ניקול הלפרין, ילידת ארצות־הברית שגדלה בבאר־שבע, נבחרה למלכת היופי של ישראל בשנת 1989. היא הייתה אז חיילת ושחקנית כדורעף, חברה בנבחרת הנשים של ישראל. אחר כך היו שנים של הרבה חשיפה לתקשורת. בשנת 2003 היא התגרשה מאיש העסקים רוני מאנה ושלוש שנים אחר כך נישאה לעופר לוי. היא אם לארבעה: יולי (24), נשואה טרייה, וסער (21), חייל – שחיים כעת בישראל, ויונתן (12) ואריאל (10), שחיים איתה בארצות־הברית.
שלום ניקול, איפה את?
"אני בארצות־הברית, במדינת אורגון, כבר שלוש שנים וחצי. עברנו לפה בגלל העבודה של בעלי, עופר, שעוסק בנושאי ביטחון. זה אחד המקומות היפים בעולם. אנחנו מאוד מרוצים ואוהבים את האזור ויש לנו שקט ושלווה. אני משתדלת להגיע כמה שיותר לביקורים בארץ".
במה את עוסקת בימים אלה?
"אני מתווכת נדל"ן. הוצאתי רישיון אמריקאי לעיסוק בתחום וגיליתי שזה ממש אני. למדתי גם עיצוב פנים, ואני משלבת בין שני התחומים. אני גרה בשכונה מדהימה, כמו קיבוץ קטן, הילדים רוכבים על אופניים, הגינות מטופחות והאנשים נחמדים".
מישהו בשכונה שלך יודע שהיית פעם מלכת היופי של ישראל?
(צוחקת) "האמת היא שבצבץ לו איזה ישראלי בשכונה שיודע. כשההורים שלו באו לבקר הם ניגשו אליי".
איך את זוכרת את השנים שלך באור הזרקורים?
"אלה היו שנים מאוד יפות. עד תחרות מלכת היופי כל חיי היו בספורט – משחקים, ליגה, נבחרת. הייתי ביישנית מאוד, הכי ביישנית שאפשר לתאר. איכשהו הגעתי לתחרות וחיי השתנו. זו הייתה חוויה מדהימה, מרתקת ומרגשת. הדוגמנות לא הייתה החלום שלי. הייתי שם במקרה, זרמתי עם זה ונהניתי מכל רגע, אבל זה חלף. מה שכן, הפרסום שחרר אותי מהביישנות, למרות שזה לקח הרבה שנים".
מכל השערים שעשית ל"לאשה", איזה שער צרוב במיוחד בזיכרונך?
"אני זוכרת את השער מערב הבחירה שלי למלכת היופי, שהיה לגמרי ספונטני. נדמה לי שבצילום המלא רואים שז'קלין ליכטנשטיין ז"ל, מעצבת השיער, עומדת לידי. ז'קלין ליוותה אותי מהרגע שהצטרפתי למיונים ומאז במשך כל חיי. היא הייתה אישה מדהימה ואני מאוד מתגעגעת אליה. גם לה, כמו ל'לאשה', אני חייבת חלק גדול מההצלחה שלי".
לפרויקט 70 שנה ללאשה
