חינוך? זה לא מה שילדי המאה
ה-21 צריכים לקבל מהוריהם

הם יעבדו במקצועות שעוד לא הומצאו ולומדים הכל בעצמם ברשת, אז מה נשאר לנו ההורים לעשות? אמא מאמנת חוזרת מכנס חינוך בדנמרק עם תובנות מעניינות

אפרת לקטפורסם: 21.11.17 08:13
שי לומדת לראשונה למזוג מים. המקסים עם ילדים הוא שהם מבינים טוב יותר מאיתנו את חשיבות האימון
אביתר ואני מתאמנים במבוכים ודרקונים גירסת המאה ה-21
אביתר ואני מתאמנים במבוכים ודרקונים גירסת המאה ה-21
אמא של נויה שלחה לנו תמונה שלה מתאמנת בקילוף קלמנטינות. בסוף היא אמרה בחיוך: "הצלחתי"
אמא של נויה שלחה לנו תמונה שלה מתאמנת בקילוף קלמנטינות. בסוף היא אמרה בחיוך: "הצלחתי"
אתם שלחתם: בארי בן ה-4 מתאמן בחיתוך ירקות למרק
אתם שלחתם: בארי בן ה-4 מתאמן בחיתוך ירקות למרק

לא מזמן חזרתי מכנס גדול שנערך בדנמרק. הכנס, בשיתוף ה-oecd, עסק כולו במיומנויות ילדי המאה ה-21. שלושה ימים שבהם עסקנו מבוקר עד ערב בדור הילדים הנוכחי, שלושה ימים שבהם אנחנו, הנוכחים בחדר שהתקבצו מכל העולם, מבינים לעומק עד כמה העולם שבו ואליו גדלים הילדים שלנו, שונה לחלוטין מזה שגדלנו אליו אנחנו.

 

אימון הוא החינוך החדש

המאה הזו מזמנת לנו עבודה וחיים בסביבה שמשתנה כל העת. סביר להניח שכשהילדים שלכם ושלי יסיימו את בית הספר התיכון (אם ישמור על מתכונתו הנוכחית), את העתיד המקצועי שלהם הם ימצא לאו דווקא במסלול המוכר לנו: בגרות - פסיכומטרי - תואר 1 - תואר 2. כבר היום, כבר בארץ - בטח נתקלתם בילדים שמצליחים במסלול ייחודי שלהם ואני לא מדברת רק על נועה קירל ונטע אלחימיסטר. הן אולי הידועות ביותר. אני בטוחה שאם תציצו ותצללו אל העולם המופלא של הילד שלכם תגלי את היוטיובר התורן אחריו היא או הוא עוקבים.

 

יכול להיות שהילד שלכם יעסוק במקצוע שאנחנו עוד לא יודעים איך קוראים לו, כי הוא עדיין לא הומצא. ככה חסר וודאות העתיד של הילדים שלנו - התעסוקתי והאישי. כשחזרתי מהכנס בדנמרק, עמוסה תובנות וכלים חדשים, התחדדה בי עוד יותר ההבנה - אימון הוא החינוך החדש.

 

אתם שלחתם: אבישי ואריאל מתאמנים בציור דראגון בול עם מדריך מיוטיוב
    אתם שלחתם: אבישי ואריאל מתאמנים בציור דראגון בול עם מדריך מיוטיוב

     

    מה התפקיד שלנו בעצם?

    הילדים שלי, אביתר (12) ואלה (9), כבר לא זקוקים לי כאוטוריטת ידע. יש להם גישה מיידית לד״ר גוגל ודרכו הם לומדים את ועל כל דבר שירצו. אביתר לומד לנגן בתופים דרך היוטיוב, אלה לומדת בעצמה כבר שנה שלמה את כל מה שילדה בגילה יכולה להבין על פעילות המוח. לפעמים הם עושים את זה לבדם ולפעמים, ההתלהבות של ילד סקרן מדביקה גם אותי כאמא ויחד איתם אני צוללת אל הידע שהם מבקשים לרכוש.

     

    אז אם את הידע הם רוכשים בעצמם ובמסגרות החינוך שלהם, מהו התפקיד ההורי שלי? זה שמחקרים עדכניים מצביעים שמשפיע ב-70% על חינוך הילדים שלי ומשאיר לגן, בית הספר, השכונה, התנועה והמשפחה המורחבת יחד 30% השפעה בלבד?

     

    התפקיד שלנו, הורי המאה ה-21 הוא לאמן את הילדים שלנו, לתת להם כלים טובים להתמודד בחיים שהם חווים עכשיו ואלה שיהיו להם לכשיתבגרו, לאמן אותן במיומנויות שנדרשות מהם להתמודדויות חברתיות ואחרות היום וגם בעתיד. התפקיד שלנו הוא ללמד את הילד שלנו להתנסות בכמה שיותר מרחבי התנסות, לבחון ולבדוק את היכולות שלו כל העת, לטעות ולהיות מאסטר בהסקת מסקנות שיוכל באמצעותן להגיע מוכן יותר להתנסות הבאה. הורה המאה ה-21 הוא הורה מאמן.

     

    המשפחה שלנו, כל משפחה, גם שלך, היא מגרש אימונים מצוין. בתוכו אפשר לאמן את הילד שלנו למיומנויות שנרצה שירכוש ולכאלה שיסייעו לו כילד אבל אחרי שנות אימון ישמשו לו גם כאדם בוגר. למעשה, כל סיטואציה יומיומית עם הילד שלנו, בין אם חיובית ושמחה ובין אם מאתגרת לנו כהורה ולו כילד, יכולה לשמש אותנו ללמד אותו מיומנות שכדאי שתהיה לו - בכל סיטואציה בכל יום.

     

    אתם שלחתם: שני, בת שלוש וחצי, מתאמנת במסלול מכשולים שבנתה עם אמא בגינה
      אתם שלחתם: שני, בת שלוש וחצי, מתאמנת במסלול מכשולים שבנתה עם אמא בגינה

       

      את צופה במשחק כדורסל בטלוויזיה ורואה את המאמן מביט באכזבה בקבוצת השחקנים שלו, מפנים שהמהלכים שלהם לא מצליחים לייצר עוד קליעות לסל ובהחלטה של רגע הוא פורץ אל תוך המגרש ואומר: ״אתם לא עושים את זה טוב״, לוקח את הכדור מידיהם ומצהיר: ״הנה, אני אקלע לסל במקומכם״.

       

      לוּ היית שחקנית על המגרש, איך היית מרגישה אם המאמן היה פועל כך? אני יכולה להניח שהיית מרגישה תסכול, כעס, אכזבה. הביטחון שלך היה מתערער. היית מרגישה קטנה ולא נחוצה. אולי גם היית מרגישה שבמעשים שלו המאמן בעצם אומר לך: ״את גרועה, אני טוב יותר ממך״.

       

      סיטואציה כזו היא בלתי אפשרית. זה לא תפקידו של המאמן. אף מאמן. בשום תחום. תפקיד המאמן הוא להישאר על הקווים ומשם, ורק משם, לכוון, לאתגר, לתקן, להנחות.

       

      בארי בן 4 מכניס לאפיה עוגה מעשה ידיו
        בארי בן 4 מכניס לאפיה עוגה מעשה ידיו

         

        "אני גרוע. אני לא יכול"

        והילד שלך? הוא משחק במגרש החיים שלו. הוא עסוק כל העת בלמידת העולם המקיף אותו. בכל פעם שהרגשת שאת לא יכולה לסבול את העובדה שלילד שלך קשה, בכל פעם שהרעיון שהילד שלך ייכשל במשהו שבר את לבך, בכל פעם שרצית שהוא יצליח בכל מחיר, בכל פעם שמזגת לו כוס מים כשהוא כבר יכול לבד, בכל פעם שביקשת מהמורה שתתקן את ציון המבחן שלו או מהחברות שישחקו איתו בהפסקה – בכל פעם כזו חיבלת במו ידייך ביכולת שלו לרכוש כלים ומיומנויות לחיים.

         

        בכל פעם שאת עושה עבור הילד שלך, פותרת לו את הבעיה, מסיטה את המכשול שבו הוא עתיד להיתקל כדי שחלילה לא יחווה תסכול – בכל פעם כזו את חוצה את הקו המגדיר את גבולות התפקיד שלך כמאמנת, נכנסת אל המגרש של הילד שלך ומשדרת לו את המסרים הבאים: "אתה גרוע". "אתה לא יכול להסתדר לבד". "לכן, אני אעזור לך או אעשה את זה במקומך".

         

        אחרי מספיק פעמים שבהן נכנסת אל המגרש שלו, שעשית במקומו פעולות שהוא יכול לעשות לבדו, מנעת ממנו להתמודד, הילד שלך יקלוט ויגיד לעצמו: "אני גרוע". "אני לא יכול להסתדר לבד". "לכן, אמא עושה הכול במקומי".

         

        אבל את רוצה לגדל ילד בעל תושייה ויוזמה, עם תחושת ערך עצמי גבוהה, עם כישורים חברתיים מעולים, עם כושר הסתגלות גבוה, עם יכולת קבלת החלטות מפותחת ועצמאית, עם חשיבה יצירתית, עם ביטחון עצמי – ולכן את צריכה לגדל אותו בתוך סביבה שמזמנת לו כל העת אופציות להתאמן בדיוק בכישורים האלה. את צריכה לתת לו לעלות על המגרש, להאמין שהוא יכול, להאמין שתוכלו לשאת ביחד כל תסכול שעלול להיגרם לו מעצם ההתנסות.

         

        אתם שלחתם: דולב בן חמש מתאמן בשטיפת כלים
          אתם שלחתם: דולב בן חמש מתאמן בשטיפת כלים

           

          המשמעות של ״לשאת יחד״ אינה לכאוב איתו או ליפול איתו לתסכול, אלא להכיר בכך שיש התמודדות ולבדוק מהם הפתרונות האפשריים העומדים בפניו. "לשאת יחד" פירושו לטעת בילד שלך את התחושה שהוא יכול לכל התמודדות שתקרה בפניו, לכל אתגר.

           

          יש סיכונים בלשחק את המשחק – פציעה, הפסד או תסכול, אבל רק שחקן שיסתכן ירוויח את ההנאה והסיפוק שבקבלת הגביע. ובהשאלה לחיים, רק ילד שהתנסה והתמודד יחווה את תחושת ההצלחה שבהתמודדות ראויה ואת תחושת הניצחון שלו מול עצמו.

           

          אני אגלה לך בסוד שגם המאמן (במקרה הזה – את) חש גאווה וסיפוק בהישגי השחקן שלו. יחד איתו הוא חווה את ההתרגשות שבהנפת הגביע.

           

          איך תדעי האם את אמא מאמנת?

          כל סיטואציה יומיומית היא מגרש אימונים לילד שלך, הזדמנות ללמידה ואימון במגוון מיומנויות וכישורים שהוא צריך לחייו. ככל שירבה להתאמן במיומנות כזו או אחרת עכשיו, וגם בעתיד, כך תהפוך המיומנות הזו, אחרי שעות אימון רבות, למיומנות שהוא בטוח בה. וכך הוא יגיע מוכן יותר לחייו הבוגרים.

           

          הדרך לדעת אם את אמא מאמנת הנשארת ״רק על הקווים״, היא לבחון את מידת העצמאות שאת מאפשרת לילד שלך.

          • האם את מאפשרת לו לעשות יותר ויותר פעולות עבור עצמו?
          • האם את מסכימה להתבונן בו מתוסכל, לנשוך שפתיים, ומהקווים בלבד – לעודד אותו, לכוון אותו, להנחות אותו איך לפעול, ולא לפעול במקומו?
          • האם את מוכנה לבחון מדי פעם מה הילד שלך כבר יודע לעשות לבד, מוכנה לתת לו להתנסות (גם אם המחיר הוא שיישפך לו, שיישבר לו, שהוא יתעצב או ייעלב) כדי לראות אותו מדווח לעצמו שהצליח?
          • אם כן, את בדרך הנכונה.

           

          איך עושים את זה? בכל אתגר של הילד וגם באתגרים שלך מולו, כדאי שתשאלי את עצמך: ״מה אני רוצה ללמד אותו?״ למשל, הילד חזר מבית הספר ומראה לך מבחן במתמטיקה ועליו מתנוסס הציון 55. את בהחלט יכולה להביע את אכזבתך בקול, את יכולה לנזוף או לכעוס, את יכולה להתלונן על כך שלא למד מספיק לדעתך - כל אלה רלוונטיים בתנאי שהם מחוברים למה שרצית ללמד אותו.

           

          האם את רוצה ללמד אותו שכדי להצליח בחיים נדרשת השקעה ומאמץ? אם כן, האם דרך התגובה הזו שלך מסייעת לך ללמד אותו את זה? או אולי רק מייצרת מצב בו בפעם הבאה שיוכל הוא פשוט יסתיר ממך את תוצאת המבחנים הפחות מחמיאים שלו?

           

          ואם אכן רצית ללמד אותו השקעה ומאמץ, מה היא הדרך הנכונה? מאמן כמו מאמן, לומד, מסיק מסקנות, מכוון ומתקן מהמשחק הקודם. במקרה הזה, המבחן שהסתיים הוא המשחק הקודם. והוא רלוונטי כעת, מרגע שיש ציון, אך ורק למבחן הבא.

           

          מאמנת טובה תשאל שאלות כמו:

          • האם אתה חושב שהציון משקף את רמת ההשקעה שלך?
          • האם למדת באופן שמכין אותך טוב למבחן?
          • מה עוד יכולת לעשות כדי להגיע למבחן הזה מוכן יותר?

           

          תסיק מסקנות, תתאמן, תשתפר, תתאמן, תתקדם, המסקנות האלה, התיקון לפעם הבאה, הוא הלמידה עצמה, ובמאה ה-21, היא חשובה הרבה יותר מציון שמתנוסס על דף.

           

          אבל אין צורך שתחכי רק לציון. בחיי היומיום שלך, בכל גיל, את יכולה להזמין את הילד שלך להתנסות, להתאמן ולהשתפר. בפתיחת הכתבה צירפתי סרטון של שי, בת שנתיים ושבעה חודשים. שי לומדת בפעם הראשונה למזוג לעצמה ובעצמה כוס מים. המקסים עם ילדים צעירים כל כך הוא שהם מבינים טוב יותר מאיתנו את חשיבות האימון ולכן, תוכלי לראות ילד צעיר שיוזמן להתנסות במיומנות חדשה, שהוא מתנסה בה שוב ושוב ושוב, עד שהוא יכול לדווח לעצמו שהצליח. כך גם שי, מרגע שהדגמתי לה כיצד ללחוץ על מכשיר המים ולמזוג לעצמה, היא מוזגת עוד כוס ועוד אחת, מתאמנת, משתפרת, מתנסה, מצליחה. וכל העת היא עושה עבור עצמה, עם עצמה, בזמן שאני נשארת רק על הקווים.

           

          אימהות מהקבוצה שלי בפייסבוק שלחו לי תמונות של ילדים בשלל גילאים - מתאמנים ומתאמנים. תוכלו לראותן לאורך הכתבה. בקרוב אצלך אמא.

           

           

          - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

           

          אפרת לקט, אמא לשניים, ממקימי בית הספר המונטסורי בכפר הירוק, מרצה בארץ ובעולם ומכשירה אמהות להיות המאמנות של ילדי המאה ה-21.

           

           

           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
          בת 42 שנים ומחוברת לאהבת חיי בדיוק מחצית מהן, מחברת הספר "אמא מאמנת", ממקימי בית הספר המונטסורי ״דרך הילד״ בכפר הירוק, תלמידה נצחית ולא מפסיקה לרגע ללמוד את מה שהגדרתי כתפקיד חיי - אמא מאמנת.
          במסגרת בית הספר לאימון אימהות שהקמתי, אני מכשירה אימהות כמאמנות לילדי המאה ה-21. הכלים שלי משלבים תכנים משלושה עולמות תוכן: אימון, חינוך מונטסורי ופסיכולוגיה חיובית. משמשת כמאמנת ראשית בבית אמא מאמנת ומרצה בארץ ובעולם כיצד להפוך כל דילמה הורית להזדמנות לאמן את ילדי המאה הזו למיומנויות שיידרשו להם בבגרותם.