מי הייתה "הנערה מתחת לפנס", שמרלן דיטריך שרה עליה במלחמה

שמה היה לילי מרלן, והשיר שמוקדש לה איחד חיילים מכל הצבאות במלחמת העולם השנייה. הוא גם עורר כעס מצד השלטונות, ושר נאצי ניסה למנוע את השמעותיו

עופרה עופר אורןפורסם: 22.10.17 04:03
מרלן דיטריך עם חיילים אמריקאים בגרמניה. התנגדה לשלטון הנאצי והקליטה את "לילי מרלן" במסגרת פעילותה למען צבא ארה"ב (צילום: Gettyimages)
מרלן דיטריך עם חיילים אמריקאים בגרמניה. התנגדה לשלטון הנאצי והקליטה את "לילי מרלן" במסגרת פעילותה למען צבא ארה"ב (צילום: Gettyimages)
דיטריך באונייה שהחזירה אותה לניו יורק בתום המלחמה. הרבתה להופיע בפני חיילים ולשדר למענם ברדיו  (צילום: Gettyimages)
דיטריך באונייה שהחזירה אותה לניו יורק בתום המלחמה. הרבתה להופיע בפני חיילים ולשדר למענם ברדיו (צילום: Gettyimages)
ב-1950, בלונדון. הלהיט שלה תורגם לשפות רבות, כולל עברית (צילום: Gettyimages)
ב-1950, בלונדון. הלהיט שלה תורגם לשפות רבות, כולל עברית (צילום: Gettyimages)

השיר על הנערה לילי מרלן, העומדת מתחת לפנס רחוב ומחכה לחייל, נולד בימי מלחמת העולם הראשונה. המורה הגרמני הנס לייפ, חייל בצבא ארצו, כתב עליה שיר מנקודת מבטו של החייל המייחל אליה ומתגעגע לפגישתם האחרונה. בעוד רגע ייקרא לקרב. הוא יודע שלא רק היא מחכה לו, אלא גם התותח. אילו התאפשר לו, היה בוחר בפגישה איתה ולא עם כלי הנשק. כמה היה רוצה להיות איתה עכשיו, להתאחד איתה בחיבוק שבו הצללים שלו ושלה יתאחדו.

 

הוא נזכר ברגעי העצב, כשנאלצו להיפרד. מבחינתו, היא נשארה בדיוק במקום שבו עזב אותה: היא שם, תמיד, מתחת לאותו פנס רחוב. הוא תוהה מה יהא עליה אם ייגזר עליו למות, מי יאהב אותה כמוהו, מי יבוא אל המקום שבו היא ממשיכה לחכות לו - והוא מנסה להבטיח לה, ואולי בעצם לעצמו, שעוד ישוב אליה. הוא אומר לה בליבו שאחרי שהאפלה האופפת אותם תתפוגג, כשהמלחמה תסתיים, ימהר למצוא אותה במקום שבו האור הקטן המשיך תמיד לדלוק ולהפיג את החושך - סביב פנס הרחוב, שלא רק הוא האיר כל העת, אלא גם היא, בציפייתה המתמדת.

 

הנה השיר בתרגומו של אברהם עוז:

 

מוּל פְּנֵי הַשַּׁעַר

מוּל צְרִיפֵי הַגְּדוּד

שָׁם נִצַּב אֵי פַּעַם

פַּנָּס בְּרֹאשׁ עַמּוּד.

אִם שָׁם בַּחוּץ פַּנָּס עוֹד יֵשׁ,

שׁוּב לְיָדוֹ עוֹד נִפָּגֵשׁ

כְּמוֹ אָז, לִילִי מַרְלֶן.

 

שְׁנֵי צִלֵּי גּוּפֵנוּ

יֵרָאוּ אֶחָד,

עָצְמַת אַהֲבָתֵנוּ

גְּלוּיָה לַכֹּל מִיָּד.

אֵיךְ עוֹד נֹאהַב וְנִתְרַגֵּשׁ

יִרְאוּ כֻּלָּם כְּשֶׁנִּפָּגֵשׁ

כְּמוֹ אָז, לִילִי מַרְלֶן.

 

שׁוּב קוֹרְאִים לַדֶּגֶל:

יוֹצְאִים לִפְעֻלָּה!

אִי אֶפְשָׁר לָסֶגֶת,

פְּרִידָה כֹּה אֻמְלָלָה!

שָׁמָּה מַמְתִּין לִי הַתּוֹתָח,

אֲבָל עָדִיף לִהְיוֹת אִתָּךְ

אִתָּךְ, לִילִי מַרְלֶן.

 

הַפַּנָּס יוֹדֵעַ

אֶת שֵׁמַע כַּף רַגְלֵךְ,

וַאֲנִי גּוֵֹעַ

כֹּה רָחוֹק מִמֵּךְ.

אִם לֹא אָשׁוּב, אִמְרִי: מִי אָז

יִפְגּשׁ אוֹתָךְ מוּל הַפַּנָּס?

כֵּן, מִי, לִילִי מַרְלֶן?

 

גַּם מִן הַשֶּׁקֶט

בֵּין שׁוֹכְנֵי עָפָר

עוֹד נַפְשִׁי חוֹשֶׁקֶת

בְּפִיךְ הַנֶּהְדָּר.

וּכְשֶׁהָאֹפֶל יִתְפַּזֵּר

אֲנִי אֶל הַפַּנָּס חוֹזֵר

כְּמוֹ אָז, לִילִי מַרְלֶן.

 

הקשיבו לו בגרמנית, בביצוע מרלן דיטריך:

 

 

הקול החושני, הנוסטלגי, המתוק

 

ב-1938, זמן קצר לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, הולחן השיר על ידי נורברט שולצה. שמו המקורי, "שירו של חייל צעיר על משמרתו", הוחלף ל"הנערה מתחת לפנס", אבל הכל הכירו אותו על פי שמה של הנערה שמוזכרת בו, וכך הוא ידוע עד היום - "לילי מרלן".

 

השיר הוקלט לראשונה בביצוע הזמרת הגרמנייה לאלה אנדרסן, אבל התפרסם במיוחד בזכות מרלן דיטריך, כוכבת הקולנוע הגרמנייה שהתנגדה לשלטון הנאצי ושהקליטה את "לילי מרלן" במסגרת פעילותה למען הצבא האמריקאי. כשהמלחמה פרצה, דיטריך כבר חיה בארצות הברית ופתחה את ביתה בפני פליטים מאירופה. היא גם הרבתה להופיע בפני חיילים אמריקאים ולשדר למענם ברדיו כדי להעלות להם את המורל. לקראת סוף המלחמה הגיעה לאירופה והמשיכה להופיע מול חיילים, ובתום הקרבות נכנסה לברלין עם כוחות הצבא והתאחדה עם בני משפחתה. 

 

מרלן דיטריך. פתחה את ביתה בארה"ב בפני פליטים מאירופה (צילום: Gettyimages)
    מרלן דיטריך. פתחה את ביתה בארה"ב בפני פליטים מאירופה(צילום: Gettyimages)
     

     

    חיילי הצבא הגרמני שמעו את "לילי מרלן" לראשונה כשצרו על העיר טוברוק שבצפון לוב, ב-1941. החיילים הגרמנים מצד אחד, והנצורים האוסטרלים והבריטים מהצד השני, היטו אוזן ונשבו בקסמו של השיר, ששודר ברדיו. "שמענו את הקול החושני, הנוסטלגי, המתוק, ששטף את המדבר", העיד אחד מהם. המפלגה הנאצית התנגדה לשיר בשל המסר האנטי-מלחמתי שהובע בו, ושר התעמולה יוזף גבלס אף ניסה למנוע את השמעותיו ברדיו, ללא הצלחה. גם השלטונות האנגליים הוטרדו מ"לילי מרלן": הם לא אהבו את העובדה ששיר בגרמנית נעשה המנונם של חיילי בנות הברית, ורשת בי-בי-סי ניסתה ליצור שיר שנועד לשמש המנון חלופי - "ראיתי את אמי נושקת לסנטה קלאוס" – שלא הצליח. השיר הגרמני המשיך לצבור פופולריות ואיחד חיילים מכל הצבאות: כולם התגעגעו אל אהובותיהם, וכולם חשו כנראה בזרם התת-קרקעי, הסמוי, שהשיר רמז עליו - אף נערה "טובה" לא תעמוד ותחכה לחייל מתחת לפנס רחוב. לילי מרלן גילמה כנראה בדמותה שילוב בין קדושה לקדשה, שחיילים נמשכו אליו.

     

    במהלך השנים תורגם "לילי מרלן" לשפות רבות, בהן אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, הולנדית, נורבגית, דנית, שוודית – וגם עברית.

     

    הקשיבו לגרסה שתרגם אהוד מנור ושרה שרון חזיז:

     

     

    עם השנים הוא גם יצא מגבולות הצבאות, כבש את האוכלוסייה האזרחית ונכנס למצעדי פזמונים בכל העולם.

     

    ___________________________________________________

     

    המשורר הידוע נסע לאירופה כדי לעזור ליהודים הניצולים, ושלמה ארצי הרוויח להיט. הקליקו על התמונה:

     

    לא ביקש רשות מאמיר גלבוע להלחין את שירו. הקליקו על התמונה (צילום: צביקה טישלר)
    לא ביקש רשות מאמיר גלבוע להלחין את שירו. הקליקו על התמונה (צילום: צביקה טישלר)

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים