן', ונקרעתי. אבל, ויש אבל גדול, בזמן שאני איתם אני איתם. יש אנשים שנמצאים הרבה יותר זמן עם הילדים שלהם בבית, אבל בפועל לא ממש איתם. כשאני עם הילדים שלי, אני שמה את הטלפון בצד. אם הם רואים סרט מצויר בטלוויזיה, אני יושבת איתם ושלושתנו צופים בו ביחד. הפחד הכי גדול שלי זה שהילדים שלי יתבגרו ואני לא אדע איך הם הפכו לאנשים שהם הפכו להיות. כרגע אני לגמרי רואה איך הם הופכים למי שהם. אני לא מרגישה שאני מפספסת".
את מוציאה אותם מהגן?
"רוב הזמן כן. ברור שהיו תקופות לחוצות, בעיקר כשלמדתי למבחנים, שבהן הייתי פחות זמינה. אבל מדובר בתקופות זמניות. כשאני שומעת איך הילדים שלי מדברים, אני מבינה שהם מרוויחים המון. הם מסתכלים עלינו ולומדים. הנה, כשנכשלתי במבחן באוניברסיטה, למשל, החלטתי לספר על כך לאורי. המחשבה הראשונית היא לא להראות לילד שנכשלת, את רוצה שהוא יחווה אותך כגיבורת־על. אבל עכשיו אורי יודע שאם הוא ייכשל במשהו, הוא יעשה אותו שוב ושוב עד שיצליח. עלמה יודעת שהיא תוכל להיות סטודנטית ובמקביל להיות אמא ורופאה".
כשלמדה רפואה הצליחה קורח לשלב בהצלחה בין לימודים, קריירה ומשפחה ("עבדתי על הבוקר ולמדתי בשעות שהילדים היו בגן"). עכשיו היא מודה שעוד אין לה מושג איך תסדר את הלו"ז בזמן הסטאז', אבל זה לא משהו שצריך להיערך אליו בזה הרגע. "התוכנית המקורית הייתה להתחיל את הסטאז' עוד חודש", היא מספרת. "אבל החלטתי לדחות אותו לנובמבר 2018".
למה?
"אחרי 11 שנים באקדמיה רציתי הפסקה. רציתי לראות איך אני עומדת באתגר של המעבר לשישה ימי שידור בשבוע, וכמובן – אני אמורה ללדת בינואר. עד היום לא הייתה לי חופשת לידה. נכנסתי להיריון הראשון בחודש הראשון שבו התחלתי את לימודי הרפואה. אחרי שילדתי לא עבדתי, אבל הייתי צריכה ללמוד. אני רוצה להיות הפעם לגמרי עם התינוקת. בלי שום לחץ".
יודעת כבר במה תרצי להתמחות?
"עד לא מזמן התלבטתי בין רפואת עור לרפואת משפחה, ולאחרונה התווספו לרשימה גם רפואת ילדים וגריאטריה. האוכלוסייה הולכת ומתבגרת, ורובנו נזכה להיות זקנים שלוקחים הרבה תרופות. למרבה הצער אין מספיק מומחים בתחום הזה, כי זה לא נחשב מקצוע מבוקש. המחשבה האוטומטית שעולה היא: 'פינוי סירים'".
כשתהיי רופאה תמשיכי להופיע בטלוויזיה?
"אני לא רואה סיבה למה לא. במסגרת הלימודים הסתובבתי בבתי חולים ורוב החולים לא זיהו אותי. לאלה שזיהו חייכתי, עשיתי איתם סלפי, ואז לקחתי מהם דם. זה לא היה סיפור".
- הראיון המלא עם הילה קורח בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
