הנמר הזה מסוגל לשאת על ראשו כדור, כוס מים ואפילו קונטרבס

שום דבר אינו שגרתי בדמות של נמר גולן: זה מתחיל בשמו הפרטי, נמשך בביתו ומגיע ליכולתו להניח על גופו חפצים שונים, חלקם גדולים וכבדים - ואיכשהו הם לא נופלים

ליאורה כוחלני

|

27.09.17 | 02:57

נמר גולן בביתו שביפו. "אני מוקף בקהילה של אנשים שקיבלו חינוך אלטרנטיבי, ולכולנו משותף הרצון לעשות את זה אחרת" (צילום: תומי הרפז)
נמר גולן בביתו שביפו. "אני מוקף בקהילה של אנשים שקיבלו חינוך אלטרנטיבי, ולכולנו משותף הרצון לעשות את זה אחרת" (צילום: תומי הרפז)
בהצגה "על כל צרה שלא תבוא". "אני מדבר על הפחד של אנשים מהשפה הערבית" (צילום: רוני גרוס)
בהצגה "על כל צרה שלא תבוא". "אני מדבר על הפחד של אנשים מהשפה הערבית" (צילום: רוני גרוס)
מטייל בברייטון, אנגליה. "הבנתי שאני יכול לעבוד בזה" (צילום: מיכל פינטו)
מטייל בברייטון, אנגליה. "הבנתי שאני יכול לעבוד בזה" (צילום: מיכל פינטו)
על הבמה. "פיתחתי את זה לבד, בעצמי, בהמון-המון שעות עבודה" (צילום: מאיה לוזון)
על הבמה. "פיתחתי את זה לבד, בעצמי, בהמון-המון שעות עבודה" (צילום: מאיה לוזון)
בקונצרט של הפילהרמונית. "רעדו לי הברכיים, אבל הצלחתי" (צילום: אלבום פרטי)
בקונצרט של הפילהרמונית. "רעדו לי הברכיים, אבל הצלחתי" (צילום: אלבום פרטי)
בחצר הבית ביפו. "יותר קל לאזן דבר גדול מאשר קטן". למטה: גולן בפעולה (צילום: תומי הרפז)
בחצר הבית ביפו. "יותר קל לאזן דבר גדול מאשר קטן". למטה: גולן בפעולה (צילום: תומי הרפז)

שום דבר לא שגרתי בדמותו של נמר גולן. זה מתחיל בשמו הפרטי הייחודי, נמשך בקריירה יוצאת הדופן שלו כשחקן וכלהטוטן, ומגיע גם לבית שבו הוא גר – בית ערבי ביפו, ססגוני ושמח, עמוס חפצי אמנות, כרזות וקישוטים שונים. את כניסתי מלווה קריאת המואזין, ובמהלך הראיון נשמעת מדי פעם סירנת משטרה. הרושם הכללי הוא שדבר בחייו של גולן אינו מתוכנן, ועם זאת, כל החלקים מתיישבים עליו היטב בלי ליפול. זו, למעשה, המומחיות שלו: גולן הוא אמן של שיווי משקל. הוא יכול לשאת על ראשו ועל כתפיו חפצים שונים – גדולים כקטנים, כבדים כקלים – ואיכשהו הם מחזיקים מעמד, לא נופלים.

 

>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות

 

עוד בערוץ אנשים:

 

 

את המיומנות הזו הוא מפגין ב"על כל צרה שלא תבוא", מההצגות המעניינות ביותר בפרינג' הישראלי כיום, שאותה יצר עם דניאל כהן לוי, גיל לביא ותומיליו מינץ. ההצגה כוללת 23 קונפליקטים מסוגים שונים (ריב שכנות, תאונה, מחמאות מפוקפקות וכו'), וגולן מדהים את הקהל במהלכה: הוא מלהטט בכדורים, מאזן מוטות ארוכים על זרועותיו ועל כתפיו, נושא כוס מים על ראשו.

 

צפו בסרטון:

 

 

שמי הולך לפניי

 

גולן (32) נולד בירושלים וגדל בתל אביב, בחיפה, בחדרה וגם בארצות הברית. אמו היא הסופרת והאמנית מרית בן ישראל, בעלת בלוג האמנות עיר האושר; אביו אבי היה עד לאחרונה אחראי על תוכניות מצוינות במדעים לנוער ערבי במכון ויצמן – ושניהם החליטו שבנם בכורם יסתובב בעולם עם השם "נמר". "עצם זה שהם קראו לי ככה מעיד על החינוך שלהם לעצמאות, שאיפשר לי לעשות את הבחירות שלי בעצמי", הוא אומר. "אני מאוד אוהב את השם הזה. שמי הולך לפניי. אבל אני לא נמר היחיד: יש עוד אחד בארץ, אבל הסיפור שלו שונה לחלוטין משלי. אני מוקף בקהילה של אנשים שקיבלו חינוך אלטרנטיבי, דומה לשלי, ולכולנו משותף הרצון לעשות את זה אחרת".

 

גולן בילדותו. "ההורים חינכו אותי לעצמאות" (צילום רפרודוקציה: תומי הרפז)
    גולן בילדותו. "ההורים חינכו אותי לעצמאות"(צילום רפרודוקציה: תומי הרפז)

     

    בתחילת הדרך הוא דווקא עשה את זה כמו כולם: התגייס לצה"ל, שירת כטכנאי על גדר המערכת בעזה ("זה לא משהו שאני גאה בו. הייתי אז במקום אחר מבחינה מחשבתית. היום אני סרבן מילואים"), אבל כעבור זמן קצר מצא את עצמו מתחבר בחזרה לתחביב מוזר, בהחלט לא מיינסטרימי, שאליו נחשף לראשונה כשלמד בבית הספר הפתוח בחדרה – ג'אגלינג. "בחצר תמיד היו תלמידים שעשו את זה", הוא נזכר, "אז גם אני ניסיתי, ונהייתי טוב בזה. הסנדקית שלי, הבמאית נעמי יואלי, נתנה לי שלושה כדורים ולימדה אותי. מאז היא שכחה את זה, אבל אני המשכתי לפתח את זה לבד, בעצמי, בהמון-המון שעות עבודה.

     

    "התחלתי עם כדור אחד על הראש, ואחר כך ניסיתי לעשות איתו הכל. למשל, עברתי טיסה שלמה עם כדור בלי להפיל אותו. זו הייתה טיסה פנימית בתוך ארצות הברית והייתי עם הכדור על הראש מההמראה עד הנחיתה. הייתי נוסע ברכבת התחתית בברלין עם כדור על הראש; עמדתי ככה בחרטום של אונייה, כשהגלים מתיזים עליי מים. פעם הצלחתי להסתפר עם כדור על הראש. ניסיתי כמעט כל דבר. אפילו הופעתי עם התזמורת הפילהרמונית ושמתי על המצח כינור, צ'לו – ובסוף קונטרבס".

     

    קונטרבס?!

    "כן. בפעם הראשונה שלקחתי אותו, רעדו לי הברכיים, אבל הצלחתי. זה מוזר, אבל יותר קל לאזן דבר גדול מאשר קטן".

     

    בתחילת הדרך, אומר גולן, לא ידע שאפשר להתפרנס מזה. "התייחסתי לג'אגלינג כאל תחביב, עד שגיליתי שיש בארץ של קהילה של ג'אגלינג, וכבר כמה שנים אני אחד המארגנים של הכנס השנתי שלה, שמתקיים בסחנה, ובאים אליו בין 1,500 ל-2,000 לאיש. הבנתי שאני יכול לעבוד בזה, ואז העולם התחיל להיפתח בפניי. עד היום אני עובד בזה באושר רב".

     

    גולן בכנס ג'אגלינג אירופי שנערך בפינלנד. "העולם התחיל להיפתח בפניי" (צילום: Luke Burrage)
      גולן בכנס ג'אגלינג אירופי שנערך בפינלנד. "העולם התחיל להיפתח בפניי"(צילום: Luke Burrage)

       

      לא מתחשבים בקהל

       

      העבודה הזו כוללת סדנאות והופעות במסגרות שונות, לילדים ולמבוגרים, "אבל אם היו שואלים אותי מה אני מעדיף יותר מהכל, אז הייתי אומר שאת 'על כל צרה לא תבוא' - היצירה השלמה, הטהורה, שבה אני נותן ביטוי לרצונות שלי ושלא מתחשבת בקהל".

       

      במהלך ההצגה הוא נותן מונולוג בערבית, מה שגורם לצופים רבים לטעות לגבי זהותו. "אני תלמיד נלהב של השפה הערבית ומשקיע בזה כבר עשר שנים", אומר גולן. "כשהגענו עם ההצגה לפסטיבל עכו, לפני שנתיים, התברר לנו שבפעם הראשונה לא ישתתפו בפסטיבל הצגות ערביות. השפה הערבית הודרה כביכול מהמרחב, והיה לנו חשוב להחזיר אותה לשם. אני חי בחברה מעורבת, יש לי הרבה חברים שמגדירים את עצמם כפלסטינים-ישראלים, ואני שומע מהם על הקשיים שלהם, כך שהיה לי חשוב לשים אותם במרחב. במונולוג אני מדבר על הפחד של אנשים מהשפה הערבית, שנובע מחוסר ידיעה".

       

      הוא עצמו לא רק שאינו פוחד מהשפה ומהתרבות הערביות, אלא שהיה לו חשוב לגור בעיר מעורבת כמו יפו. "אני אוהב את חיי העיר, כשהכל נגיש, ועם השכנים הערבים שלנו אנחנו מסתדרים מעולה", הוא אומר. בת זוגו היא ענבר אלגזי (23), שעוסקת בתיאטרון בובות. "אשתי לעתיד", כך הוא מגדיר אותה.

       

      באמת? ככה אתה מצטרף לבורגנות?

      וגולן לא מתבלבל: "גם את זה אני אעשה אחרת".

       

      _______________________________________________________

       

      ואיזה מיומנויות ייחודיות יש לבאבא בוקסי? הקליקו על התמונה:

       

      "זה גבוה, ואין רצפה מתחתיי". הקליקו על התמונה (צילום: דובי זילבר)
      "זה גבוה, ואין רצפה מתחתיי". הקליקו על התמונה (צילום: דובי זילבר)

       

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד