לפני חמש שנים התעוררה הדוגמנית מור קציר בביתה במכמורת וכיסתה את ראשה במטפחת. זו היתה שעת בוקר מוקדמת בשבת, וקציר פעלה מתוך אינסטינקט, שגם היום היא לא יודעת להסביר. כשיצאה מהבית, הסירה את המטפחת, מחשש מפני תגובת הסביבה החילונית בה התגוררה, והמבטים המקטלגים אותה כ"עוד אחת משלנו שחזרה בתשובה". מאותו יום ואילך היא החלה להניח כיסוי ראש שנשר ממנה לאט לאט, כמשל ליחסים המורכבים שניהלה עם תהליך החזרה בתשובה. "הייתי באורות גבוהים אבל הכלי עוד לא היה מוכן לכיסוי הראש. התשובה התחילה ממקום חיצוני, אבל היא נשרה מאוד מהר, כי לא היה לזה שורשים חזקים, לא היה תהליך של לימוד", היא מספרת בלשון עתירת דימויים בראיון מיוחד ל-Xnet, עשור מאז פרשה מעולם הדוגמנות, וחמש שנים לאחר שהחלה בתהליך החזרה בתשובה. "לפני שנה הרגשתי שהגיע הרגע הנכון, ופתאום כיסוי הראש נראה לי יפה".
קציר, 37, היתה ילדה טובה בת 16 מקריית אתא, בת להורים גרושים, כשזכתה בתואר "נערת השנה" של מעריב לנוער, ועם השנים הפכה לאנטי-דוגמנית מצליחה, תואר השמור לדוגמניות שניהלו יחסים מורכבים עם המקצוע. קציר סירבה להשתעבד לתפקיד הדוגמנית, ולמרות זאת הגיעה לפסגות מרשימות בחו"ל. היא כיכבה על המסלולים של שאנל ולנוון, עשתה קמפיינים לדונה קארן וקוסטום נשיונל, והופיעה על שערים והפקות אופנה במגזינים כמו ELLE, דה פייס, ווג איטליה ו-W.
בשנות העשרים לחייה חייתה קציר על קו פריז-ניו יורק-תל אביב, רחוקה מתעשיית האופנה הישראלית, כך שבשעה שבחו"ל היא עבדה עם טובי הצלמים והמותגים, כאן היא נותרה אנונימית מבחירה, ומוערכת רק בברנז'ה. "לא הייתי מוכנה להיות סלב", היא מסבירה. "המקום של החשיפה היה קשה לי. דוגמנות היתה הפרנסה שלי, אבל לא רציתי להתערבב, ולכן היה לי נוח לעבוד בחו"ל. שם יכולתי להיות מנותקת. היום אני בוחרת להיחשף ממקום בריא, בלי הקליפה של הפחד".
לפני שלוש שנים הצענו לקציר להתראיין על חזרתה בתשובה, ונענינו בשלילה: "אני רחוקה שנות אור מלהיקרא חוזרת בתשובה", ענתה לנו אז. "היום יותר מתמיד אני לא מרגישה שמתאים לי לשתף מחיי הפרטיים החוצה לכלל", חתמה והוסיפה תודה וסמיילי. "עכשיו זאת סוג של יציאה מהארון, מהארון שלי, של מור, לא משנה איפה היא נמצאת", היא אומרת השבוע נינוחה. "זה חלק מתהליך של גדילה וצמיחה, בו אני רוצה להיות פתוחה ולהיפתח החוצה. אני מסכימה להשתמש בכלים שיש לי, מתנות שקיבלתי כדוגמנית".
"בסוף אני אשים פאה"
זוהי שעת בוקר מוקדמת בסטודיו של צלם האופנה דודי חסון. הפעם האחרונה שקציר ביקרה פה היתה בצילומים להפקת איפור לפני שש שנים. ידיו הפרושות של חסון לחבק אותה עם כניסתה נבלמות בחיוך, וביד שמסמנת לו את גבולות הגזרה החדשים שלה - היא שומרת נגיעה, אבל מסתפקת בהחלקת יד לזכר הימים ההם. כשהמאפרת נירית הירשמן עושה יד אחת עם הצוות ומכריזה על איפור טבעי ונקי, קציר מתמרדת ומבקשת "לפחות איזה אייליינר! לא איפרו אותי כבר תקופה ארוכה, אני רוצה להרגיש מאופרת".
הדינמיקה על סט הצילומים חברית ואינטימית. הסטייליסטית, מיקי ממון, היא חברתה של קציר מזה עשרים שנה, עוד מהימים שקציר היתה נערה, וממון, הדוגמנית הגדולה ממנה בעשור, לקחה אותה כבת חסותה. על הסט מקפידה ממון על קלה כחמורה, כמו בלנית עיקשת במקווה טהרה. "מור, רואים קצת שיער", היא זורקת, ומתעקשת להניח את כיסוי הראש בדקדקנות. "זה בסדר שנחשוף את הצוואר?", ממשיכה ממון, וקציר, בחצי חיוך, עונה, "בסוף אני אשים פאה. יש היום פאות מדהימות".
מאוחר יותר תסביר קציר כי החזרה בתשובה היא תהליך אינדיבידואלי, והיא עדיין מתקשה להגדיר את עצמה בתוכו. "אני ובעלי אלי לא כובלים את עצמנו להגדרה מסוימת, לא במבנה האישי ולא המשפחתי", היא אומרת. "אנחנו חוזרים בתשובה, שומרים בית יהודי של תורה, שומרים מצוות ומחוברים לקב"ה בכל הנימים שלנו. אבל אנחנו קצת פריסטייל, ולא משתייכים לאף זרם. אני מסייגת כי אני יודעת שיש חשיבות לסדר וקווים מנחים, אבל לי ולבעלי יש את הדרך שלנו. אין רב להתייעץ איתו ולשאול אותו. אנחנו זזים לפי התחושה האישית והפנימית. אני רוצה להרגיש שאני מחוברת לבורא עולם מהלב שלי, זאת דרכי".
"אלי בעלי כבר עשור שלם בתשובה, כך שבאיזשהו מקום אנחנו שומרים שבת מזמן, אבל חיינו כזוג מעורב - הוא דתי ואני חילונית - והילדים התחנכו במסגרות חילוניות. באיזשהו שלב הרגשתי שאני חיה בין העולמות, קצת לא פה וקצת לא שם, ולאט לאט הלב התחיל להיפתח. וברגע שעשיתי את המהלך שלי, זה הטיס את אלי. עד אז היתה לו כיפה שקופה, כיפה בכיס, ומאז הוא מניח אותה על הראש. תוך שבוע גם הכשרנו את המטבח, ולאט לאט הבנו שמכמורת מהממת והיה לנו טוב שם עם שלושת הילדים, אבל זה לא כל כך בשבילנו ואנחנו צריכים למצוא מקום חדש. לפני שנתיים רכשנו בית בפרדס חנה ועברנו אליו".
החברים הקרובים לא הופתעו מהפנייה החדה שלקחה קציר. "כל מי שמכיר אותי טוב יודע שמגיל 16 חיפשתי את דרכי בעולם. לא במסגרת של סדנאות רוחניות, אלא פשוט חיפשתי משמעות לכל דבר שאני עושה. בארון הספרים שלי יש כבר עשרים שנה ספרים שאספתי על הדרך, מסיפורי המעשיות של רבי נחמן אבל גם את אושו, ככה שהאמונה לא היתה זרה לי, אבל היו לי הרבה דעות קדומות על העולם הזה. אני מזל בתולה ביקורתית למות, והמבקרת הכי גדולה של עצמי בעולם. פחדתי מעצמי, ממה שאני אגיד על עצמי, שמה, אני דוסית עכשיו?!"
"כל הארון שלי היה סקיני ג'ינס וטי שירטס, ואולי חצאית אחת"
אל צילומי האופנה לכתבה הזו ניגשת קציר ממקום של העצמה, מהולה בגעגועים לתקופה ההיא, ובעיקר מתוך שאיפה להתברג חזרה בעולם האופנה שהיתה חלק ממנו במשך עשור. "אני בטוחה שיש מגזר של נשים דתיות שלא יראו את הצילומים שלי בעין יפה, אבל זה לא משנה לי", היא אומרת. "אני כל כך שלמה עם התהליך ומרגישה שהוא חלק ממני, וזה המסר שאני רוצה להעביר: אופנה צנועה שהיא יפה. היום זה טרנד בינלאומי, אבל אני מרגישה שהציבור צמא לאופנה צנועה לא רק כאן, ושצריך לצאת מהשטנץ. אני לבושה היום בפשטות (קציר הגיעה לסטודיו עם טייץ שחורים, מעליהם שמלת פסים רחבה וכיסוי ראש בהדפס ורוד, א"י), אבל כל אישה חילונית יכולה ללבוש את מה שאני לובשת עכשיו, ובלי כיסוי הראש היא לא תיראה דתייה".
"חוויתי ואני עדיין חווה מצוקה בלבוש", היא מוסיפה ונשמעת כמו בעלות תשובה רבות אחרות, שמצאו את עצמן מול ארון בגדים שזקוק להכשר. "בתחילת התשובה חיפשתי השראה בחוץ, ולא מצאתי את עצמי. אז את מניחה כיסוי ראש, אבל מה את לובשת? כל הארון שלי היה סקיני ג'ינס וטי שירטס, ואולי איזו חצאית אחת. נכנסתי לסחרחרת, ומרוב הלם איבדתי את עצמי הלכתית. לא ידעתי איך לזוז בחיצוניות החדשה שלי, ועלו שאלות כמו האם זאת אני בתוך הבגדים האלה? היה לי לא קל, כי בסך הכול אני חושבת שיש לי טעם טוב, ואני די פשוטה בבגדים שלי, תמיד בייסיק ותמיד בסגנון יומיומי. כשחזרתי בתשובה עברתי על הארון וחילקתי את כל הסקיני ג'ינס שלי, ולפני שנה הלכתי ללקט כמה מהם חזרה, כי התחשק לי ללבוש סקיני ג'ינס מתחת לאיזה סוודר גדול".
"אף פעם לא הייתי בחיבור עם הדוגמנות"
את פרק הדוגמנות סגרה קציר בעקבות לידת בנה הבכור, ינאי, כיום בן 9.5. אחריו נולדו יסמין, 7, ורפאל, 4. "חיפשתי טריגר חיצוני, כי למרות שהייתי בתקופה הכי רווחית בקריירה שלי, אף פעם לא הייתי בחיבור עם הדוגמנות", היא מסבירה. "היו לי הרבה 'קלאשים' עם המקצוע, אבל לא הצלחתי להפסיק, ואז עם ההיריון עשיתי קאט". "לפני מספר חודשים היתה לי שיחת טלפון ארוכה עם רמי (פרשוב, הסוכן שלה לשעבר בסוכנות ארטפורם, א"י) והוא אמר, 'איך דווקא את, מכל הדוגמניות בסוכנות (בזמנו יוצגו בארט פורם טופמודלס כמו נינה ברוש, עמית מכטינגר, שרון גניש ואחרות, א"י), שהתחום לא עניין אותך, היית הדוגמנית הכי מסורה שיש'. הוא צודק, לא ויתרתי. היה בי כוח רצון מאוד גדול להרוויח כסף ולהצליח. עכשיו, מתוך חיבור טבעי לעצמי, החלקים האלה מתחברים שוב בצורה שלמה יותר".
באלבומים סגורים בבית היא מספרת שאפשר למצוא תמונות שלה מאז. הילדים יודעים שהיתה דוגמנית ("אמא שלי עשתה לי אאוטינג מולם"), אך היא מעולם לא הראתה להם תמונות מפעם, בטח לא את קמפיין ההלבשה התחתונה ל-DKNY.
באינטרנט עוד אפשר למצוא את השערים מפעם ואת הקמפיין האחרון מלפני חמש שנים למאיה נגרי, שלאחריו השתבללה סופית. "היום אני בחיבור עם העבר שלי, עם הדוגמנות שהשארתי מאחור", היא אומרת לסיכום. "לפעמים אני מסתכלת על התמונות מהתקופה ההיא, ואני מרגישה שלא השתניתי בהרבה. זאת עדיין אותה מור. אני קצת מתגעגעת לימי הצילום, לשיער שהיה בחוץ, אבל אני גדלה ובשלה, והיום אני הכי מרגישה בתוכי ובנוכחות מלאה. אי אפשר למחוק את העובדה שהייתי חילונית במשך 32 שנים, אז אולי אני יותר חילונית שומרת מצוות מדתייה מבית. בגלל זה, כל ההגדרות והתבניות אינן תקפות לגבי".
השתתפו בצילומים:
צילום: דודי חסון | ע. צלם: נדב יהלומי | סטיילינג ומשמרת צניעות: מיקי ממון | איפור: נירית הירשמן | מוצרי איפור: M.A.C | תודה לקונדיטוריית ביסקוטי | בגדים, מלמעלה למטה: 1. שמלה, דריס ון נוטן בהלגה עיצובים; סריג גולף, מוסלין ברדרס; כיסוי ראש, אתכסיא (טל' 052-7710410). 2. סריג גולף, דריס ון נוטן בהלגה עיצובים; מעיל טרנץ', בלנסיאגה בבוטיק אמור; כיסוי ראש, אתכסיא. 3. חולצה, בלנסיאגה בבוטיק אמור; צעיף, אוסף פרטי. 4. שמלה וחולצה – דריס ון נוטן בהלגה עיצובים; סריג, זאדיג אנד וולטר; טורבן, אתכסיא. 5. סריג גולף, דריס ון נוטן בהלגה עיצובים; חולצה מכופתרת, בלנסיאגה בבוטיק אמור; ז'קט שקוף, מוסלין ברדרס; כיסוי ראש, אוסף פרטי.
______________________________________________________
ומה גילינו בארון ובבית של לינור אברג'יל?
