התמרורים הפזורים במרחב הציבורי מתפקדים כחלק אינטגרלי מהנוף. במרכזי ערים, בצדי דרכים ובאזורים פתוחים הם משמשים תזכורת תמידית למעורבות האנושית בסביבה. הם מורים כיצד יש לפעול, מעבירים מידע ומתריעים מפני סכנה צפויה. כל זאת נעשה באופן חזותי, ללא שימוש בשפה הכתובה, מתוך שאיפה לפנות למכנה משותף רחב, ליצור שפה גרפית אוניברסלית ועל-זמנית. שפה זו מבוססת על מערכת צבעונית מצומצמת ועל סימנים גרפיים מינימליסטיים, המבקשים למסור את הנחוץ באופן חזותי נהיר, מיידי ותמציתי.
שפתם של התמרורים שגורה בנו. אנו קוראות וקוראים את התמרורים באופן אוטומטי, ותוכנם מתקבל על ידנו ללא עוררין. בתיווכם אנו תופסות ותופסים את הסביבה, נערכות בזהירות לקראת "סיבוב מסוכן", נערכים בכניסה ל"דרך ללא מוצא".
התבוננות בשפה הגרפית של התמרורים מדגישה את חוסר האיזון שבייצוג המגדרי הקיים בהם. מובלע בין התכנים האחרים, גם חוסר איזון זה, מתקבל על ידינו בהכנעה ובצייתנות. בדרך זו מקדמת מערכת התמרורים תפיסה פטריארכלית מפלה כדבר שבשגרה.
שכן מערכת התמרורים עושה שימוש בדמות יחידה. הדמות בעלת כתפיים רחבות ומותניים רחבים, כמבנה גוף הגבר. בתמרור “מעבר הולכי רגל” אף לבושה הדמות בחליפה ומגבעת — פריטי לבוש גבריים. יוצא דופן הוא התמרור “זהירות ילדים בדרך” שבו נראית צללית של ילדה, המזוהה באמצעות שמלה מתנפנפת וצמה קלועה.
השימוש במאפייני לבוש כאלו (לגבר, ולילדה) מסייע בשיוך הדמויות לקטגוריות מגדריות על פי התבנית הבינארית המקובלת, אשר מכתיבה, בין היתר, איך צריך להיראות גבר, ומהו הלבוש ה"נכון" עבור ילדה. הזהות המגדרית מתקבלת באמצעות פעולת סימון, המסתמכת על סימנים חיצוניים המשמשים לצורך הגדרה.
פתרון לחוסר האיזון המגדרי הקיים בתמרורים, המתבטא גם בפנייה מילולית בלשון זכר כמו “סע לאט” או “האט”, דורש חשיבה חדשה. כזו שתמצא דרך לייצג כל מגדר או לחילופין אף מגדר. האלטרנטיבה החדשה תצטרך לספק ייצוג הולם למגדרים השונים, שאינו נשען על תבניות מגדריות שחוקות, או ליצור דמות אנושית אנדרוגנית, ללא שיוך מגדרי.
המעצבת מיכל סהר מציעה גישות שונות לפתרון. חלק מהסימנים שיצרה מהווים תחליף לחלוקה המגדרית ואילו אחרים מייתרים אותה. הסימנים של סהר מעלים הן שאלות גרפיות והן ערכיות, המתכתבות עם גישות פמיניסטיות שונות. בין הסוגיות שעולות: האם ההבדלים המגדריים ניתנים לתרגום חזותי שאינו סטריאוטיפי?
האם ניתן להשיג שוויון בין הייצוג הגברי לייצוג הנשי? היש דרך מעשית שתביא לביטול ההגמוניה הפטריארכלית ותשים סוף להדרת הייצוג הנשי מהמרחב הציבורי? סהר בוחנת סוגיות אלו באמצעים גרפיים מצומצמים, תוך בחירה קפדנית של הקו, הצורה, הצבע והסגנון. התוצאה המקורית מעוררת מחשבה, ועשויה לשמש אלטרנטיבה ראויה לקיים.
- מאמרן של אונה שגב ומיכל סהר לקוח מתוך ''תמרורות'', ספר חדש על פמיניזם ומרחב בישראל, בעריכתה של אדריכלית טולה עמיר.
