כשבעה עשורים אחרי שסיימו את תפקידם כלהיט התורן בבית הישראלי, עם שם שמזכיר רהיט מעולם האגדות, הותירו אחריהם ארונות האוויר, במקרה הטוב, צלקת בחזיתות הבניינים הישנים; ובמקרה הרע - מזכרת מתפוררת בדירות מתקופת קום המדינה ולפניה.
אם אתם מתגוררים ביישובי מישור החוף, בבניין שנבנה בין שנות ה-30 עד אמצע שנות ה-50 של המאה שעברה, ובדירה שלא עברה מאז שיפוץ יסודי, סביר להניח ששני הרהיטים הבאים אינם זרים לכם: הלופט-צפקה והלופט-שראנק, שני סוגים של ארונות אוויר, שהכינוי היקי שלהם לאו דווקא מעיד על ארץ מוצאם.
לפני שהיה מקרר בבית
הלופט-צפקה הוא אחד מגלגוליו של המקרר הביתי. זה ארון אוויר שתוכנן למטבחי הדירות, ובאין מקרר הוא היה האופציה הראויה להארכת חיי המדף של פירות, ירקות ולחם. המזווה המשודרג, שגודלו כגודל חלון קטן ומאורך (120*70*30 סנטימטרים), הותקן בגומחת הקיר ופלש אל מעבר לקו הבניין, כך שלא בזבז מקום משטח הדירה.
הדופן החיצונית של הארון היתה עשויה מרפפות עץ כשפניהן מטה. הרפפות אפשרו זרימת אוויר לתוך הארון, הצלו ומנעו חדירת מי גשם. כך נוצר מיקרו אקלים שהצליח לשמור על חיי המדף של המוצרים. דופן הרפפות זכתה לשכבת הגנה נוספת בדמות רשת צפופה למניעת חדירה של מזיקים.
התקנת הארונות גרמה למראה משונה בחזיתות הצדיות של הבניינים: טור של תיבות עץ הבולטות מקו הבניין; מראה שאולי היה חינני בשנות הקמת הבניין, והפך בעקבות ההזנחה למפגע חזותי.
מאירופה או מאמריקה?
מקורו של ארון האוויר אינו חד משמעי. הוא אמנם היה נפוץ יותר במישור החוף ובאזורים שבהם תכננו ובנו אדריכלים ממוצא גרמני ומרכז אירופאי, אך ספק אם מקורו במדינות מוצאם של האדריכלים, מכיוון שאינו מתאים לאקלים השורר בהן. ייתכן שהתשובה היא ארצות הברית: בדירות שתוכננו ונבנו בשנות העשרים של המאה הקודמת בחוף המזרחי, זכו ארונות כאלה לכינוי "California Cooler" (מצנן קליפורניה).
"נתקלתי בתופעה של ארונות האוויר בבניינים שתוכננו עד שנות ה-60 במרכז תל אביב, בצפון הישן וגם בחלקים שמזרחית לאבן גבירול", מספר האדריכל זיו תדהר. "ניתן למצוא ארונות אוויר גם במבנים מאותן שנים בגבעתיים, רמת גן, חולון ובת-ים. אבל לא נתקלתי בארונות כאלו בדירות בערי וביישובי דרום הארץ, ולא תמצא ארונות כאלו בשיכוני העובדים ובבנייה ממסדית דוגמת שיכון רבע הקילומטר בבאר שבע (יסקי-אלכסנדרוני). תכנון הארונות עלה, ככל הנראה, גרוש וחצי יותר מאשר תכנון רגיל, ולכן מוצאים אותו נפוץ יותר בבנייה קבלנית פרטית של אותן שנים".
סופג ריחות של בגדים מלוכלכים
הלופט-שראנק, או בשמו המקומי "ארון הכביסה", הותקן בקיר חדר הרחצה, בין הקרמיקות והכלים הסניטריים, בשלל גווני פסטל, והפריד בין חדר הרחצה למרפסת השירות. אם חדר הרחצה נבנה בסמוך לקיר חיצוני של הבניין, קיבל ארון הכביסה גומחה משלו, בדומה לארון במטבח, ובלט בכ-30 סנטימטרים מקו הבניין. לדלתות ארונות הכביסה היו כיווני פתיחה שונים, בהתאם לדגם ולמיקום בחלל הרחצה.
הארון חולק לארבעה חלקים שסודרו אחד מעל השני. לחלקו העליון של הארון היו דלתות הזזה מזכוכית, והוא שימש לאחסון סבונים, תמרוקים וכלי תגלחת. התאים הנוספים שימשו כארון כביסה סגור. בחלקו העליון הותקן פתח להכנסת הכביסה המלוכלכת, ובתחתיתו היה פתח נוסף להוצאתה. ארגון הפתחים סייע ביצירת סדר הטיפול בבגדים המלוכלכים בשיטת ראשון נכנס ראשון יוצא: FIFO - first in, first out.
רפפות העץ, בגב הארון, הופנו תמיד לכיוון מרפסת השירות או חוץ המבנה. כך נשמר האוורור ונמנעו ריחות הבגדים המלוכלכים בחדר הרחצה.
ואז הגיעו המקרר ומכונת הכביסה
ארונות האוויר ננטשו, עם השנים, לטובת פיתוחים טכנולוגיים בעלי תוצאות טובות יותר. במטבח החליף את ארון האוויר ארגז הקרח, שחסרונו העיקרי היה הצפה של רצפת הדירות כשהקרח נמס ומגש הניקוז לא רוקן. בשנות החמישים, החל שימוש מסיבי במקררים חשמליים.
ארונות הכביסה נעלמו עם כניסת מכונות הכביסה החשמליות והמייבשים. "היעלמות ארונות הכביסה ומתקני הייבוש זו תופעה נפסדת לטעמי", אומר תדהר. "בישראל יש אקלים חם וניצולו יכול לסייע לחסוך בחשמל. היום כבר איך צורך במרפסת שירות מאווררת. הטכנולוגיה החדישה פועלת עם מעבים. בבניינים חדשים ורבי קומות חדרי השירות האלו נמצאים בצמוד לגרעין הבניין, והפליטה נעשית לפיר ולא לאחת החזיתות".
לפרק ולהרוויח שטח או לשמר?
אף על פי שארונות האוויר נזנחו לפני שנים, ישראלים מתקשים לוותר על שטח האחסון הנוסף שהציעו. זה לא מפליא. "ישראלים שיורשים ארונות אוויר בדירתם", אומר תדהר, "נוטים להיפטר מהם בשיפוץ, אך לא מהשטח שבו נבנו, למרות היותו זניח. זה חלק מהמאניה הישראלית למקסם את שטח הדירה. כמובן שבמהלך השיפוץ נעשה ניסיון לגנוב עוד שטח מחיה.
"רבים מפרקים את הארון, לעתים מרחיבים את הפתח ובונים נישה גדולה עם חיפוי פח חיצוני שפוגע בחזית הבניין. לצערי, לאנשים אין ערך לתכנון הבניינים שנבנו פה בשנות ה-30 וה-40, ואינם מוגדרים על ידי העירייה ואונסק"ו כמבנים לשימור. מבחינתי, צריך לשמר את חזיתות הבניינים במלואן, ואת התכנון בפנימי כדאי לשמור, בגלל שברוב המקרים הוא גם הגיוני".
בדירות שלא שופצו, ארונות האוויר לא תוחזקו כראוי והפכו למפגעים בתוך הדירות ומחוצה להן. מעבר לכיעור חזיתות הבניינים, ארונות שבורים מאפשרים חדירת מים ורעש לדירה, פוגעים בבידוד, ומהווים פתח כניסה קל לפורצים. לא פעם נתקלים דיירים גם במזיקים -: תיקנים, נמלים, חולדות, חתולים ואף קיני ציפורים, ששטח הארון הפך עבורם לבית גידול.
אי-ההתערבות של העיריות בחזיתות הצדיות והעורפיות של בניינים, מאפשרת לדיירים וליזמים לעשות כל העולה על רוחם ומשתלם לכיסם. התוצאה: בליל של מנועי מזגנים, מזגני חלון שיצאו משימוש ואינם מפורקים, מתלי כביסה, חוטים וצינורות שמטיילים על הקירות, חלונות שנבנו בצורה לא חוקית וגם ארונות אוויר מרקיבים. המערב הפרוע של עורף בנייני המגורים דורש אכיפה. וארונות האוויר? כדאי להחליט האם מדובר בפריט היסטורי ראוי לשימור, או שזה בסך הכל פתרון טכנולוגי זמני, שהרלוונטיות שלו עברה מהעולם.
