כחלק מתרבות הצריכה המופרזת שבה אנו גדלים, נוצרו טיפולים רבים לגמילה משופינג וצרכנות. רבים יגידו שבולמוסי הקנייה שלנו באים למלא איזה חור, חוסר נפשי שיש לנו, ועל כן עלינו לעבור טיפול גמילה. ד"ר טלי סטולובי מבקשת גם היא למלא את החסר בנפש האדם, ובמיוחד בנפש האישה, אך את זה היא עושה דווקא על ידי טיפול בסטיילינג. בסטודיו הקטן והחם שלה בכפר נטר, שבו היא מקבלת לקוחות, לצד תעודות המעידות על הישגיה האוניברסיטאיים יש גם מראת גוף גדולה וכמה אביזרי לבוש. אז איך הגיעה מי שטיפלה בבתי חולים לחולי נפש לרפא בעזרת ויסקוזה, שיפון, נעלי עקב מתאימות וקלאץ'?
דוקטורט בטראנס
"נולדתי בנתניה ב־1980. רציתי להיות סופרת. אהבתי את גלילה רון פדר ובכיתה ח' התחלתי לקרוא ספרי פסיכולוגיה. כשיצא הספר 'סערת נפש' של יורם יובל אמרתי לעצמי 'זה מה שאני רוצה להיות'. עשיתי בראש סוויץ' מהכתיבה לטיפול. מיד אחרי הצבא למדתי עבודה סוציאלית, ואחרי התואר הראשון הלכתי לעבוד בפנימייה של נוער בסיכון. זו הייתה חוויה מטלטלת ולא פשוטה לעבוד עם ילדים, ובעקבותיה החלטתי שאני רוצה להתמחות בתחום הקליני ועברתי למסגרות של בריאות הנפש.
"עבדתי בבתי חולים פסיכיאטריים, שבהם נחשפתי למגוון התופעות של הנפש האנושית ונגעתי בחיים מכל מיני זוויות. התמחיתי בתחום הקליני הטיפולי. שמתי לב שאני נמשכת לטפל בנשים – כמו שאהבתי לטפל בפנימייה במיוחד בנערות, ככה התחברתי לטיפול בנשים, והפסיכולוגיה של נשים ריתקה אותי".
מה בטיפול בנשים ריתק אותך?
"שמתי לב שיש מכנים משותפים ביני לבין כל הנשים סביבי, ויש מפגש בין האישי לחברתי. לא הכרתי את התחום של פסיכולוגיה של המגדר ונחשפתי לכך לאט לאט, תוך כדי התפתחות, כשעשיתי את הדוקטורט על נשים שעוסקות בתקשור".
וואו, איזה נושא אזוטרי ומרתק. מה עשית בעצם?
"בדקתי את ההיסטוריה של הטראומה ודבר שנקרא דיסוציאציה (ניתוק), נשים שיכולות להיכנס לטראנס ולהעביר מידע. עניין אותי מה עובר עליהן ואיך הן עושות את זה. את הדוקטורט עשיתי אחרי הלידה הראשונה בגיל 30. זו הייתה תקופה מאוד מורכבת, והדוקטורט אִפשר לי לשקוע במשהו שהוא רק שלי, שהוא מאוד מאתגר ומעניין. אחרי הלידה השנייה כבר הייתי במקום אחר. הלידה השנייה שלי הייתה יוצאת דופן".
במה?
"הילדה נולדה ללא רוח חיים. היה לי קרע ברחם והלידה הסתיימה בניתוח קיסרי חירום שבו הצילו אותה. מבחינה רגשית הלידה השנייה הייתה פחות קשה מהראשונה למרות שהיא הייתה חריגה, כי כבר הייתי אמא במלוא מובן המילה. אבל התעורר בי צורך לחזור לעצמי דווקא בעקבות החוויה הזו".
לחזור לעצמך באיזה מובן?
"הרבה פעמים חוויה של קרבה למוות מעוררת את הרצון לחיות את החיים בעוצמה. הרגשתי שאני צריכה לחגוג את החיים שלי והאינדיבידואליות שלי. רציתי לחוות חוויה שונה מכל מה שהכרתי והלכתי ללמוד סטיילינג בשנקר".
גילוי עצמי דרך הבגד
הרבה אנשים לומדים בשנקר, אבל לא הרבה מהם ממציאים שיטה טיפולית בעקבות זה.
"מהר מאוד הבנתי שהכלי הטכני העיצובי שניתן לי שם מסתיר מאחוריו עולם שלם של משמעות, שבשימוש מקצועי נכון – ואני מדגישה שימוש מקצועי נכון - יכול לשנות חיים של נשים בצורה מדהימה. אני אסביר את מה שזה עשה לי: התחלתי להתלבש אחרת, לנסות דברים שלא ניסיתי מעולם. נכנסתי לחנויות שכף רגלי לא דרכה בהן, לבשתי צבעים וגזרות שלא ניסיתי, חזרתי ללבוש חצאיות אחרי שמגיל שש לא עשיתי את זה, ושמתי לב שכל צורת המחשבה שלי משתנה בעקבות השינוי של הלבוש.
"ההתנהגות והמחשבה שלי השתנו, והמשובים מהסביבה היו מאוד עוצמתיים. זה לא היה העניין המרכזי בשבילי, אלא הגילוי העצמי שיש בי חלקים נוספים מלבד אלה שבאים לידי ביטוי: מלבד האמא, הסטודנטית הנצחית, האישה שהולכת בתלם, יש בי חלקים שהם אחרים לגמרי, כמו יצירתיות וסטייל, וגם אהבה גדולה לנשים ולעבודה עם נשים ותחושת שליחות והמון ידע שאני רוצה להעביר הלאה".
מתי הבנת שאת יכולה להשתמש בזה לטיפול?
"זה היה מביך להבין שבתהליך של סטיילינג של שישה שבועות אני מצליחה להגיע עם אישה למקומות שאני לא מצליחה להגיע בפסיכותרפיה של שנה. ישבתי מול מטופלת שהייתה אצלי שנה בשיחות. היא ישבה ודיברה, וכל מה שחשבתי באותו רגע זה שאם הייתי יכולה לעשות לה סטיילינג היא הייתה היום במקום אחר. זה היה מתסכל ומצד שני מרגש, כי הבנתי שגיליתי משהו ושכדאי לי ללכת על זה עד הסוף.
"היה לזה מחיר אישי כבד, כי המשמעות הייתה לעזוב את כל מה שהכרתי. עזבתי את העבודה שהייתה מקום בטוח ויצאתי לדרך חדשה כעצמאית. לכל אורך הדרך הבגדים היו לי כלי לגילוי עצמי ולביטוי עצמי. כמו שאני עושה לאחרות, אני עושה את זה גם לעצמי. אני משתמשת בבגדים כדי לפתח את עצמי. זו תובנה שאני מעבירה הלאה: טיפול זה התפתחות, זה לא רק לקשיים ולמצוקות".
במי את מטפלת?
"בנשים ובנערות. יש לי קבוצות של נערות בתוך בתי ספר, ואיתן העבודה היא שונה. הגוף שלהן נמצא בהתהוות ובהתפתחות, והעבודה היא יותר על דימוי גוף וביטוי עצמי ופחות על הטכניות של הסטיילינג שנשים בוגרות מאוד זקוקות לו".
מה את לומדת מהנערות שאת מטפלת בהן?
"בניגוד למה שאנשים חושבים, נערות הן מאוד מקובעות. אני המומה מהן. המשמעות של סטיילינג זה משחק עם בגדים. את מראה לנערה פרינט על פרינט והיא מתעלפת. המטרה שלי היא להגמיש את דפוסי החשיבה שלהן. הן חושבות שהגוף היחיד שמתקבל הוא הגוף האידיאלי, כמו שהן רואות באינסטגרם, ואני מנסה לפתוח את החשיבה לגבי מה זה להיות אישה בעולם הזה".
איך את עושה את זה?
"אני מבקשת מהן לצלם את עצמן. נערות מצלמות את עצמן בלי ראש. לוקח לי זמן להעלות למודעות שלהן למה הן עושות את זה. קשה להן. הן אומרות שהן מרוצות מאיך שהן נראות, אבל מסתתרת שם אי שביעות רצון גדולה ולוקח זמן לקלף את השכבות ולהגיע אליה.
"קשה מאוד לדבר איתן ישירות. לוקח לי זמן להגיע ללב העניין, שהוא המסרים שהן מקבלות מהעולם. הן ממשטרות אחת את השנייה להתלבש בצורה מאוד מסוימת. הסטיילינג שאני עושה הוא ביטוי עצמי במסגרת הנורמות החברתיות. אני לא מעודדת אותן להיות חריגות, אלא לעצב את התשוקה להיות הן. ואם הן באמת הן עם צ'וקר, ג'ינס, סניקרס לבנות וחולצה אפורה, אז מעולה".
איך הן ממשטרות אחת את השנייה?
"אם מישהי קצת אחרת, הן יורדות עליה. כאילו בצחוק, אבל אם את באה בעקבים לבית הספר, את פקאצה. אם את לובשת חצאית לבית הספר והיא לא חצאית מסוימת, אז או שזה מוזר או שאת נותנת. יש המון מסרים חברתיים מאחורי הבגדים".
מי הנשים שמגיעות אלייך?
"נשים שקשה להן עם הגוף שלהן והן עייפות מהדיאטות, מהתסכולים. יש להן משיכה וחיבור לבגדים שלהן, אבל הן בדרך כלל לא ילכו לסטייליסטית רגילה, או שהן היו אצל סטייליסטית רגילה וזה לא עזר להן. יש עליהן לחץ אינסופי להיות רזה. אני רואה את הלחץ הזה על נשים שיש להן עודף משקל של שלושה ק"ג ועל כאלה שיש להן 20 ק"ג. זה עודף בעיניים שלהן. אני מנסה לא לשנות את הגוף אלא רק את הדרך שבה הן מסתכלות עליו".
"מגיעות גם נשים שרוצות לפרוץ את הגבולות של עצמן. הן מגיעות אחרי שינוי: גירושים, עבודה חדשה, והן רוצות להפיק מעצמן יותר, רוצות להתרגש יותר מהבגדים ומעצמן, להיות מתוחכמות יותר".
אמנות הסלפי
ביקשת ממני לפני שהגעתי אלייך לצלם את עצמי בכל יום עם מה שלבשתי. את משתמשת במצלמה בעבודה שלך עם נשים?"אני עובדת עם מראה וצילום עצמי, ודברים מדהימים קורים לנשים שמצלמות את עצמן בעקביות".
זאת אומרת שסלפי שאנחנו מעלות לאינסטגרם יכול גם להיות כלי טיפולי?
"בואי נעשה הבחנה בין סלפי טיפולי לבין כזה שהוא לחלוטין לא טיפולי ומיועד לצורכי תצוגה ומשחק חברתי, שזה מה שאני רואה סביבי. סלפי שהוא מבוים, ומזויף, כמו המהפך של שרה נתניהו. אני יכולה לספר לך שהייתה לי מטופלת אלופה בסלפי, והיה לה חשבון אינסטגרם עם אלפי עוקבים, והיא קרסה ונכנסה לדיכאון. היא סגרה אותו מתוך הבנה שהיא חיה בשביל הסלפי הזה".
"אני מבקשת סלפי לא לצורכי פרסום ותצוגה, אלא סלפי שהוא ביני לבין עצמי, בדיוק כמו להסתכל במראה. כל התחום של הפוטותרפיה מדהים, כי התמונות מאפשרות לעבוד עם תכנים רגשיים גם בלי לדבר עליהם עם עצמי או עם המטפלת שלי. הסלפי שאני מביאה אנשים אליו הוא טיפולי, עוזר להן להסתכל על עצמן מזוויות שונות".
אני ממש שונאת להצטלם, אבל אני רואה מסביבי המון נשים - חלקן יפות ממני וחלקן פחות - והן ממש אוהבות להצטלם. איך את מסבירה את זה?
"את שונאת את המבט על עצמך. את חושבת שאת היחידה? רוב הנשים שונאות את המבט על עצמן. נשים משחקות עם הסלפי. אם הן אוהבות להצטלם, יכול להיות שהן גילו שיש לזה אפקט תרפויטי – התרפיה שבחשיפה ומעצם זה שהן מצטלמות ומצליחות לאהוב מה שהן רואות. אני ממליצה לנשים לצלם את עצמן אם זה בא ממקום אמיתי, מקום של גילוי עצמי. התמונות תומכות בזה ומלמדות אותנו להיות סלחניות כלפי עצמנו".
אמא אשמה
עבודת הסטיילינג תרפי משתנה מאישה לאישה, מלקוחה ללקוחה. עם נערות עובדים בדרך כלל בקבוצות, ועם נשים מתאימים את העבודה לסוג האישה. יש נשים שכחלק מהעבודה איתן הולכים לקנות פריטים חדשים, ויש נשים שלא יכולות להרשות זאת לעצמן מבחינה כלכלית, או שלשיטתה של סטולובי לא זקוקות לבגד חדש, והיא עובדת איתן על סידור הארון. העבודה עצמה משלבת כמה מתודות: עבודת סטיילינג פרופר, המג'נגלת בין סידור הארון, קניית בגדים ועבודה מול מראה, לצד שימוש בצילום עצמי ובשיחות כחלק מהתרפיה.
בסטיילינג יש תמיד רשימות מלאי של עשרה דברים שאת חייבת, וכך הלאה. גם לך יש רשימות כאלה?
"בסטיילינג יש רשימת 'מאסט הב', אבל אני לא מסכימה עם רוב הרשימה. ברוב הרשימות יש מכנסיים שחורים מחויטים, אבל אם אישה לא תפיק כלום מללבוש מכנסיים שחורים מחויטים? הדגשים שלי שונים. המטרה שלי היא לא לתקן נשים. אני נותנת לך ידע, תעשי איתו מה שנכון לך. נשים שמקבלות ידע ומספיק זמן כדי לעכל ולעבור תהליך, מגיעות בסוף לכל התשובות בעצמן".
טיפול פסיכולוגי בדרך כלל חופר בעבר של אדם, גם את מתבוננת אחורה?
"אני מבקשת מהמטופלות את כל היסטוריית הסטייל שלהן. אני שואלת: איך אמא שלך השפיעה על מה שאת לובשת? איך אמא שלך התלבשה? איך אמא שלך הרגישה לגבי הגוף שלה? ושלך? איך התלבשת בילדות? איך התלבשת בהתבגרות? רק מהשאלות האלה נגלה עולם שלם בפני נשים, שפתאום מבינות למה הן מתלבשות כמו שהן מתלבשות, אילו רגשות מסתתרים מאחורי איך שהן מתלבשות".
אז גם בזה אמא "אשמה".
"לחלוטין. הכל מתחיל באמא. כל אחת מאיתנו היא שלוחה של הדורות שלפנינו ותביא את אלה שאחרינו. אנחנו שלוחה של אמא שלנו".
תני לי טיפ אחד קטן.
"סטיילינג נכון הוא להכניס את החולצה לתוך המכנסיים. זה יוצר סילואט נשי נכון ומראה שהוא הרבה יותר מתוחכם מאשר חולצה בחוץ. הדבר הקטן הזה הוא קושי עצום עבור רוב הנשים שהגיעו אליי, כי הן מרגישות שהן צריכות להסתיר את הבטן, ולהכניס את החולצה פנימה זאת מהפכה עבורן. לקבל את זה שזה לא מבליט את הבטן כמו שהן חושבות".
אני חייבת לשאול: מה הבגד שאני לובשת אומר לך עליי?
"את מאוד מחוברת לבגדים שלך ולא חוששת להעז".
מממ, את ממש טובה בזה...
________________________________________________
