3,000 שקלים ניתנו לכל צוות של מעצבים ואדריכלים, שניגשו לאתגר סוכות בירוחם: בתוך 48 שעות עליהם לתכנן ולבנות סוכה, שתאתגר את הסוכה המסורתית, ושתוצב באחד הרחובות ביישוב הדרומי. המרתון היצירתי ודל התקציב דרש מהצוותים ללמוד את המקום, לחשוב על רעיון ישים, ואז להשיג את החומרים ולבנות. את התוצרים אפשר לפגוש כעת בירוחם, עד סוף החג השני, אז יפורקו הסוכות.
יזמי הפרויקט הם קבוצת המעצבים "טרמינל לעיצוב ירוחם", הפועלת בעיר בשלוש השנים האחרונות בשותפות בין עמותת "לצאת מהקופסה" והמועצה המקומית, בתמיכת מפעל הפיס. קרן סינגר והילה שלומי, חברות הקבוצה שמתגוררות בירוחם, הובילו את המהלך. מתוך עשרות מעצבים ואדריכלים שהתעניינו ב"קול קורא", נבחרו 15. הם נפגשו בעיירה בשבוע שעבר (חלקם חברי הטרמינל שמתגוררים בירוחם), פוצלו לחמישה צוותים וקיבלו חמישה מוקדים עירוניים שבהם התבקשו להתערב – וליצור פרשנות חדשה למקום שגרתי.
התוצאה משקפת את הגבלות התקציב והזמן, אך יש לה שני הישגים בולטים. הראשון והעיקרי הוא המפגש בין מעצבים מהמרכז לבין יישוב מרוחק שמשתייך ל"ישראל האמיתית". מפגש כזה מרענן תפישות עולם וסדרי עדיפויות, יוצר הפריה הדדית לטווח הקצר והארוך, ומספק למשתתפים חוויה ייחודית שמחלצת אותם משגרה שוחקת. ההישג השני הוא התרומה לקהילה המקומית – אמנם מוגבלת לפרק זמן קצר, ועדיין סנונית חיובית שמבשרת אירועים נוספים שאנשי הטרמינל שואפים לעשות.
1. סוכת בקבוקים ממפעל פניציה
מעצבי המוצר שחר קצב ומיכל אביתר ומעצב הפנים תומר צרפתי בחרו לשתף פעולה עם מפעלים באזור התעשייה ירוחם. "פניציה הוא היחיד שמייצר בקבוקי זכוכית לשתייה", מספר קצב (52). "כשסיירנו במפעל ראינו את הבקבוקים וחשבנו על סוכה שקופה. ביקשנו 350 בקבוקים פסולים והם הסכימו. הבקבוקים הם גם מתוצרת ירוחם וגם עשויים מסוג של חול שמזכיר את המדבר".
היה חשוב לנו לעשות את העבודה בצורה פשוטה, והחלטנו שלא כדאי להשקיע בשלד של הסוכה, כי זה לא הסיפור שלנו והוא יבזבז לנו את הזמן. לכן השתמשנו בשלד סוכה רגיל, שציפינו בדבק ובחול כדי לתת לו אופי מדברי".
2. סוכה מודולרית לחיזוק הרחוב
האדריכליות ליאור אורגד וגלית בלס ומעצב הפנים גלעד וורוביוב יצרו נקודת ציון חזותית ברחוב הראשי של ירוחם. "החלטנו לפרק את הסוכה לאלמנטים קבועים", מספרת גלית בלס (45) מגבעתיים. היא וחבריה יצרו יחידות מודולריות המזכירות את הרעיון של "לגו", כשכל יחידה מורכבת ממסגרת עץ עם דפנות בד לבן. בחלק מהיחידות שולבו פנסים כדי להעניק לסוכה נוכחות מרשימה גם בשעות החשיכה. חלק מהיחידות הופרדו מהסוכה והפכו למושבים, המזמינים את התושבים לשבת ברחוב, בסביבה שבה לא נהגו לשהות עד עתה.
"הרעיון לצאת החוצה, לחזור ולעבוד בצוות על קונספט בפרויקט קצר ולעשות דברים בידיים אחרי עבודה במשרד, הוא עניין נחמד ונעים", מוסיפה בלס, בוגרת בצלאל שעובדת בתחום. היא שמחה להכיר טוב יותר את ירוחם: "הייתי כאן, אבל לא בכזו אינטנסיביות. ירוחם התגלתה כמקום שבו רואים את האחווה ברחוב, מקום יפה ומטופח שחיים בו, ולא מוזנח כמו שנהוג לחשוב".
3. העבר של באבא דודו
המעצבת העירונית תמר הס גליקסברג והאדריכלים ערן גלנטה ותומר כהן (שלושתם גרים באזור באר שבע) הקימו סוכה, שהוצמדה לבית הכנסת באבא דודו, שנוסד ב-1953 בצריף פח בלב המעברה שהפכה לימים לירוחם. את בית הכנסת הקימו המשפחות הראשונות של ירוחם, וקראו לו על שמו של רבי דוד ברוך כהן. על פי המסופר, הרב התגלה בחלום למייסד בית הכנסת, וזה החליט להעתיק את בית הכנסת מלב המעברה אל הגבעה ממול – מקומו הנוכחי.
לעומת המבנה הגדול שמשמש את המתפללים, בחרה השלישייה לעצב את הסוכה בהשראת הצריף המקורי של בית הכנסת. באחת הדפנות פתחו חלון בודד, שממנו ניתן להשקיף על מיקומו המקורי של בית הכנסת ולהזכיר באמצעותו את העבר של המקום.
4. סוכת הקיוסק של צוציק
המעצב התעשייתי שי קסטל, הסטודנטית לעיצוב פנים מיקה פרצובסקי, ומתכננת הערים ומעצבת הבמה רוני רחל שלזינגר, בחרו להעניק פרשנות חדשה לשלושת הספסלים שסמוכים ל"קיוסק של צוציק" – נקודת ציון בירוחם. צוציק הוא איציק אביטן, שהקים את הקיוסק לפני יותר מ-30 שנה, הפך אותו לחלק בלתי נפרד מהאתוס המקומי ובכך חיזק את חיי הרחוב בלב המדבר.
השלישייה זיהתה את הפוטנציאל, והחליטה לחזק את הקיוסק באמצעות מרחב שהייה נעים ומקורי בצמוד לו, כזה שיתאים לקהילה המקומית. "בדקנו את המרחב והתלבשנו על שלושה ספסלים עם עץ זית, כדי לאפשר חוויה אחרת ותחושה אינטימית ברחוב", מספרת שלזינגר (30), תושבת קרית אונו, שעובדת כמתכננת ערים בחברת "אביב". לשלזינגר היה זה מפגש ראשון עם ירוחם: "חשבתי שהיא הרבה יותר קטנה, והתפלאתי שיש בה כל כך הרבה התחדשות ובנייה חדשה. תמיד אומרים שבדרום אנשים נחמדים, והם עוד יותר נחמדים מהציפיות שלי - התחושה הקהילתית חזקה ומפותחת, ואנשים פתוחים לשינויים".
סביבת הספסלים נעטפה בסרגלי עץ דקיקים שהוצבו במאונך, ורשת של חוטים נמתחה למעלה. ארבעה שקי חול פורקו ופוזרו סביב עץ הזית, כך שלא מדובר רק בדימוי מזרח תיכוני בתוך רחוב מרוצף, אלא גם בהזמנה לחלוץ נעליים ולטבול את הרגליים בחול רך ונעים. מתחת לספסלים הותקנו נורות ניאון, כדי לייחד את הסוכה גם בשעות הלילה.
5. סוכה באגם
האדריכל דניאל סינגר, מעצבת פנים חן כהן נחמני ומעצב המוצר דוד פינטו התרחקו מעט, והקימו את הסוכה ליד אגם ירוחם, אשר ממערב לעיירה. הסוכה נועדה לשמש עמדת מידע למטיילים בחול המועד הסוכות.
"הרעיון נולד בסיעור מוחות מזורז", מספר סינגר (37). "בעונה הזו של השנה מפלס המים באגם נמוך, והוא הזכיר לנו בריכת נופרים. האסוציאציה שעלתה לנו היא של חבצלת מים. תחלנו לשרבט ומהר הגענו לקליפות ולצורה הספירלית". את הסוכה הרכיבו מ"חומרי סוכה" סטנדרטיים - פרופילים של ברזל, יריעות בד לבן וסכך – כך שהתוצאה אמנם מזכירה סוכה מסורתית. ואולם, נעשו כאן פירוק והרכבה מחדש של הדימוי המוכר.
סינגר הוא יליד כפר סבא ובוגר הטכניון, שגר בירוחם עם אשתו קרן שארגנה את האירוע כולו. שניהם חברים בקבוצת "טרמינל לעיצוב" בירוחם. מה הביא אותם לכאן? "שמתי לב שבעבודה במשרד מול המחשב התרחקתי מהעבודה עם החומר, ויחד רצינו סטודיו שנוכל ליצור בו". לאחר שעבד בכמה משרדי אדריכלים מובילים בתל אביב וגר עם בת זוגו בדירת שיכון קטנה, הם בחרו לעבור לדירה מרווחת בירוחם. דניאל עמל כעת על הקמת מרכז קיימות, ומגדל בגינת ירק בחצר ביתו פלפל חריף, פטרוזיליה ונענע, שהתגלו כגידולים מוצלחים באקלים המדברי.
"הרעיון היה להביא לירוחם מעצבים ואדריכלים מכל הארץ, לערבב אותם עם המקום ועם האנשים ולאתגר את הסוכה שכולנו מכירים", מסבירה אשתו קרן סינגר (34), מעצבת פנים בוגרת המכון הטכנולוגי בחולון, שארגנה את האירוע יחד עם הילה שלומי.
