לפני כמה שבועות מדינה שלמה עצרה את נשימתה בעקבות הידיעות על תאונת הקורקינט של שלומית מלכה. המילים "מורדמת ומונשמת" נצבעו בשחור בכותרות, והתחושה הכללית הייתה שמדובר בטרגדיה כל־ישראלית נוספת, אחרי זו של אמיר פרישר־גוטמן, שהצליחה לזעזע גם את מי שלא הכיר אישית את האדם שמאחורי התאונה. הסוף, כידוע, אופטימי הרבה יותר. "אני לא זוכרת כלום מאותו היום", מספרת מלכה. "נמחק לי הזיכרון לגמרי. אני זוכרת שהייתי אמורה ללכת לאמא שלי, לתת לה חומר כדי שתמסור לרואה החשבון. המשרד שלה בקרליבך, לקחתי ליהודה את הקורקינט החשמלי כמו שאני נוהגת לעשות מדי פעם, וזהו. יותר מזה אני לא זוכרת כלום. הדבר הבא שאני זוכרת הוא שהתעוררתי ביום שני בבוקר. איבדתי יום בשבוע".
ומה ראית כשהתעוררת?
"את ההורים שלי ואת דובי (הכינוי הזוגי של מלכה ולוי; מ"ז) לבושים בחלוקים צהובים של הניינטיז וגם כמה רופאים. זה היה ממש כמו בסרטים, עם פלורוסנטים ורופאים שעומדים מעליי, ממש ככה. התחילו להסביר לי מה קרה, כי אני לא זוכרת שום דבר מהנפילה עצמה".
נבהלת כששמעת?
"תשמעי, נפלתי מהקורקינט. כבר נפלתי בעבר, וזה גם קרה לעוד כמה אנשים באותו היום ובאותו המקום. מכה בראש זה דבר מפחיד, וגם ההרדמה המלאה מפחידה. הסי.טי. יצא בסדר ואת זה כולם ידעו עוד לפני שהתעוררתי, אבל בפגיעת ראש עד שהבן אדם לא מתעורר לא יודעים אם יש נזק, כי אובדן זיכרון או יכולת לזהות פרצופים אי אפשר לבדוק בסיטי".
וזיהית את יהודה?
"ברור, זיהיתי אותו מיד. אין סיכוי שלא הייתי מזהה. אמרתי לו 'הבטחתי לך את כל החיים, ואתה לא תקבל דקה אחת פחות'".
יש לך תובנות בעקבות מה שקרה?
"זו חוויה מאוד מטלטלת, לי ולכל הסובבים אותי. כאפה של התעוררות באמצע החיים. זה מביא להערכה מחודשת ולפרספקטיבה אחרת. הכל נכנס לפרופורציות. מסקנה אחת ברורה היא שאני לא נוסעת בלי קסדה, ואני מאוד נחושה להחזיר את הקסדה לאופנה. אחרי שחוויתי את זה על בשרי אני מבינה כמה זה חשוב. לא הבנתי עד הסוף עד כמה זה קריטי. מעכשיו אני רוכבת רק עם קסדה, וכך גם כל החברים שלי. ביחד נחזיר את הקסדה לאופנה".
שמעתי שהשביל לרוכבי האופניים היה רטוב מממטרות שלא כווונו נכון. חשבת לתבוע את העירייה?
"אני לא זוכרת שום דבר מהאירוע ולא חוקרת את זה, אז אני גם לא מסיקה מסקנות. אני פשוט שמחה שיצאתי מזה בשלום ומעדיפה לא להתייחס בינתיים לענייני תביעה".
בשביל יהודה, ההורים והחברים אלו היו 24 שעות ארוכות מאוד.
"כן, זה היה מפחיד מאוד. במצבים כאלה הראש של כולם באמת פתוח להכל. יהודה נשא תפילות, וגם אני, כשהתעוררתי, אמרתי הגומל. נתנו לי גם קריסטלים. אתה מוכן לנסות כל מה שאולי יעבוד. הרגשתי הכרת תודה. גם ככה אני בן אדם מאוד מכיר תודה. כל בוקר אני קמה ואומרת תודה כי אני מעריכה את החיים שניתנו לי, ועכשיו פי 10. אני מרגישה שקיבלתי את החיים שלי במתנה".
"מרגש אותי להגיד 'בעלי'"
התאונה לא הייתה האירוע הדרמטי היחיד שהתרחש בחיים של מלכה לאחרונה. לפניה הייתה החתונה, שמלכה מתארת כאירוע מכונן למרות שהשניים חיו ביחד עוד קודם לכן. "חיי הנישואים זה דבר מדהים", היא אומרת. "ברור שאנחנו אותם אנשים ולא חל שינוי דרסטי, אבל זה שינוי קטן ומשמעותי. זו דקות קטנה שעושה הבדל גדול. זו עליית מדרגה לקשר, ולי זה הכניס המון שקט ושלווה לחיים, אני מרגישה שהכל יושב במקומו".
את קוראת לו "בעלי" או "בן זוגי" כמצוות הטרנד?
"לגמרי 'בעלי', וזה עדיין מאוד מרגש אותי להגיד את זה. גם שיניתי את השם. אני עדיין שלומית מלכה בכל מה שקשור לקריירה, אבל אני לגמרי שלומית מלכה־לוי בחיי הפרטיים. מילאתי את המסמכים, אבל עוד לא הלכתי למשרד הפנים להסדיר את זה. זה השלב הבא".
השניים כבר הספיקו לארוז את מיטלטליהם ולעבור מדירתם המשותפת הראשונה בשינקין לדירה מרווחת ונאה בשדרה מרכזית מאוד בתל אביב. בניין משוחזר, שתי חניות, 175 מטר, והכי חשוב: מרפסת.
תשע בבוקר, ושלומית כבר בחצי היום. היא פתחה את הבוקר בהכנת ארוחה לגננים שהגיעו לדירה לסדר את הטפטפות והצמחייה שבחרה. בפעם הראשונה שהגיעו הם הביאו איתם צידניות עם אוכל, ומלכה השביעה אותם שבפעם הבאה ייתנו לה לדאוג להם. אז היום היא כבר הספיקה להגיש להם ארוחת בוקר, וכשנסיים פה היא גם הולכת לקנות דגים כדי להכין להם צהריים.
בסוף הם יישארו גם לערב.
"אני אוהבת לפנק. אנחנו מארחים הרבה ואני אוהבת לבשל ולארח. זה כיף לי. את בעלי אני מפנקת הכי הרבה, כמובן. אני מביאה לו קפה בבוקר למיטה ובערב מכינה לו ארוחת ערב. עכשיו הוא עובד קשה מאוד, הוא כל היום בצילומים, ובערב, כשהוא חוזר, הוא צריך ללמוד טקסטים, אז אני מפנקת. אבא שלי בשלן ושולח לי מתכונים. אני הולכת לשוק וקונה ירקות ודגים וזורמת על זה בבית.
"אני מבשלת נורא מבולגן, השיש נראה כמו שולחן של ילדים בקייטנה, אבל אני מכינה טעים. אני מכינה סשימי סלמון עם צ'ילי וכוסברה ומנגו, אנטיפסטי של דלעת ערמונים, דגים שלמים בתנור, פסטות. אנחנו גם אוכלים המון בחוץ, ואנחנו כבר עושים את זה באופן מקצועי. אם מסעדה חדשה נפתחת אנחנו חייבים לבדוק אותה, וכשאנחנו נוסעים לחו"ל אנחנו מסמנים לנו מסעדות שאנחנו רוצים לטעום ממנותיהן".
"כל הטופ–מודלס בעולם היום הן אמהות"
רגע אחרי החתונה לוי נדרש להתעופף לשלושה שבועות לקייב, שם מצטלם חלק מהעונה החדשה של "המדרשה" שבה הוא מככב. אל דאגה, מלכה ביקרה אותו שם כבר פעמיים, ותוך כדי גם הספיקה להעביר לבדה את הדירה למשכנה החדש. "חיפשתי דירה איזה חצי שנה. חיפשתי באובססיה", היא מספרת. "הייתי מחוברת באינפוזיה ל'יד 2' וראיתי את כל הדירות בתל אביב. הייתה לי הרגשה שאני לא אמצא אותה לפני החתונה, אבל בגלל שאני משימתית לא הפסקתי לנסות.
"יומיים אחרי החתונה נכנסתי, ראיתי את הדירה הזאת וישר ידעתי שזה זה. הבאתי את דובי אחר הצהריים וגם הוא ידע מיד. למצוא דירה ששניכם מרגישים בה בבית זה עניין מאוד אנרגטי. כמו זוגיות, כשזה זה – יודעים שזה זה".
והעברת אותה לבד?
"כן, עשיתי את זה. לא הייתה ברירה. דובי עבד ולא היה פה, אבל חברים עזרו לי. גם עיצבתי אותה בעצמי. בדירה הקודמת שלנו היה לנו מעצב. עשיתי את זה יחד איתו וגיליתי שאני אוהבת את זה, אז הפעם החלטתי שאני עושה את זה לבד. לא ברמת הרמונט, אלא הום סטיילינג. הרגשתי שרק אני יודעת מה נכון לי ולמה אני זקוקה. העברנו את כל הריהוט מהדירה הקודמת, הוספנו שתי שידות וינטג' מהממות של סבתא רבתא שלי ואת כל השאר קניתי. הסתובבתי עם האופניים וקניתי בכל העיר, ובגלל שאין לי סבלנות, גם סחבתי הכל איתי, בלי קשר לכלי התחבורה שאני נוסעת בו.
"מי שעובד ברוטשילד בטח ראה אותי כבר רוכבת על האופניים ועליי איזה כיסא או מחיצה או שולחן. כמו הודית, כמו אלטעזאכן, נוסעת על האופניים כשעליי כיסא וקקטוס".
אז הדירה החדשה כבר נראית כמו בית?
"לגמרי. ובגלל שלא הייתה לנו מרפסת קודם, עכשיו אנחנו כל הזמן שם. יש לנו צמחי תבלין ואני מכינה סלט קפרזה מהבזיליקום שגדל שם. זה נורא כיף. אבל הכי אני מתלהבת מהמדיח. וואו, זו המצאת המאה, באף דירה שגרתי בה לא היה לי מדיח. אמרו לי שייקח לי זמן להתרגל, אבל לא, אני נולדתי למדיח. ידעתי איך להשתמש בו באופן אינטואיטיבי וזה ממש שינה לי את חוויית האירוח".
ומה לגבי ירח דבש?
"אין לנו תוכנית כזו. החיים שלנו הם ירח דבש בכל מקום, גם בתל אביב. מאז שהתחתנו כבר הייתי בחו"ל איזה שבע פעמים. הייתי בפריז שלוש פעמים, במדריד ובקייב פעמיים, כדי לבקר את יהודה. קייב הפתיעה לטובה. אני חצי אוקראינית ויודעת רוסית, אז היה כיף. ביומיום אני מדברת רוסית רק עם סבא וסבתא שלי, ופה פתאום דיברתי רוסית במלון, במונית, במסעדה - ונהניתי מזה. היא מאוד יפה, זולה ברמות, האוכל מעולה - זה אחלה יעד לוויקנד".
איך אתם מסתדרים עם הנסיעות התכופות?
"העבודה של שנינו מאוד דומה במובן הזה. יש הרבה טיסות ופרויקטים שלוקחים את כל הזמן, ואנחנו גורמים לזה לעבוד. בסוף השנה הוא הולך לצלם את העונה השנייה של 'איש חשוב מאוד' באל־איי, ואנחנו נוסעים יחד לחודש וחצי, כל המשפחה. אפילו בונו הקטן בא איתנו".
בונו הוא הג'ק ראסל החשוב מאוד של לוי ומלכה, שמטפלים בנוסף אליו גם במאמי, כלבה מעורבת בת עשר שמלכה מגדלת יחד עם אִמה ב"משמורת משותפת". "אני לא רואה את עצמי חיה בלי בעלי חיים בבית. חפרתי להורים שלי עד גיל שבע לקבל כלב, וזה נתן לי המון. אצל אמא שלי יש גם שני חתולים שאני הבאתי הביתה, ואני מאמינה שבקרוב גם אנחנו נביא עוד חתולים לבית שלנו. מבחינתי, שיהיו בבית חמישה כלבים וחמישה חתולים. זה מרגיע אותי".
מה יהודה חושב על זה?
"יהודה תמיד היה איש שאוהב חיות, הוא פשוט לא ידע את זה".
נשמע כאילו תצטרכו לעבור למושב.
"זה משהו שאנחנו חושבים עליו. יש מצב גדול מאוד שמתישהו נעבור למושב, לבית עם חצר, אבל כרגע כיף לנו בתל אביב, כשהכל זמין. כשיהיה לנו כבר את השבט שלנו, זה יקרה".
כמה ילדים ימנה השבט?
"מבחינתי כמה שיותר - יותר טוב. בתור ילדה יחידה יש לי חלום של בית עם הרבה ילדים. אני רוצה בית מלא שמחה עם המון כלבים, חתולים וילדים".
יהודה גם בעניין?
"כן, הוא בעניין של כמה שיותר וכמה שיותר מוקדם".
את לא חוששת לקריירה שלך?
"אני לא רוצה אותם ממש עכשיו, אבל גם לא בעתיד הרחוק. מבחינתי כשזה יבוא, זה יבוא. אין זמן אמיתי להיות מוכן לזה, ואף פעם אין תנאים מושלמים, אז יאללה. כל הטופ־מודלס בעולם היום הן אמהות וממשיכות לעבוד גם עם ילדים, ואני מאמינה שכל ילד מביא איתו ברכה והכל אפשרי. בעצם הקריירה שלי היא קריירה נהדרת לאמא, כי אני לא חייבת להיות שעות במשרד. אני יכולה להיות איתם הרבה וזו מתנה".
"פעם היה לי דיסוננס גדול עם הדוגמנות"
מלכה (23) התגלתה בגיל 17 על ידי הסוכנת אלינור שחר, ובשש השנים שעברו הספיקה לקטוף קמפיינים בינלאומיים, לככב על שערי מגזינים, להיות הפנים של "אינטימיסימי" ו"ארמאני אקסצ'יינג", להוביל את הקמפיינים של פוקס ופדני, והשנה גם לזכות באחד מהחלומות הרטובים של כל דוגמנית: קמפיין לבושם.
"מקבלים המון 'לא' במקצוע הזה", היא מספרת, "אז כשאמרו לי שיש קמפיין לבושם של קוואלי וביקשו שאשלח וידאו, פשוט שלחתי ושכחתי מזה לגמרי. אחרי כמה שבועות אלינור התקשרה אליי ואמרה לי שלא רק שקיבלתי את זה, אני צריכה לטוס עוד יומיים לצלם את זה. בהחלט יום שמח".
נוסף על שרשרת ההצלחות כדוגמנית, הקריירה שלה התרחבה השנה כשקיבלה את תפקיד המנחה של "דה וויס". אני מזכירה לה שבריאיון שערכתי איתה לפני שנתיים וחצי שמעתי ממנה שאין לה שום עניין בהנחיה ובמשחק ושהיא מתרכזת בדוגמנות. "נכון", היא מאשרת, "זה לא משהו שעניין אותי. אבל אז הגיעה ההצעה והחלטתי לאתגר את עצמי. זה היה מאתגר ומפחיד, ובסופו של דבר חוויה מפתחת ומעצימה. זה לא שאני יכולה להגיד לך שאני המנחה הכי טובה בעולם עכשיו, כי אני עוד בכיתה א' מבחינתי. אבל השתפרתי מאוד. יהודה עזר לי, יש לו עין מקצועית והרבה ניסיון".
האגרן והשתלטנית
חתונתם של השניים, שנערכה בהפקת ענק בחוות בודדים במדבר, הייתה, לדבריה, "חוויה של אחדות עם הטבע, העולם, החברים ואחד עם השני". וכן, היא עדיין באופוריה מהרגע המרגש.
מתי ידעת שיהודה הוא האחד?
"עברנו לגור יחד אחרי שלושה חודשים, אבל שנינו ידענו על ההתחלה. לקח זמן לפזר את הפחדים, החששות וכל רעשי הרקע, אבל דווקא העובדה שהיו הרבה רעשי רקע העמיקה את הקשר שלנו מהר מאוד. אני לא קוראת רכילות או טוקבקים, אבל בגדול הרגשתי בסביבתי שיש כאלה שהם לא בעדנו. אבל זה בסדר, טוב שיש פלורליזם בעולם".
בתור ילדה להורים גרושים, גירושים זה משהו שתנסי להימנע ממנו בכל מחיר?
"לא, ממש לא. אני חושבת שאנשים צריכים להיות מאושרים, ואם הם מחליטים שהם יהיו מאושרים יותר בנפרד - הם צריכים לעשות את זה. אבל אני יודעת שנעשה הכל כדי שתהיה לנו זוגיות מדהימה כל החיים. זה עניין של מודעות. אנחנו דור של ילדים להורים גרושים ואנחנו מבינים את החשיבות של זוגיות ומשפחה. אני רואה גם שיש איזה רטרו – כל החברות שלי, בנות גילי, כבר נשואות".
במה את ויהודה שונים?
"אני טיפוס של בוקר, אוהבת לקום בשש ולעשות המון דברים. מארבע אחר הצהריים האנרגיות שלי בירידה ובעשר אני כבר רוצה לישון. יהודה יכול למשוך יותר. יש עוד דברים שאנחנו שונים בהם, אבל אני יודעת שאנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו, אז אם משהו מכעיס אותי, אני קודם כל מבררת עם עצמי למה".
על מה אתם רבים?
"הוא אגרן והוא חייב להעיף המון דברים מהארון. יש לו בגדים בני 15 שנים שהוא מתעקש לשמור. אני אומרת לו: 'דובי, יש לך אלף חולצות שחורות', והוא אומר לי: 'אבל כזאת אין לי'".
ועל מה הוא רב איתך?
"אני קצת שתלטנית, באופן כללי. אני יכולה להגיד לו: 'תביא את הטלפון, אני אראה לך איך עושים", וזה באמת נוגע בכל תחום בחיים. יהיה לי קל יותר למצוא דוגמאות לאיפה אני לא שתלטנית מאשר לאיפה אני כן. יש לזה גם יתרונות: אני אעביר את הבית, אני אשלם את החשבונות, אני אטפל בגינה. אבל עכשיו אני קצת תופסת את עצמי ומנסה לבחון את זה שוב. כל דבר הוא מקסים כשהוא במינון הנכון".
איפור ושיער: מיקי בוגנים /// ע' סטיילינג: גיתית דבוש /// בגדים: פוקס /// תכשיטים, נעליים, תיקים ואקססוריז: שאנל
