לפני עשרה ימים ישבה מיכל אנסקי במסעדה בפריז, ואז החלו להגיע אליה הודעות וטלפונים מישראל. כולם רצו לדעת מה היא חושבת על הדברים שאמר עליה השף אייל שני, הקולגה מ"מאסטר שף", בריאיון למוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".
"למיכל יש תכונות", הוא אמר, "היא, למשל, יודעת לסגור כפתור בחולצה, היא יודעת להתאפר בצורה מדויקת, היא יודעת לסדר את התלתל בצורה מדויקת. כשאני שם את זה בתוך קופסה, זה שווה ערך למה שלמדתי ממנה בשבע שנים שאני עומד לידה, זה שווה ערך לשני תארים בהרווארד... היא לא טבחית. חלק גדול מהחברות שלי עם מיכל נוצרה מתוך זה שהגנתי עליה מפני רושפלד. הוא היה תוקף אותה באכזריות שאין לה גבול, אם הוא היה מזהה שהיא מדברת על משהו ללא הבנה". וגם: "אמרתי לה, מיכל, יש לי הרבה דברים להגיד לך, עד שאני לא אומר לך אותם, את לא פותחת את המסעדה. ומה היא עשתה? פתחה בכל זאת".
אנסקי, שהבינה כי נקלעה לסופת צונאמי שגעשה במהלך סוף השבוע ההוא ברשתות החברתיות, החליטה לשמור על האיפוק המפורסם שלה. אותה יכולת לשמור על פאסון, שהפך אותה, לצד חיים כהן, לדמות השפויה שמאזנת את הטירוף של רושפלד (בעונה הקודמת) ושני.
"זה הומור פנימי שלנו, שתמיד יש עליי צוות של איפור ושיער", היא אומרת, "זה לא נוגע בי ולא פוגע בי בשום צורה".
לחזור לבית ריק
כמה ימים קודם לכן אנחנו נפגשות בשעת בוקר בשוק צפון בתל־אביב. אנסקי (37) חסרת סבלנות משום שהיא רעבה, והיא מתוחה מעט, כי היא יודעת שכולם רוצים לשמוע על חייה החדשים כרווקה. שוק צפון הוא מיזם שלה. היא מכירה את כולם, מסתובבת בחופשיות, פה פותחת מקרר, שם לוקחת בננה, לא מצליחה למצוא מה לאכול, וזה בטח לא עוזר כשכל שתי דקות מישהו עוצר אותה כדי לשאול משהו או סתם כדי לומר לה שהיא
נראית ממש טוב. כן, כולם עכשיו אומרים לה שהיא פורחת. "אני פשוט אחרי פרידה", היא מצחקקת אחר כך.
זה הגיוני שאי־אפשר לדבר איתך בלי הפרעה? ככה זה כל הזמן?
"היום זה עוד כלום, תצעדי איתי פעם ברחוב. זה אומר לי על המתכון שלו וזאת רוצה לשתף. את לא מאמינה כמה זה אינטנסיבי".
סיוט, לא?
"רוב הזמן אני מברכת על זה. ואז אני נכנסת לבית שלי, והמעבר בין לבד בבית לרחוב לא קל. לעבוד 18 שעות ברצף ולהגיע לבית ריק זו תחושה מאוד קשה. יש פער שאף אחד לא מכין אותך אליו, והייתי צריכה ללמד את עצמי להסתדר איתו. הרבה פעמים השקט הזה היה לי רועם".
איך התגברת על הפער?
"הפכתי את השקט הרועם למקום נעים של חקירה עצמית. היום אני מחכה להיות לבד בבית כדי לשבת עם עצמי, לעשות מדיטציה. אני קונה פרחים הביתה, קוראת שירה. אני מתאהבת בעצמי בזמן הזה".
רק מחפשים שמישהו יתרסק
בחודשים האחרונים, במקביל לצילומי "מאסטר שף" (העונה החדשה משודרת בערוץ קשת 12 בימי ראשון ושני ב־21:00), הנחתה את תוכנית הבוקר של קשת לצד יואב לימור, וגם היא שאלה את עצמה מדי פעם למה היא צריכה את העונש הזה, להתעורר בארבע וחצי לפנות בוקר ואז להמשיך לצילומי "מאסטר שף" עד אחת בלילה. "אבל בסוף משכתי עוד שלושה חודשים אחרי החוזה שלי כי התאהבתי בזה", היא אומרת.
לפי החישוב שלי, ישנת במשך תקופה לא קצרה רק שלוש שעות בלילה.
"כשאני עייפה אני הכי טובה על המסך וזה לא פוגם ביופי שלי או בריכוז שלי. משהו בי רגוע, מתרכז בעבודה, אני מתנסחת יותר טוב. אבל היה לעייפות מחיר בריאותי. אני סובלת מקוליטיס (כיב במעי, אמ"ר) והייתי צריכה לשמור על עצמי. לקום בארבע וחצי בבוקר משבש את הגוף, את הקול, המשקל, המחזור השתבש, כאבי
ראש, רעב. בזכות המטפלת ההוליסטית שלי, טפו טפו טפו, מחודש אפריל לא היה לי התקף קוליטיס".
את מרגישה שלנצח ישאלו אותך בראיונות על ההורים שלך?
"את כל מה שהשגתי עשיתי בעשר אצבעות. לא קנו לי ולא בנו לי. לא ירשתי ולא קיבלתי עזרה במימון שכר הלימוד כשעשיתי תארים. הכל־הכל לבד. אני מסתכלת על חברות שלי, ההתחלה שלהן הייתה יותר פשוטה".
היה לך את השם, אנסקי. שם הוא נכס.
"על מה את מדברת? בגלל שאני מגיעה ממשפחה של אינטלקטואלים ויוצרים, כל דבר שהוא קצת פחות ממושלם, נדרס. שנים הרגשתי שאני חייבת להיות מדהימה, כי שופטים אותי בלי הפסקה בכלים הכי חמורים. זה מביא למצוינות. מי שעומד באש יכול להגיע רחוק. מי שנשרף, שיֵצא מהמטבח".
זה מה שהרגשת, שאת תחת אש?
"כן, כי אנחנו, הישראלים, אוהבים לתפוס את עצמנו כנאורים, פלורליסטים וליברלים, אבל ישראל היא מקום שמרני. אנחנו רק מחפשים שמישהו יתרסק או שיעשה טעות או שייכשל כדי לרמוס אותו".
אנסקי מתכוונת גם לפרשה שאליה נקלעה בנובמבר 2015 בעקבות קריסתה הכלכלית: פירוקה של חברת השקעות שבה הייתה מעורבת וסגירת המסעדה שבה הייתה שותפה. היא לא רוצה לדבר על זה, אבל יש לה תובנות. "התאכזבתי מאנשים, הפסדתי הרבה מאוד, זה שכר לימוד. בשביל להצליח בענק את צריכה כמה כישלונות בדרך, גם כדי לדעת להעריך וגם כדי לקבל כלים שמגיעים רק אחרי שאיבדת משהו.
"אני מרגישה שבכל פעם שאישה מתקדמת ומגיעה לעמדת כוח, החברה והאנשים סביבה שמים לה מכשולים. בכל מדרגה שעליתי קיבלתי ברקס ממקום אחר. אצלי זו אף פעם לא ריצה לעבר האופק, זה תמיד טיפוס מתיש ומלא אתגרים".
מה למדת על עצמך מהפרשה ההיא?
"הבנתי שדווקא בהצלחה אני צריכה להוריד את הראש, ובאי־הצלחה אני חייבת להרים את הראש, בדיוק ההפך ממה שהאוטומט עושה. זה כמו בסקי, כדי לא ליפול צריך להטות את המשקל קדימה. כדמות ציבורית מסתכלים עליי ואני משמשת השראה לא רק בהצלחות שלי, אלא גם בכאב, בכישלונות, בבחירות הלא נכונות, בפרידה שעברתי עכשיו. את לא יכולה לייצר דמות ששום דבר לא נוגע בה ולשים חיוך תמידי על הפנים, זה קצת משעמם".
לאכול כשר על הסט
איך תיראה השנה הקרובה שלה? "אני אהיה הרבה באוויר", היא מודיעה. היא מתכננת לפתוח שוק אוכל בניו־יורק, ומקימה שם חברת ייעוץ קולינרי עם התמחות בשווקים. התכנון שלה הוא לגור שבוע אחד בחודש בארצות־הברית. בנוסף, היא מתכננת מופע משותף עם אורנה דץ ("היא תשיר, אני ארצה וגם אשיר קצת"). ב"מאסטר שף" היא ממשיכה כרגיל, הפעם עם ישראל אהרוני, שמחליף את השף יונתן רושפלד בפאנל. "אני מכירה את אהרוני מגיל ארבע. הוא ואמא שלי היו פעם החברים הכי טובים, גדלתי אצלו בבית. למרות שיש לו המון ידע בטלוויזיה ושהוא עשה את זה לפני כולנו, הוא צנוע ותמיד מתייצב בזמן. כשכולנו יוצאים להפסקות הוא נכנס למזווה ומבשל".
בינך ובין רושפלד לא שררה אהבה. מה חשבת כשהחליפו אותו באהרוני?
"אני מברכת על השינוי".
זה כל מה שיש לך להגיד?
"אין לי יחסים עם רושפלד. אני מעריכה אותו באופן מקצועי ושם זה נגמר".
את מצהירה שאת שומרת כשרות. איך זה מסתדר עם הבישולים הלא כשרים של המועמדים?
"זה מאבק ביני לבין עצמי. אני עושה את המקסימום, לא באופן מושלם לפי ההלכה, אבל אני מייצרת לעצמי את הגבולות שאני מרגישה איתם נוח. לאכול כשר זה חלק ממה שמגדיר אותי, ובצילומים אני עושה את הסדר שלי".
