למתבונן מהצד נראה היה שלטליה הדר אין סיבה להתלונן: היא הייתה עורכת דין במחלקה משפטית של בנק גדול ונהנתה מקביעות ומתנאים טובים. ובכל זאת, בפנים היא הרגישה שזה לא זה, שזה לא מה שהיא רוצה לעשות באמת. בצעד נועז התפטרה מהבנק והקימה עסק עצמאי שנועד להפוך את החיים ליפים יותר, תוך התמקדות בפרטים הקטנים, בדיוק כפי שעשתה אמה ז"ל. "לא קל לנהל עסק עצמאי", היא אומרת. "כל יום אני צריכה להמציא את עצמי מחדש, ואין לי סביבה תומכת של חברים לעבודה; אבל גם בתקופות קשות אני לא מתחרטת לרגע. אני עושה משהו שטוב לי ושעושה טוב גם לאחרים, ומרגישה את אמא שלי תמיד לצידי".
מי את?
"טליה, בת 38, נשואה לאילן, אמא של יואב (שבע), דניאלה (חמש) וגיא (שנתיים וחצי). גרה בהרצליה. אוהבת לשים לב לפרטים הקטנים ולא יודעת מנוחה מהי".
ומה את עושה?
"פעם יכולתי לסכם את התשובה בשלוש מילים - אני עורכת דין. יותר מעשור הייתי עורכת דין בתחום המסחרי, הבנקאי ובשוק ההון. יש לי תואר ראשון במשפטים ובמינהל עסקים ותואר שני במינהל עסקים. היום אני בעלת המותג EshetStyle (אשת סטייל), שבמסגרתו אני כותבת בלוג אוכל ואירוח ומביאה מתכונים מדליקים ופשוטים להכנה, רעיונות להגשה ולאירוח והמון טיפים פרקטיים ורשימות לבית וליום-יום. בנוסף, אני מפתחת מתכונים ויוצרת תוכן עבור חברות מסחריות".
שורשים, נופי ילדות - מה את זוכרת?
"נולדתי וגדלתי בתל אביב, בת צעירה במשפחה של שני ילדים. אבי רמי, יליד תל אביב, הוא עורך דין עצמאי. אמי אירן ז"ל נולדה במרוקו, עלתה לארץ כשהייתה בת 20 והגיעה לירושלים, ללימודי ביוכימיה ותרבות צרפת באוניברסיטה, שם הכירה את אבי. לימים עברו הוריי לתל אביב. היו ביניהם אהבה גדולה וזוגיות נהדרת, שבזכותן גדלנו בבית חם, רגוע ויציב. הייתה לי אמא מדהימה, יפהפייה ואצילית, תמיד מטופחת. היא עבדה במשרה חלקית ולמעשה גידלה אותנו כמעט לבדה. 'זמן אבא' היה בעיקר בסופי שבוע ובחופשות. אחי ואני היינו הדבר החשוב בחייה, והיא הקדישה לנו את כל כולה. היא מאוד אהבה את המטבח ותמיד חיכתה לנו בצהריים עם ארוחה חמה והקפידה על הגשה אסתטית. בגיל 40 בערך נרשמה לקורס ויטראז', שבסיומו פתחה עסק מצליח לעיצוב אמנות ויטראז' וזכוכית.
"אבא שלי הוא איש ספר, אדם חכם ומלא ידע בתחומים רבים ומגוונים. היה לו חשוב שנדבר עברית נכונה, וכילדה אני זוכרת שהוא נהג לערוך ביני לבין אחי תחרויות שבועיות בלשון, ומי שהצטיין, זכה בפרס.
"הייתי תלמידה טובה ומסודרת, חניכה ומדריכה בצופים, מקובלת חברתית. גדלתי בבית שלא היה חסר בו כלום, אבל חונכתי לעבוד, וכבר בגיל 15 עבדתי בחופשות כמלצרית בבית קפה. בצבא שירתי כמד"סניקית בבה"ד 1. אחרי השחרור עבדתי כמלצרית וכברמנית כדי לחסוך לטיול במרכז אמריקה. להורים היה חשוב שיהיה לי מועד חזרה מתוכנן לארץ כדי להתחיל ללמוד. מבחינתם, זה היה התנאי לנסיעה. בתור ילדה לא היו לי חלומות מוגדרים, ואף פעם לא שאלתי את עצמי מה ארצה להיות כשאהיה גדולה, לכן נרשמתי ללימודי משפטים ומינהל עסקים - מסלול שנראה לי פרקטי לחיים. הייתי סטודנטית מצטיינת ומאוד אהבתי ללמוד".
לאחר סיום התואר הראשון התמחתה במשרד עורכי דין גדול, שעסק בשוק ההון. "עסקתי בתחום שהיו מעורבים בו סכומי כסף גדולים ועסקאות ענק, והאחריות שלקחתי על עצמי והחשש לטעות גבו ממני מחיר כבד", היא נזכרת. "עבדתי קשה וגם הצלחתי יפה, אבל לא מספיק אהבתי את מה שעשיתי. לימים עברתי לעבוד כיועצת משפטית בבית השקעות, ובהמשך במחלקה המשפטית בחטיבה העסקית של בנק לאומי".
בגיל 20, כחיילת, הכירה בחור בחוף הים. "הזמנתי אותו למסיבת יום ההולדת שארגנתי לעצמי, ומאז אנחנו יחד, אילן ואני. ב-2006 התחתנו. עברנו המון יחד, גדלנו והתעצבנו זה לצד זו. לאורך כל השנים אמי ואני היינו בקשר הדוק, חברות הכי טובות. גם אילן ואני, כזוג, שמרנו על קשר קרוב עם הוריי. מדי יום שישי התארחנו אצלם לארוחת גורמה, מעשה ידי אמי, ומבחינתנו זה היה כיף כמו לצאת למסעדה.
"כשהייתי בחודש השישי להריוני עם בני הבכור, נודע לנו שאמי חולה בסרטן אלים, ולא נשאר לה הרבה זמן לחיות. זו הייתה בשורה כל כך איומה, שאף אחד מאיתנו לא באמת הצליח לעכל אותה. הרגשנו כמו בסיוט שלא מתעוררים ממנו. בסמוך לגילוי המחלה של אמי, אושפזתי לשמירת היריון, ולפרקים אמי ואני היינו מאושפזות במקביל באותו בית חולים. חודש וחצי שכבתי, ואסור היה לי לקום מהמיטה. הגזירה הזו נפלה עליי בדיוק כשאמא שלי הכי נזקקה לי בעולם. בתחילת האשפוז ברחתי מבית החולים במונית ונסעתי לבית הוריי כדי לבלות עם אמא. הרגשתי שהזמן שלנו הולך ואוזל, אבל השתדלתי לא להתפרק, לשמור על עצמי מבחינה נפשית. הייתי בהיריון יקר מאוד, שחיכינו לו זמן רב.
"אמי הבינה בדיוק את מצבה. היא אמרה לי שהיו לה חיים נפלאים ושהיינו ילדים נהדרים, אבל חבל לה שלא תזכה להיות סבתא. רצה הגורל ויואב, בכורי, נולד חודש וחצי לפני הזמן, וזה איפשר לה להיות קצת סבתא, להכיר את הנכד הראשון שלה ולראות אותי בימיי הראשונים כאמא. חודש וחצי לאחר הלידה היא נפטרה. זו הייתה תקופה קשה מנשוא, שבה תפקדתי על אוטומט. הפכתי להיות אמא, והייתי בפעם הראשונה בלי אמא - שילוב בלתי אפשרי בין עצב לשמחה. בדיעבד, אני חושבת שהלידה של יואב הייתה המזל שלי בכך שהיא נתנה לי כוח להתמודד".
הדר המשיכה לעבוד בבנק והביאה לעולם בת – דניאלה. "הייתה לי עבודה מצוינת, עם תנאים טובים ונוחים ואנשים מקסימים מסביב, אבל הייתי מתוסכלת. לא הייתה בי שום תשוקה לעבודה. מצד שני, לא ידעתי מה אני כן רוצה לעשות. אני אדם מאוד אסרטיבי, שקם ועושה, כך שאם היה לי איזשהו חלום מוגדר, הייתי קמה להגשים אותו. פשוט לא היה לי כזה. כל חופשת לידה הייתה בעיניי הזדמנות למצוא את הדבר הזה שאני באמת רוצה לעשות, אבל כל פעם הניסיון נגמר באיזשהו קורס, תפירה או צורפות, שהיו מאוד מהנים אבל נשארו בגדר תחביב. כשהגיעה חופשת הלידה השלישית, עם גיא, הרגשתי שזה כנראה הצ'אנס האחרון לשינוי. חברה הציעה לי לפתוח בלוג; לא ידעתי מה זה, אבל התחלתי ללמוד את הנושא, ומרגע לרגע זה רק קסם לי יותר.
"החלטתי שהבלוג ישלב את כל האהבות שלי בחיים - המטבח, הבית, היצירתיות, האירוח והרעיונות שאני מאלתרת ברגע ושתמיד מלהיבים את כולם. אחרי חודש של עבודה סביב השעון, הבלוג היה באוויר. התחלתי להעלות בו את המתכונים הקלים שלי, שאני תמיד מכינה וכולם בטוחים שזה סופר מסובך, את הטיפים הקטנים של אמי ושלי לאירוח, רעיונות להגשה ועוד כל מיני קיצורי דרך במטבח. בכל שבוע העליתי נושא חדש, והתגובות היו נלהבות.
"מצאתי את עצמי בעשייה מטורפת ומלאת תשוקה. כל מה שעשיתי סביב הבלוג - הרעיון, התכנון, הצילום, הכתיבה, הסטיילינג, העריכה - הכל היה מבחינתי הנאה אחת גדולה. הרגשתי שמצאתי את מה שחיפשתי. בעלי היקר תמך לחלוטין בהחלטה שלי; הוא רק אמר: 'תהיה שלמה עם עצמך ותהיי מאושרת'. ואני הייתי הכי מאושרת והכי שלמה עם עצמי בעולם. שלושה חודשים לאחר עליית הבלוג הודעתי על התפטרות מעבודתי בבנק. עזבתי בלב שלם. האמנתי בעצמי ובמה שאני יכולה לעשות מהבלוג. די מהר קיבלתי איתות ראשון לכך שאני בדרך הנכונה: חברת תבלינים מובילה פנתה אליי לשיתוף פעולה מסחרי, שנמשך עד היום. פיתחתי עבורם מתכונים, יצרתי תכנים וצילומים, ואז נפתחה עוד דלת ועוד אחת, ודברים התחילו לזרום".
מה לקחת איתך מבסיס האם וממסע חייך לטליה של היום?
"הייתה לי אמא מופלאה, ואין יום שהיא לא חסרה לי. אני רוצה לחשוב שלקחתי ממנה חלק מכישורי האימהות שלה ושאני מיישמת לפחות את חלקם כאמא לילדיי. כילדה וכאישה צעירה הייתי חשופה לעולם שלם של יצירתיות ואסתטיקה שאמא שלי יצרה במו ידיה סביב תרבות האוכל והאירוח, ובשנים האחרונות, במיוחד מאז הקמת הבלוג, אני מבינה שלמעשה אני קוטפת את הפירות של כל הטוב שהיא העניקה לי. מבחינתי, הבלוג הזה הוא בעצם גם קצת שלה".
מסר לאומה?
"לא לשכוח להוסיף את אבקת הסוכר מעל העוגה שלכם. לפעמים הטאץ' הקטן ותשומת הלב לניואנסים הקטנים מספיקים כדי לשדרג בגדול - לא רק במטבח ובאירוח, אלא גם בחיים".
_______________________________________________________
גם לשלומית יפת-ביאליק נמאס מעריכת דין. מה היא עושה כיום? הקליקו על התמונה:
>> לבלוג של נגה כפי שהוא מופיע באתר שלה
