חמש נשים בעלות קריירה לא שיגרתית מסבירות כיצד הגיעו למקצוע, ומה הכי כיף בעבודה.
מקפסלת שליות
אירה קרן־מונק (49), לשעבר בעלת סטודיו לעיצוב, מיתוג ופרסום ומורה במכון אבני, כיום דולה, אם לשניים מתל־אביב.
מה את עושה, בעצם?
"נשים שעומדות ללדת פונות אליי ומבקשות לקפסל את השליה שלהן. אני בודקת אם מצב בריאותה של האישה מאפשר זאת ומנחה להכניס את השליה לקירור מיד לאחר הלידה ולהעבירה אליי בהקדם. ברוב המקרים בן הזוג מביא אליי את השליה.
"אני מרגישה את האנרגיה של השליה. אין שליה שדומה לרעותה. אני רואה את המסע שהשליה עברה, בדומה לקריאת כף יד. אני מנקה אותה, מכניסה לאידוי קצר ומעבירה לתנור ייבוש ייעודי. מהאבקה שנוצרת אני ממלאת קפסולות ומספקת אותן ליולדת בתוך יממה. זהו תהליך לכאורה מאוד טכני, אך מלא בכוונה. השליה עוזרת לצמצום דכדוך אחרי לידה, מסייעת בייצור החלב, מפחיתה דימומים, מסייעת להתאוששות מהירה ומספקת תחושת ערנות.
"אגב, יחד עם הקפסולות אני נותנת לכל יולדת גם את חבל הטבור
כשהוא כבר מיובש. קשה לי לזרוק אותו לפח. המשמעות שלו כל כך מרגשת. אני שמה אותו בקופסת תכשיטים והן שומרות אותו, כמו קמיע, ובוחרות מה לעשות איתו. אני מציעה לתת אותו לילד באירוע משמעותי בחייו".
איך הגעת למקצוע?
"בגיל 40 נסעתי עם משפחתי לשנה בהודו ושם החלטתי להיות דולה. עם שובי ארצה למדתי את המקצוע אצל גילה רונאל, ועבודת הגמר שלי עסקה בשליה. גיליתי מסורות עתיקות ביחס אליה, שהחלו במצרים העתיקה והגיעו עד אירופה של המאה ה־16. ברפואה הסינית השליה נחשבת גם כיום כחומר בעל עוצמה וחשיבות ומשתמשים בה לצרכים מגוונים: לטיפול בבעיות פריון, לחיזוק המערכת החיסונית, לחיזוק אחרי לידה ועוד. בשלב הבא נסעתי לניו־יורק ולמדתי קורס לקיפסול שליות, שאושר על ידי מינהל הבריאות והבטיחות התעסוקתית האמריקאי (OSHA)".
כמה את גובה בעבור השירות שלך?
"750 שקל לכ־100 קפסולות. יולדת אמורה ליטול מקסימום שש קפסולות ביום".
מה הכי כיף בעבודה?
"מאחר שאני מאמינה שההתייחסות לנושא ההיריון והלידה חייבת להגיע מתוך מקום של כבוד והענקת קדושה לתהליך כולו, משמח אותי מאוד שהעיסוק בשליה מהווה חלק מזה. השהייה במחיצת נשים במצבים כל כך משמעותיים מספקת דרך נוספת להתבונן על מה שמעבר להתניות היומיומיות שלנו, שאלות קצת יותר רחבות על קיום ועל אושר".
ליצירת קשר: leyada.co.il
יועצת שילוט
מיכל אדלשטיין (40), בעלת תואר ראשון במדעי החברה, נשואה ואמא לשלושה, תושבת גבעתיים
מה את עושה, בעצם?
"מאחורי כל שלט קטן שאתם רואים בקניון, מסתתר עולם שלם של החלטות: מיקום השלט – לא גבוה מדי ולא נמוך מדי; החומר שממנו עשוי השלט, עוביו, הצבע, העיטור, סוג האותיות וגודלן. כל אלה צריכים להיקבע מתוך התחשבות באופי המקום וברצונותיהם של הלקוח והאדריכל/ מעצב. מדובר בחודשים של עבודה.
"הדוגמה המתבקשת היא בית חולים. כשחולה מגיע לבית חולים, הוא צריך למצוא את מחוז חפצו במהירות. תארי לעצמך אדם שסובל מכאבים ולא יודע לאן ללכת, עולה, יורד, פונה ימינה, שמאלה. זה נכון גם לגבי בתי מלון או כל מבנה ציבורי אחר. בדיוק
כאן אני נכנסת לתמונה: מספקת שילוט מושכל לבתי חולים, קניונים, בנייני משרדים, מכללות וחברות גדולות.
"אלא שלפעמים דווקא הלקוח לא בוחר בדרך הקצרה והנכונה ביותר. פעם הוזמנתי לשלט בניין עסקים מוזר. לא הבנתי איך בנו כזה בניין שהכניסה אליו אפשרית משלושה רחובות שונים. תכננתי לכוון את האנשים לכניסה אחת ומצאתי את הדרך הנכונה ביותר, אבל אז התברר שהלקוח רוצה שאכוון אותם מכיוון אחר בכלל, משום שיש לו שתי מסעדות בדרך".
איך הגעת למקצוע?
"במקרה, דרך חברת השמה שהפנתה אותי לריאיון ב'ברקאי מערכות' ונקלטתי כמנהלת פרויקט. במשך 12 שנים עבדתי שם ולמדתי מבעל החברה את רזי מקצוע ה־Way Finding, שזוכה לכבוד ולתשומת לב באירופה ופחות מוכר בארץ. בחודשים האחרונים אני עובדת כעצמאית".
כמה את גובה על השירות שלך?
"בהתאם להיקף העבודה: שילוט משרד הייטק עם 30 שלטים מתחלפים עשוי להגיע ל־10,000 שקל. שילוט של מלון ממוצע, כולל שלטים מוארים בחוץ, עשוי להגיע ל־200,000 שקל".
מה הכי כיף בעבודה?
"לטייל בכל הארץ, לבקר בחברות ובבתי מלון ולפגוש אנשים מעניינים. בכל מקום שאני מגיעה אליו, דבר ראשון אני מסתכלת על השילוט. בהתחלה הייתי אפילו ממששת שלטים".
ליצירת קשר: michaled22@gmail.com
מדייקת בתים
מיכל פלטין (40), מהנדסת תעשייה וניהול, נשואה ואם לארבעה, תושבת קיבוץ משמרות
מה את עושה, בעצם?
"אני מגיעה לבית הלקוח, מבררת מה מפריע לו בבית, מה היה רוצה לשנות וממה אינו מוכן להיפרד. תחת כל האילוצים האלה, אנחנו הופכים את הפשרות להזדמנויות ומוצאים פתרונות יצירתיים. לעתים התוצאה של הפגישה היא רשימת מטלות לביצוע בטווח של חצי שנה, כך שזה לא מכביד כלכלית. לעתים זו רשימת נושאים לבירור או לטיפול. למשל, מה אתם מחליטים לגבי אוסף הדיסקים".
איך הגעת למקצוע?
"לפני כחמש שנים נוצרה לנו הזדמנות לבנות בית בקיבוץ משמרות, שבו גדלתי. תקציב לבנייה לא היה לנו ונאלצתי למקסם את מעט הכסף שהצלחנו לגייס כדי ליצור את בית חלומותיי, תוך שימוש באמצעים פרקטיים, זמינים ויצירתיים. אמא שלי היא מורה
למלאכה, שהורישה לי אהבה רבה לבדי טקסטיל, לשטיחים ולצבעים באופן כללי. בעזרת אלה קרם הבית עור וגידים.
"לפני שלוש שנים פוטרתי מעבודתי כמהנדסת תעשייה וניהול, שבה עסקתי תריסר שנים. באותו ערב גיליתי שאני בהיריון. נפגשתי עם פסיכולוגית תעסוקתית של לשכת התעסוקה וכעבור שלוש פגישות כבר היה ברור מה הכיוון. פניתי למעוף – גוף הפועל לקידום עסקים ויזמים בישראל. הסברתי ליועצת, קרן בוטל, שאני לא מעצבת פנים ולא עוסקת בהום סטיילינג, ואז היא הציעה את השם הגאוני 'מדייקת בתים'.
"חששתי לגבות כסף על מקצוע שלא למדתי, לכן יצירת תחום חדש פתרה לי את הדילמה – אני הראשונה והיחידה".
כמה את גובה בעבור השירות שלך?
"רוב הלקוחות שלי מסתפקים בפגישת דיוק אחת שמחירה תלוי בקרבה הגיאוגרפית אליי, החל מ־500 שקל".
מה הכי כיף בעבודה?
"כמהנדסת חשתי בורג קטן, כמדייקת בתים אני מרגישה שאני מייצרת שינוי מטורף".
ליצירת קשר: medayeket.co.il
מתאמת בתי אבות
יוליה בן שלום (41), הנדסאית מכונות בתחום התעופה בהכשרתה, עוסקת בתחום בתי האבות זה 17 שנה, נשואה ואם לשלושה, תושבת נהריה
מה את עושה, בעצם?
"אני מתמקדת במציאת בתי אבות לקשישים שנזקקים לאשפוז מוסדי באזור הצפון. אני עובדת בעיקר עם יוצאי ברית־המועצות לשעבר, המתקשים בהבנת השפה והביורוקרטיה, לא מצליחים לממש את זכויותיהם ובמקרים רבים לא מודעים לכך שהם זכאים למימון ותמיכה מהמדינה.
"את רוב התקשורת אני מנהלת מול משפחתו של הקשיש, כי החולים
עצמם מתקשים להשלים עם העובדה שהם הפכו לסיעודיים ולעתים קרובות כועסים על ילדיהם ששולחים אותם לבית אבות. הם מצפים שהילדים יעזבו את עבודותיהם ומשפחותיהם וישבו איתם 24 שעות ביממה".
איך הגעת למקצוע?
"בברית־המועצות לשעבר, כל המשפחות היו מתגוררות יחד עם סבא וסבתא שסייעו בגידול הילדים. כיום סבתות, הצעירות יחסית, עדיין עובדות ועם התקדמות הרפואה התארכה תוחלת החיים. זקנים בני מאה כבר אינם מראה כה נדיר. כתוצאה מכך הצורך בבתי אבות רק הולך ומתרחב".
כמה את גובה בעבור השירות שלך?
"מהלקוח – כלום, אני מקבלת עמלה אחידה מכל בתי האבות שאיתם יש לי הסכם".
מה הכי כיף בעבודה?
"להרגיש שאני עושה מצווה. אנשים מספרים לי על קשייהם ואני מרגישה קצת כמו פסיכולוגית: מקשיבה, מנסה להבין ולהציע פתרון מיטבי. זה עושה לי טוב על הלב".
ליצירת קשר: 050-6924332 (לא בשבת).
מאמנת לסגירת עסקאות
מרינה לחין (33), בעלת תואר ראשון בכלכלה ותואר שני בסטטיסטיקה, עבדה במשך שנים במחלקה לניהול רכש אסטרטגי במפעל התעשייה הביטחונית רפאל, בזוגיות, תושבת רחובות
מה את עושה, בעצם?
"אני נפגשת עם הלקוח, בונה עבורו את תהליך המכירה ובונה איתו תסריטי שיחה ותסריטי פגישה לכל סיטואציה. אנחנו עושים סימולציות ולעתים מתקשרים ללקוחות תוך כדי פגישה וסוגרים עסקה. במקביל, אני תומכת בלקוח טלפונית, מאזינה לשיחות שהוא מקליט עם לקוחותיו ונותנת משוב.
"אחד הטיפים החשובים שאני נותנת ללקוחות שלי הוא שבכל שלב
מומלץ לסגור עם הלקוח את השלב הבא ולא מעבר לזה. אם אתם רוצים פגישה עם לקוח, סכמו בטלפון על מועד הפגישה. אם שלחתם הצעת מחיר – סכמו עם הלקוח מתי תדברו שוב".
איך הגעת למקצוע?
"בעבר גרתי בבית הוריי במעלות, ובנסיעות הארוכות משם לחיפה נהגתי להאזין לתכנים הנוגעים להתפתחות אישית, עד שהחלטתי לעזוב את הקן הבטוח ולהפוך לעצמאית, במטרה לעזור לבעלי עסקים לממש את יכולותיהם לסגור עסקה. מאז סייעתי לרבים להגדיל את הכנסותיהם, בהם איש מכירות בתחום הנדל"ן בארה"ב ("הוא היה סוגר עסקה אחת מתוך 20 וכיום סוגר חמש מתוך תשע); לבעלת מכון יופי גדול (שהרוויחה 160,000 שקל בשלושה חודשים); למורה שהעזה להתפטר אחרי 30 שנות הוראה והחלה ללמד אנשים איך לדבר מול קהל. אני מקבלת רק לקוחות שאני יכולה לעזור להם ולכן גם אחוזי ההצלחה שלי גבוהים מאוד".
כמה את גובה על השירות שלך?
"בין אלפי שקלים לעשרות אלפי שקלים".
מה הכי כיף בעבודה?
"הסיפוק האדיר מכך שאנשים שכבר ניסו הכל, וכמעט התייאשו, מגלים פתאום שהם יכולים להצליח עם העסק במקום לסגור אותו. הם חווים שינוי תודעתי שמשפיע על כל תחומי החיים".
ליצירת קשר: marinalahin.co.il
