בתחילתו של האביב האחרון, כשנה לפני יום הולדתה ה־50, מצאה את עצמה אורית אמיר על מדרגות בית הדין הרבני. היא יצאה משם במצב רוח מהורהר, יודעת שהיא מתחילה עכשיו לפסוע על שביל חדש בחייה, וזה היה מרגש, מעורר השראה ומפחיד באותה המידה.
בשקט, בלי דרמות, הסתיימו 29 שנות הזוגיות של אורית ואלדד אמיר, שניים מהדוגמנים הבולטים של סוף שנות ה־80 בישראל. הידיעה על הפרידה הפתיעה רבים. במשך כל השנים הם היו הזוג המושלם: יפים, מאוהבים, מנהלים חיים שקטים הרחק מאור הזרקורים ומגדלים שלושה ילדים. גם בגירושיהם, מסתבר כעת, הם ממשיכים באותו קו, ומוכיחים שאפשר לעשות את זה גם כך.
"מבחינתי זו פרידה של שני חברים", אומרת אמיר. "לנצח נחלוק את אותם הילדים ונהיה יחד באותן השמחות. אני לא מבינה אנשים שמבזבזים שנים, זמן וכסף בבתי משפט ומפסידים את כל מה שיש להם. מה פשוט יותר מאשר לקום בבוקר ולהגיד, 'כן, זה קשה, עשיתי שינוי, אבל אני יוצאת לדרך חדשה'"?
איתו אני אתחתן
אורית אמיר (49) מוכרת בתעשיית האופנה בשם נעוריה, אורית הבר. את השנה החדשה פתחה עם קולקציה חדשה של מותג התכשיטים שלה, MALLAH OF LOVE שנולד לפני עשור, והיה מהראשונים שעשו שימוש במאלות מהמזרח הרחוק. "מאלה זה חרוז", היא מסבירה. "ליוגיסטים יש שרשראות תפילה שמורכבות מ־108 מאלות, שמסמלות 'המלצות' לחיים טובים, שמופיעות בכתבים הודיים. בעצם עשיתי אינטרפרטציה שלי למאלה המסורתית. היום אני מעצבת גם לגברים ויוצרת תכשיטי יוניסקס".
היא החלה את דרכה כדוגמנית בגיל 17, בזכות חבר שהביא אותה אל סוכנות הדוגמנות של בטי רוקאווי. ילדה טובה כפר־סבא, שעם מראה כל־ישראלי נקי שמשדר בריאות ורעננות קטפה אינספור קמפיינים ("גוטקס", "קרליין", "פינוק", "קרייזי ליין" – רשימה חלקית). בגיל 20 ניסתה את מזלה גם באירופה וביפן, ואחרי חצי שנה חזרה לארץ: "שם הבנתי שדוגמנית־על אני לא אהיה, כי תמיד היו חסרים לי שבעה סנטימטרים לגובה וקצת יותר חזה", היא מגלה. בהמשך הייתה ממקימי סוכנות הדוגמנות "לוק" ואחת הבוקריות הראשיות בה.
את אלדד אמיר (56), שייט עבר ישראלי עטור פרסים שהשתתף בשלוש אולימפיאדות, והיום בעליה של חברה ליבוא אבן ושיש, ראתה לראשונה בפרסומת לג'ינס, בתקופה שבה חזר מניו־יורק וכיכב על שורה של שלטי חוצות ברחבי המדינה. בהמשך ראתה תמונות שלו על הקיר בסוכנות של רוקאווי, שייצגה את שניהם, ואמרה לאמא שלה, "איתו אני אתחתן".
הייתם הזוג היפה של המדינה באותה התקופה.
"הייתי צעירה ובלי ילדים, וכבשתי את זה שנפשי חשקה בו. מה יכולתי לרצות יותר מזה? באותה תקופה הייתי מאוהבת ברמות שלא ראיתי שום דבר בעיניים. הרגשתי הבחורה הכי בת מזל בעולם. מבחינתי הייתי הבחורה מכפר־סבא והוא היה הכוכב, אבל היה בינינו חיבור של שני אנשים שאוהבים את הפשטות, ולכן את החיבור הזה גם היה קשה מאוד לנתק, בדיעבד. אולי הבאתי לו ממד של הדבר האמיתי, לא את דוגמנית־העל עם הפוזה הניו־יורקית. הייתי ילדה שצעירה ממנו בשש שנים, יצאתי מהסינר של אמא שלי אל הסינר שלו, והזכרתי לו פשטות של בית. אני גם אישה שיודעת לאהוב. הייתה לנו אהבה גדולה וקשר נפלא".
השניים נישאו בקיץ 1992, והביאו לעולם שלושה ילדים: סוול (גלי ים שנוצרים בסערה ונחשבים לטובים ביותר לגלישה, אמ"ר), 21, מפקד ביחידה קרבית בחיל הים; גל, 18, שכבר ניסתה את כוחה בדוגמנות וצפויה להתגייס בקרוב לחיל הים, ודנה, 15, תלמידת תיכון. בין לבין הספיקו להוביל קמפיינים יחד, למשל, למזרני עמינח. במשך שנים התגוררה המשפחה בצפון תל־אביב, ולפני כחמש שנים עקרו אל בית פסטורלי במושב שדה־ורבורג.
רוצה להזדקן באהבה
בגיל 28, כשאמיר ילדה את בנה הבכור, היא נטשה כמעט לחלוטין את הדוגמנות. היא למדה גרפיקה ועיצוב פנים, ועבדה, כאמור, כבוקרית בסוכנות "לוק", אבל עם לידת בתה השנייה, פרשה מהסוכנות והתמסרה לגמרי לאמהוּת. "הילדים היו כל עולמי. הם היו המקדש שלי", היא אומרת. "קיבלתי החלטה שאני מעדיפה לתת את כולי לבית. זו כנראה טעות שעשיתי, ויתרתי על עצמי. היום אני מנחה את הבנות שלי לפעול אחרת, לא לוותר לעצמן, לא להיכנס מתחת לסינר של הגבר שלך. תמיד תגשימי את עצמך".
במישור הבריאותי עברה אמיר התמודדות לא פשוטה. לפני שנתיים
וחצי נאלצה לעבור כריתת רחם בשל מיומה גדולת ממדים. שנה לאחר מכן נאלצה לעבור שלושה ניתוחים בעקבות קריעה של אחד משתלי הסיליקון בחזה, תוצאה של ניתוח להגדלת חזה שעברה בגיל 37.
גם לה קשה לשים את האצבע על הרגע שבו החלו לצוץ החריקות בזוגיות שלה. "בכל זוגיות יש סדקים והדרך פתלתלה", היא אומרת, "יש תקלות בדרך. לפעמים הטלטלות הביאו להארה והבנה שצריך להציל את מה שבנינו, ואני הצלתי, לפחות בתחושה שלי, המון פעמים. הרגשתי שאני לא נוטשת ספינה ששוקעת ונתתי את המקסימום, למרות שגם נפגעתי. אמרתי לעצמי כל הזמן, הכל עובר, תהיי עם הפנים קדימה".
אמיר מסמנת את תחילת השינוי בניתוח כריתת הרחם שעברה. "כשעברתי את הניתוח, קרה משהו. שם התחילו המחשבות הראשונות. פתאום אמרתי לעצמי, אולי אני באמת צריכה לצאת לדרך עצמאית, ומיד נבהלתי - מה פתאום, אלדד הוא הרי החצי השני שלי. היו המון התנגשויות בבית, ובשלב מסוים אמרתי, די, אני לא נהנית מחיי. היה לי קול פנימי שאמר, ייתכן שפספסת את הרכבת ולא תצליחי להציל את הזוגיות שלך".
ניסיתם טיפול זוגי?
"לא. אמרתי, בשביל מה לבזבז כסף? בוא נהיה חברים. אולי זו הייתה טעות. היום שבו את מבינה שזה כבר לא זה, הוא היום שבו את מאבדת את הניצוץ שיש לך בפנים אל הבנאדם שמולך. לא רציתי להיות מהזוגות המבוגרים שלא יכולים אחד בלי השני ולא יכולים אחד עם השני. אני רוצה להזדקן באהבה.
"ברגע שהחלטנו להיפרד, בחרנו בדרך הכי נקייה ומכובדת. יצאנו כל אחד לדרך שלו. למרות שהיו בפרידה מטענים רגשיים, לא נכנסתי למלחמה שתיקח ממני כוחות. אלדד היה מדהים בעניין הזה, והוא שיתף פעולה. אני בטוחה שגם לו הפרידה כאבה. לקראת הסוף שנינו היינו אנשים כבויים והיה לנו קשה יותר אחד במחיצת השני, והיום יש לנו את היכולת לצמוח. גם בפורמט הנוכחי, שבו אנחנו גרושים, חשוב לי שנהיה מאוחדים. יש לנו עד היום קבוצת ווטסאפ של כל המשפחה".
לפני כמה חודשים מצאה אמיר אהבה חדשה, שהיא מבקשת כרגע לא לחשוף את זהותה. היא ובן זוגה כבר הספיקו לנפוש יחד, לפי הפייסבוק, באתרי גלישה אקזוטיים, ולפי החיוך על פניה, היא לגמרי מאוהבת. "בן הזוג שלי הוא איש מאוד פרטי, אבל אני יכולה לומר שזכיתי", היא מסכימה לומר.
לא נתת לעצמך הרבה זמן להיות לבד.
"ברגע שמזדמן משהו טוב, אני זורמת עם זה. אני מאמינה שדברים באים בזמן הנכון ובמקום הנכון".
- הראיון המלא עם אורית הבר אמיר בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
