במרחק רבע שעה נסיעה מתל אביב, ברחוב רבי עקיבא בבני ברק, מסתתרת סצנת השופינג הבולטת ביותר במגזר החרדי. בעשור האחרון הלך והתמלא הרחוב בחנויות בגדים, תכשיטים ואביזרים, לגברים, נשים וילדים, וכיום מדובר בלוקיישן הקניות החם ביותר במגזר, אימפריית אופנה של ממש, המאגדת מבחר נרחב של חנויות אופנה, עם הטרנדים העדכניים ביותר , ועיצוב ומיצוב שלא יביישו אף בוטיק בקניון חילוני. לרגל החגים והעונה החדשה שבפתח, יצאנו גם אנחנו לסיבוב של קניות וצילומים בשדרת המעצבים והמותגים הצנועים.
רחוב רבי עקיבא הוא אולי הסמל הגדול והמוחשי ביותר למהפך המחשבתי והמעשי שעבר המגזר בשנים האחרונות, לפיו אופנה ודת יכולים ללכת יד ביד. אם בעבר ההתעסקות באופנה בקרב נשים דתיות או חרדיות היתה בגדר איסור, מוקצה, כמעט טאבו, או לחלופין נחשבה לתפלה ונחותה, הרי שכיום דתיות רבות לא מתביישות "לצאת מהארון", להכיר את הטרנדים החמים, רחמנא לצלן, ולצאת למסעות שופינג בחיפוש אחר הלוקים הצנועים הכי שיקיים.
את צרכיהן האופנתיים מבקשות דתיות וחרדיות רבות למלא ברחוב רבי עקיבא שמשלב ישן וחדש, כך שלצד בוטיקים "אולד פאשן", שעליהם מתנוססים שלטים מהעבר, ועל החלונות מודבקים פשקוויעילים בידייש, מצאנו חנויות אופנה מלאות סטייל עם חלונות ראווה מקוריים, שמלות ערב בתפירה אישית בסגנון שיכול בקלות להימצא גם בחנויות המעצבים של דיזנגוף, ופריטים טרנדיים במחירים נגישים עד זולים מאוד (חצאיות ב-50 שקל, שמלות ב-80 שקל).
טווח המחירים ברשת מקימי, למשל, דומה לזה של רשתות מסחריות כמו קסטרו ורנואר. בתחילת העונה מחירי השמלות עומדים על 300-200 שקל, סריגים וחולצות נמכרים ב-200-100 שקל ושמלות חגיגיות מגיעות עד 400 שקל. אצל המעצבת חנה בן סימון (CB Fashion) מצאנו שמלות במחירים 419-199 שקל וחולצות באזור ה-149 שקל - טווח נוח ביחס לחנויות מעצבים מחוץ למגזר הדתי.
"רוב המעצבות הדתיות מייצרות בארץ, במתפרות או באופן פרטי. זה לא זול כמו ברשתות הגדולות, אבל אלו עדיין מחירים שפויים. רשתות אופנה כמו מקימי, למשל, המייצרת במזרח, יכולות להציע מחירים אפילו קצת יותר נמוכים", מסבירה גילי לוינשטיין, עורכת אתר dossit girl. "את יכולה למצוא שמלות ערב במחירים הרבה יותר נמוכים מבחנויות של דיזנגוף. שמלת הערב הכי-הכי יקרה שתמצאי ברחוב, למשל בחנות של Touch, תעלה 3,000 שקל, שזה מחיר ממוצע בקרב מעצבי שמלות הערב שלא מהמגזר. הממוצע אצלנו בבני ברק לשמלת ערב איכותית ויוקרתית נע בין 1,000 ל-1,500 שקל".
בשעות אחר הצהריים מגיעה תנועת ההולכים ברחוב לשיאה. "כשהילדים משתחררים מהמסגרות, אפשר להתחיל להרגיש את המולת הרחוב", מגלה אשת התקשורת דינה אברמסון. "זה הרחוב הכי הומה בבני ברק, ומה שהכי מיוחד בו הוא 'קדחת הקניות' שמתחילה רק בשלב מאוחר מאוד ביממה. בגלל שסדר היום של מרבית הנשים מאפשר להן לנשום לרווחה רק בסביבות שמונה בערב, רוב החנויות פתוחות כמעט כל ערב עד השעה אחת בלילה, בייחוד בתקופה של לפני החגים".
כשעוברים על פני חלונות הראווה, נדמה כי החנויות כולן עשויות "כהלכה", כלומר עומדות בתקנות הצניעות. לא תמצאו כאן תמונות ומודעות עם דוגמנים או דוגמניות, הבובות בחלון הראווה לעולם תהיינה ללא ראש (אלא אם הן ממוקמות בתוך החנות ולא בחלון הראווה), והבגדים המוצגים תמיד ירכיבו מראה צנוע, כלומר, גם אם נמצא פריט חשוף בכתפיים או בזרועות, הוא ישולב עם חולצת בסיס תחתיו, או ז'קט מעליו, כהצעת הגשה צנועה כהלכה.
אבל מתברר שגם בעולם האופנה צריך חותמת כשרות, ולא כל החנויות עומדות בתקנים הנוקשים. "יש ועדת פיקוח מיוחדת, שאחראית לבדוק האם החנות והבגדים עומדים בתקני הצניעות. זה משהו שהתחיל בארץ לפני מספר שנים", מסבירה שיפי חריטן, עורכת הלובי הנשי באתר "חדרי חרדים".
אם אין תעודת הכשר הלקוחות לא נכנסים לקנות?
"זה העניין, דווקא להרבה מהחנויות כאן אין תעודת הכשר, כי היא מיועדת בעיקר לאנשים מאוד ספציפיים שמחפשים את תו התקן הזה. אם את רוצה שיגיע לחנות קהל ממאה שערים, או מהשכונות הכי חרדיות של בני ברק, או מורות ותלמידות בתיכונים מחמירים, את חייבת להוציא תעודת הכשר".
גברים יכולים להיכנס לחנויות?
"אין משהו שאוסר על כניסת גברים, אבל מבחינת הקוד החברתי הם מחכים בחוץ. זה בעיקר עבורם, כי הם אלו שמרגישים לא בנוח. אבל בחנויות הלבשה אישית אין שום סיכוי שתראי גברים".
הלבשה אישית?
"ככה קוראים להלבשה תחתונה אצלנו. היא לעולם לא תופיע בחלון הראווה, על גבי בובה או בכלל. המקסימום שיוצג זה כותונת, לא מעבר לזה. בהרבה חנויות הלבשה אישית אפילו סוגרים את חלון הראווה בווילונות. גם שלטי המבצעים זה קטע. לא תראי את המילה 'חזייה', זה תמיד יהיה: שלוש ח' במאה, שזה אומר 'שלוש חזיות במאה שקלים'".
קהל הלקוחות המבקרות בחנויות הרחוב הוא מעורב, כך שלצד נערות בבגדי סמינר או נשים בשחור מאופק, מצאנו כאן גם בנות "נועזות" יותר, עם שמלות בעלות הדפסים צבעוניים, ואקססוריז כמו מטפחות ותיקים בעיצובים רחוקים מהבנאלי. "אחד השינויים הכי גדולים בחברה החרדית הוא היציאה מהשחור. עד לפני כמה שנים פשוט אי אפשר היה למצוא בגדים צנועים צבעוניים בחנויות שלנו. אני זוכרת שנחשבתי לאמיצה כשקניתי שמלה בגוון בורדו. לפני חמש עד עשר שנים, כשהיית הולכת לחתונה חרדית, כולן היו מדוגמות על סקאלת השחור – שחור לבן, שחור סגול, שחור אפור. היום את מרגישה בתצוגת אופנה צבעונית יפהפייה".
חריטן מוסיפה שעל אף השינוי הדרמטי בסקאלת הצבעים, יש פריט סולידי אחד שהחרדיות נשארו נאמנות לו: "החצאית השחורה הארוכה מהווה את הבסיס, המדים, כל אישה חרדית לובשת אותה. אם היא מתקדמת, היא יכולה באמת להוסיף חלק עליון צבעוני ומעניין".
כידוע, החיבה היתרה לצבע השחור אינה שייכת רק לדתיות, וגם באופנת הרחוב התל אביבית הוא שולט ביד רמה. המעצבת הראשית של רשת האופנה הצנועה "מקימי" שנוסדה לפני עשור, שי-לי הללי כהן, היא חילונית, וממש כמונו, גם היא אורחת ברחוב הומה החרדים. "כחילונית אני יכולה לומר שחילונים ממש אוהבים שחור, אז כמעצבת היה לי דווקא מעניין לראות איך הקולקציות הצבעוניות שלנו התקבלו באהבה רבה בקרב הקהל הדתי", אומרת המעצבת שעד לפתיחת המותג תפקדה כמעצבת הראשית של רשת רנואר. "הקולקציות שלנו מתובלות בצבע, כי זה גם מה שהלקוחות מבקשות. בקיץ החולף היה המון ורוד על גווניו, סלדין, תכלת, כחול. בחורף נכנס הרבה ירוק בקבוק וסגול חציל. ואם מישהי לא לגמרי פתוחה, ועדיין שומרת על מראה שמרני, היא מוסיפה נגיעה של צבע באקססוריז – במטפחות ובתיקים".
לדבריה, הקהל ברחוב רבי עקיבא שונה מהלקוחות בשאר סניפי הרשת. "זה קהל בעל מודעות אופנתית גבוהה. הוא מתוחכם, הוא בודק, רואה, לא מתפתה מיד לרכוש ומאוד מכיר טרנדים. ניסינו לייצר בסניף הזה חוויית קנייה אחרת, כי הרחוב הוא באמת שונה. רצינו ליצור ניחוח של חו"ל מבחינת האווירה, עיצוב החנות, הבובות. תחושה של בוטיק".
______________________________________________________
ואיך מתלבשות מובילות האופנה של המגזר הדתי באינסטגרם?
