הזלזול בנכים יורד מלמעלה: כמה קשה לתפעל שבלונה לסימון חניה?

ברחובות שלנו קבלני צביעת התמרורים לא מצליחים לסמן חניות נכים באופן אחיד, והעירייה לא מקפידה על תחזוק ראוי. עם סימוני האוטו-תל, לעומת זאת, אין שום בעיה

ציפה קמפינסקי פורסם: 26.09.17 00:57
התפורר וקושט. מצבם העלוב של סימוני החנייה מהווה עוד הוכחה לאטימות ולזלזול הממסדי והחברתי במצוקתם של בני אדם המתקשים בניידות (צילום: ציפה קמפינסקי)
התפורר וקושט. מצבם העלוב של סימוני החנייה מהווה עוד הוכחה לאטימות ולזלזול הממסדי והחברתי במצוקתם של בני אדם המתקשים בניידות (צילום: ציפה קמפינסקי)

סימון חניית נכים ברחוב עירוני הוא בוודאי נושא שולי במאבק המוצדק והעגום, שמנהלים בימים אלה הנכים על זכויותיהם. ובכל זאת הוא בעל משמעות, גם אם סמלית בלבד.

 


רחוב פלורנטין, 13 באוקטובר 2012
כך מסמנים תמרור? רחוב פלורנטין, 13 באוקטובר 2012

 

מצבם העלוב של סימוני החנייה מהווה, בעיני לפחות, עוד הוכחה לאטימות, לזלזול הממסדי והחברתי במצוקתם של בני אדם המתקשים בניידות.

 


רחוב וולפסון, 25 בספטמבר 2017
רחוב וולפסון, 25 בספטמבר 2017

-


רחוב השוק, 14 באוקטובר 2011
רחוב השוק, 14 באוקטובר 2011

 

סימון מקום חנייה בלעדי לנכה משותק רגליים נעשה באמצעות תמרור תלוי על עמוד, והגדרת שטח החנייה המיועד על הכביש. התמרור (שנקרא ג-43 בלוח התמרורים הרשמי של משרד התחבורה) נושא את סמל הנגישות הבינלאומי. ויקפדיה מספרת שהסמל המוכר כל כך, המדמה אדם בכיסא גלגלים, עוצב ב-1968 על ידי סוזן קופוד (Koefoed), סטודנטית דנית לעיצוב, ששרבטה אותו לראשונה במהלך כנס שעסק בעיצוב רדיקלי.

 


שלט מתפורר בחניון. סמטת אלוף בצלות, 2 במרץ 2015
סמל בינלאומי מתפורר בחניון. סמטת אלוף בצלות, 2 במרץ 2015

וכעבור שנתיים וחצי:


שלט מתפורר מקושט. סמטת אלוף בצלות, 25 בספטמבר 2017
סמל בינלאומי מתפורר ומקושט. סמטת אלוף בצלות, 25 בספטמבר 2017

 

בישראל - עוד כתם - לא קיים חוק כללי המסדיר את נושא החנייה לנכים. לפי אתר נגישות ישראל, "פקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 ותקנות התעבורה, מעניקות לרשויות המקומיות סמכות בלעדית להציב תמרורים, ובכלל זה לסמן מקומות חנייה לרכב של נכה. סימון מקום חנייה המיועד לנכים ייעשה באמצעות תמרור שיוצב במקום בולט, וסימון מקום החנייה על הכביש".

 


התמרור לא עומד, הציור על הכביש מהוה. רחוב וולפסון, 14 ביולי 2013
התמרור לא עומד, סימון המקום על הכביש מהוה. רחוב וולפסון, 14 ביולי 2013

 

הסימון על הכביש נעשה באחת משלוש דרכים: תיחום מלבני בקווים לבנים, ובשטחו הסמל הבינלאומי; תיחום במלבן לבן חצוי באלכסונים לבנים (שנקרא גם תמרור ד-16); או תיחום בשטח כחול ועליו הסמל הבינלאומי:

 


כחול עמוק וכף רגל ענקית. רחוב הקישון, 25 בספטמבר 2017
הכחול כחול, הסמל לא סמל. רחוב הקישון, 25 בספטמבר 2017

-


עבודת יד. רחוב כפר גלעדי, 14 במרץ 2015
האלכסונים נמחקו כמעט לגמרי, הסמל צויר ביד גסה. רחוב כפר גלעדי, 14 במרץ 2015

 

לשרטוט הסמל על הכביש יש, על פי "נגישות ישראל", מידות מינימום קבועות: גובה (מקצה הגלגל עד קצה הראש) - 70 סנטימטרים, רוחב (מקצה קשת הגלגל עד קצה כף הרגל) - 60 סנטימטרים; ועובי הקו - לפחות 7.5 סנטימטרים. אך כיוון שבישראל, חוקים ומידות הם רק הצעה, וכל רשות מקומית מתקינה חוקי עזר משלה, סימון אזור החנייה עשוי להשתנות לא רק מרשות אחת לשנייה, אלא כפי שרואים, גם מרחוב לרחוב בתחום אותה רשות.

 


רחוב בנבנישתי, 2 באוקטובר 2014
זו חנייה לילד? רחוב בנבנישתי, 2 באוקטובר 2014

-


זה חונק. רחוב וולפסון, 21 בפברואר 2015
זה חונק. רחוב וולפסון, 21 בפברואר 2015

 

קשה להבין מדוע שימוש פשוט בשבלונה מצליח רק לעתים כל כך רחוקות:


רחוב פלורנטין, 27 בדצמבר 2014
אחד שהצליח. רחוב פלורנטין, 27 בדצמבר 2014

-


אחד שרק כמעט הצליח. רחוב פרנקל, 28 באוקטובר 2014
אחד שכמעט הצליח. רחוב פרנקל, 28 באוקטובר 2014

 

וברוב המקרים נכשל כישלון חרוץ:

 


רחוב וולפסון, 25 בספטמבר 2017
מה זה? רחוב וולפסון, 25 בספטמבר 2017

-


רחוב הרצל, 7 באוקטובר 2012
רחוב הרצל, 7 באוקטובר 2012

-


בגלגל יש פנצ'ר. רחוב צ'לנוב 8 באוקטובר 2012
בגלגל יש פנצ'ר. רחוב צ'לנוב 8 באוקטובר 2012

 

הרשלנות המזלזלת מאפיינת גם את החניונים הפרטיים:

 


חניון ברחוב השוק. מימין ב-2011, משמאל ב-2015
חניון ברחוב השוק. מימין ב-2011, משמאל ב-2015

-


חניון ברחוב הרצל, 4 בפברואר 2017
חניון ברחוב הרצל, 4 בפברואר 2017

 

כשלאיש לא אכפת, ההזנחה מנצחת:

 


רחוב השוק, 18 במרץ 2015
רחוב השוק, 18 במרץ 2015

 

והיא לא רק מעליבה, היא גם מאוד מרגיזה. כי במקרים שהרשות רוצה, היא דווקא מצליחה לסמן על הכביש סימון מדויק ונקי. ככה זה כשיש אינטרסים.

 


רחוב פלורנטין, 24 בפברואר 2017
כשרוצים, יכולים. רחוב פלורנטין, 24 בפברואר 2017

 

 

 

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מתגוררת בפלורנטין ומצלמת יום יום ברחובות השכונה. פעם היא היתה עיתונאית.

"שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר). 

***

שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב. 

***

איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן  מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.

***

פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.

***

הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.