זה זמן קצר אחרי שההוריקן "אירמה" הותיר הרס טוטאלי במיאמי, העיר בה התגוררה בעשור האחרון, סימה מיימון בכר יושבת בדירתה החדשה בתל־אביב, ומסבירה שמבחינתה לא מדובר בהפתעה. "תמיד פחדתי שיום אחד הים פשוט יעלה על כל מיאמי", היא מסבירה. "הייתי כבר במיני הוריקנים קטנים כאלה, וזה הכניס לי המון פחדים לגביי ולגבי המשפחה שלי. היום אני יודעת שיש עלינו שמירה מלמעלה, ושהקדוש ברוך הוא מאוד אוהב אותי. הוא כנראה נתן לי סימן בזמן לקום ולחזור לארץ הקודש".
12 שנה חלפו מאז שמיימון בכר גרפה את התואר "מיס עולם הנשואה", תוך שהיא גוברת על 54 מתמודדות מכל העולם. היא הייתה נשואה אז לכדורגלן אילן בכר ואמא לילדה. מאז היא כבר עברה לא מעט מהפכים: היא הספיקה להתגרש מבכר, להתחתן עם אריק מיימון, איש עסקים ישראלי אמריקאי ובעלי קבוצת התקשורת "נקסט גרופ", לעבור איתו למיאמי וללדת עוד שתי בנות.
עכשיו היא שוב כאן, משקיפה על הנוף מהקומה ה־23 של מגדל W ב"פארק צמרת" בתל־אביב. אחרי עשר שנים באמריקה, מיימון בכר הגיעה למסקנה שהלב שלה נמצא בישראל. איתה הגיעו לכאן גם שלוש בנותיה: ליה (15) מהנישואים לבכר, אסייה (שבע) ואליסיה (ארבע) מהנישואים למיימון. "לא עזבתי לחלוטין את מיאמי, יש לנו ביזנס ובית שם", היא מבהירה. "כמו הרבה משפחות, אנחנו נחיה על הקו. ישראל זה הבית שלי. אין כמו ישראל, ישראל זו אמריקה האמיתית! המקום הכי מושלם לגור בו זה כאן".
בגיל 40, מיימון בכר היא שילוב מסחרר של יופי ישראלי עם נטייה לירות מילים באנגלית בכל משפט שני. היא נולדה וגדלה בירושלים כסימה אזולאי, ילדת סנדוויץ' בין שני אחים, בת לאב קונדיטור ואמא עובדת עירייה. "ההורים שלי עבדו קשה ושילמו משכנתה", היא משחזרת, "ואנחנו היינו ילדי מפתח. כשהיינו חוזרים מבית הספר הייתי מבשלת לאחים שלי. בגיל 13-12 כבר הייתה לי עבודה, בחנות של מגבות רקומות. עבדתי מהרגע שסיימתי ללמוד ועד תשע בערב, וככה עזרתי להורים. מגיל צעיר את מבינה שאת חייבת להיות בזכות עצמך".
בגיל 21, רגע אחרי השחרור מצה"ל, הכירה את הכדורגלן אילן בכר.
"ניהלתי בוטיק בקניון מלחה, ויום אחד יצאתי מהחנות והוא בדיוק עבר שם, הסתכל וחייך. חייכתי חזרה. לא ידעתי מי הוא, כי מה לי ולכדורגל. כמה ימים אחר כך הוא עמד בכניסה לחנות והתחלנו לדבר, וככה זה התחיל". שנה מאוחר יותר השניים כבר עמדו תחת חופה. "הכרנו בגיל 21, התחתנו בגיל 22, וכשהייתי בת 24 וחצי כבר היה לי את ליה", מסכמת מיימון בכר.
בהמשך בני הזוג עברו להתגורר למשך שנתיים בספרד, שם שיחק בכר בקבוצת "סנטנדר" המקומית. לאחר ששבו לישראל, מיימון בכר למדה משחק. את קריירת הדוגמנות שלה החלה כבר בגיל 17. "עשיתי בעיקר תצוגות אופנה בירושלים, לא באמת התייחסתי לזה ברצינות. זו היתה השלמת הכנסה".
כשהייתה בת 28 קיבלה פנייה מפתיעה מהסוכן שלה דאז, רוברטו בן שושן. "הוא התקשר ואמר לי: 'יש תחרות יופי בהודו לנשים נשואות, ומחפשים נציגה מישראל'. חששתי לנסוע להודו לבד, אבל רוברטו אמר לי: 'לכי, יש לי הרגשה טובה לגבי זה'. גם אילן תמך בי מאוד".
מה את זוכרת מהאירוע הזה?
"שלושת השבועות של התחרות היו מדהימים. התחברתי מאוד למיס לבנון, כנראה כי אנחנו מאותה התרבות. הגיעו לשם 18 שופטים מכל העולם, ובגלל שהגעתי מישראל שאלו אותי המון שאלות על פוליטיקה. הם היו המומים מזה ששירתי בצבא".
למה לדעתך בחרו דווקא בך?
"לרגע לא שכחתי מאיפה באתי. הייתי סימה מירושלים, זו שעושה צחוקים ומשתטה. בארוחת הבוקר, למשל, רוב הבנות היו מגיעות על עקבים, מאופרות, ואכלו שני תותים. אני הייתי מגיעה אחרי ריצה ומבקשת את הקרואסון שלי. אמרתי
לטבחים I need food התעסקתי בליהנות מהחוויה, והשופטים התרשמו מזה. כשהגעתי לשלישייה הסופית שאלו אותי מה היה האתגר הכי גדול שלי בתחרות, ועניתי שלא ראיתי את הבת שלי, שהייתה אז בת שנתיים וקצת, במשך שלושה שבועות, וזה מה ששבר אותי".
מה את זוכרת מהתקופה שאחרי הזכייה?
"קיבלתי המון תשומת לב תקשורתית. הופעתי בתוכניות אירוח, כתבות בעיתון, שערים במגזינים, העבודה התחילה לזרום. הייתי גאה. מצד שני, אף אחד לא הכין אותי להתמודדות עם החשיפה הזאת. את מאבדת את הפרטיות שלך בבוקר בהיר אחד. היה לי קשה ששפטו אותי כשהחלטתי להתגרש, אבל אני נאמנה לרגשות שלי והרגשתי שזה מה שאני צריכה לעשות".
היא תהיה אשתי
שנה אחרי הזכייה בתואר, החליטו סימה ואילן בכר להיפרד בתום שש שנות זוגיות. מיימון בכר טוענת שאין קשר בין הזכייה שלה לגירושים: "זה התבשל הרבה לפני כן. התחתנתי ילדה, לא ראיתי שום דבר. רוב הבנות בגילי נוסעות לטייל, שוכרות דירה עם חברות. אני ישר נכנסתי ללופ של חתונה, ילדים, בית. בגיל 26 פתאום התעוררתי. שאלתי - זהו? אלה החיים? אילן ראה את עצמו מביא עוד ילדים, ואני רציתי לחיות, לנסוע, לראות עולם, לחוות חוויות. הוא נסע ממקום למקום עם נבחרת ישראל, ואני ישבתי בבית וחיכיתי לו. הוא הגשים את עצמו, קיבל אליפויות, עשה דברים, ואני בג'ימבורי עם הילדה ושואלת: איפה ההגשמה שלי? הרגשתי נבולה".
דיברת איתו על זה?
"לא ישבנו ודיברנו על הדברים. היה נתק תקשורתי בבית. הפרידה
הייתה יוזמה של שנינו. הבנו שזה לא שם והחלטנו לסיים את זה. ישבנו עם ליה והסברנו לה. דאגנו שהיא תבין שיש לה אמא ואבא. היא לא הרגישה חוסר באהבה ובנתינה. היא כל עולמנו".
את אריק מיימון (42) הכירה סימה שלושה חודשים לאחר גירושיה. "נסעתי לאיסטנבול לדגמן לקטלוג, והבעלים של החברה היה שותף של אריק. אריק הגיע לפגישת עסקים בעיר, והשותף אמר לו: 'אתה יודע שלקחנו השנה דוגמנית ישראלית?' אריק ביקש לפגוש אותי והגיע לסטודיו באמצע הצילומים. הוא לחץ לי את היד ואמר לי: 'נעים מאוד, אני אריק מדימונה'. הייתי בשוק. הייתי שם שבוע, מוקפת בצוות מקומי, נורא לבד, ופתאום הגיע מלאך מהמם שדיבר איתי בעברית. ואז אריק הסתובב אל הבעלים של החברה, שנכח שם גם, ואמר לו: She is gonna be my wife. חייכתי ואמרתי: 'אוקיי, בסדר'. בדיעבד הוא אומר שכשנכנסתי לחדר הייתי עם משקפי שמש, וברגע שהרמתי אותם – הוא ידע. באותו ערב הוא התקשר אליי ושאל מה שלומי. אמרתי לו שאין לי מה לאכול שם כי אני שומרת כשרות, ואז יצאנו לאכול במסעדה איטלקית. והתאהבתי. בעלי הוא אהבת חיי".
מה גרם לך להתאהב בו?
"הוא בחור מדהים. הוא גדל בדימונה, נחת בלי כלום בארצות־הברית והגיע לכל מה שהגיע בעשר אצבעות. שנינו באים פחות או יותר מאותו רקע, של התמודדות לבד. הוא גבר סקסי בטירוף, הוא עושה לי את זה אפילו במרחק של אלף קילומטר. אני אוהבת את האמון והתמיכה שלו בי. הוא מחבק אותי ואני נשענת עליו".
מה חיבר אותו אלייך, לדעתך?
"בגולה אתה מחפש ומחפש, ובסוף אתה רוצה משהו מהבית. כשהכרנו לעומק זה
היה הרבה מעבר לפיזיות. אנחנו רוחניים מאוד ומלאי אמונה, שומרים שבת, נידה, כשרות. השמות של שלוש הבנות שלי מסתיימים עם שם השם. הוא גורם לי להרגיש שאם אני איתו, הכל יהיה בסדר. הוא נותן לי המון ביטחון, אומר לי: Don’t worry babe. זה חשוב מאוד בגבר".
בשנה וחצי הראשונות ניהלו בני הזוג יחסים טרנס־אטלנטיים, עם טיסות אינטנסיביות בין ישראל למיאמי. "הייתי נוסעת אליו לשבוע וחוזרת, הייתי Back and forth. אחרי שנה וחצי הוא הציע לי נישואים בפונטה דה לאסטה באורגוואי, שזה אחד המקומות היפים בעולם. נסענו לשם לחופשה, ואז הוא ביקש את הטלפון של אבא שלי, וביקש ממנו רשות לבקש את ידי. אבא שלי אמר לו כן, ואני לא ידעתי מזה שום דבר. בערב הסילבסטר הוא הוציא טבעת מהממת, ואני בכיתי והייתי הכי שמחה ומאושרת בעולם".
איך הייתה החתונה השנייה שלך?
"התחתנו במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל־אביב ואילן אשר הפיק לי את האירוע, את כל השיגעונות שלי הוא הגשים. הכל היה חייב להיות לבן, הפכתי את המקום. מבחינתי זה היה כמו בחתונה הראשונה שלי - אני לא עושה דבר שהוא חצי, או שהוא פרפקט או כלום. אני מזל מאזניים, אדם של דיטיילס. חשוב לי מאוד הנושא של יופי ואסתטיקה, ואני לא עושה לעצמי הנחות. אני לא אזמין אורחים אם אין שם את היד והסיי שלי במאה אחוז. חייבים להגיע ולהבין: או, סימה כאן".
המטרה: פריים טיים
מיימון בכר עברה לחיות עם בעלה במיאמי, וליה, הבת המשותפת שלה ושל אילן, נסעה איתה. "ילדה צריכה להיות עם אמא", היא חורצת. "בהתחלה אילן היה נוסע למיאמי וחוזר, ובשלב מסוים הוא עבר לגור בעיר. הוא עבד אצל אריק במשך ארבע שנים והיה חלק מהמשפחה, אכל איתנו בארוחות שישי והייתה הרמוניה מדהימה. ואז הוא מיצה את החיים בגולה והבין שאין כמו ישראל. הוא רצה להתחתן ולהקים בית מחדש, ושם קצת קשה, אין הרבה היצע".
זה לא קצת מוזר, הקרבה הזו בין שני הבעלים שלך?
"כל כך שמחתי שאילן ואריק הפכו להיות חברים טובים. זה הגיע למצב שבו אילן יושב אצלי בבית ומשחק עם אריק פלייסטיישן, ואז אני מתעצבנת ויורה משהו לאוויר, הם מסתכלים אחד על השני ואריק שואל: 'אתה יכול להסביר לי מה היא רוצה?' ואילן עונה לו:
'תאמין לי, אני לא יודע'. אני לא חושבת שהייתה שם קנאה, אלא המון הערכה הדדית. אריק אוהב מאוד כדורגל, מאוד אוהב את ליה, והפכנו למשפחה אחת גדולה".
איך היה המעבר למיאמי מבחינתך?
"קשה מאוד. את משלמת מחיר של בדידות מטורפת כשאת חיה באמריקה, ולא משנה כמה כסף יש לך. הייתי נורא לבד. בעלי עובד קשה, רוב היום במשרד. נכנסתי להיריון אחרי היריון. תינוקות, לקום בלילה, בקבוקים. פחות היה לי זמן לפתח קריירה, כי הייתי עסוקה בלפתח את המשפחה. כשהילדות נהיו עצמאיות, פתאום נפל לי האסימון שאני נורא מתגעגעת הביתה לאמא ולאבא, לחיים ולאהבה כאן. באמריקה יש קרירות וניכור. אתה צריך להיות אדם עם אישיות מיוחדת כדי לחיות את זה ולהישאר".
ספרי על החיים במיאמי.
"יש לנו בית מדהים על הים, הייתי פותחת את העיניים ושותה קפה מול האושן, אומרת את תפילות הבוקר שלי. היו לי עוזרות כל הזמן. קצת למדתי להיות מפונקת. הבית שלי הוא בית מרקחת, אבל אני לא מנקה - זה היה הסיכום שלי עם שני הבעלים שלי. אני צריכה לעשות דברים שמפרים ומעצימים אותי, אני לא מתעסקת עם גיהוצים. אני כן מבשלת. השולחן תמיד מלא, אבל אני לא מפנה את השולחן, זה התנאי. אני מבשלת מהבוקר עד הערב, אבל כשנגמרת הארוחה - אני קמה מהשולחן ושותה תה בסלון".
החיים טובים באמריקה.
"נכון, אבל אין מהות. יש שם שקט מטורף מבחינה כלכלית, אלף דולר עפים לך שם כמו שאלף שקל עפים פה. לעשות ציפורניים זה 250 שקל כאן, ושם זה 250 דולר. אבל זה לא משנה כמה טוב את חיה. כמה שתמלאי את עצמך ותהיי ביזי, משהו תמיד חסר".
כדי למלא את החסר, מיימון בכר למדה שפות ומשחק במשך שנתיים ב־Miami Acting Studio. "לא זנחתי את חלום המשחק, גם זה יגיע", היא אומרת. במקביל, כבר שלוש שנים שהיא מעבירה הרצאות על יופי, טיפוח והעצמה נשית בקרב נשות הקהילה
היהודית במיאמי. "נתקלתי בהמון נשים שלא מוצאות את הכיוון שלהן", היא מסבירה, "והן פנו אליי ושאלו שאלות. הפכתי לסוג של גורו עבור נשים שרוצות לעשות שינוי - מבחינה חיצונית ופנימית. אי־אפשר להיות מעושרת בלי להיות מאושרת".
בהרצאותיה מפרטת מיימון בכר את לו"ז היופי שלה: אכילה מסודרת לפי לוח זמנים, אימוני כושר שעתיים ביום ובוטוקס לפי הצורך. "אני לא אשקר - זה המון עבודה והתמדה", היא מפרטת. "שוקולד זה כיף, אבל אני אקח ביס וזהו. את צריכה לזכור שכל מה שנמצא בפה שלך לשנייה נשאר בגוף שלך לשנה. אני פריקית של בריאות, אני חיה את זה 24 שעות. אני עושה שעתיים של אימון ביום - אירובי ומשקולות, פילאטיס, יוגה, שחייה, יו ניים איט. אני קמה מזה לתחייה, אני מכורה לזה".
מה לגבי ניתוחים פלסטיים?
"אין שום סיבה שבשנת 2017 יהיה משהו שמציק לך 24 שעות, ולא תתקני אותו".
אז את בעד.
"ביג טיים. עשיתי חזה ובוטוקס, ואם אני אצטרך עוד בעתיד - אעשה הכל. אני בעד שאם לא טוב לך – תתקני! אם קמט מציק לך – תתקני!"
איפה את רואה את עצמך עוד שנה מהיום?
"בעזרת השם, בפריים טיים של ערוץ 2".
