הפרופסור למתמטיקה גרגורי משביצקי עלה לישראל מרוסיה כי דאג לעתידם של ילדיו הקטנים. הוא ידע שכיהודים, כאן יהיה להם סיכוי טוב יותר להתפתח. הוא לא חשש לעזוב משרה בטוחה באוניברסיטה במולדתו גם במחיר של עיסוק זמני בעבודות ניקיון. מה שהוא לא העלה על דעתו זה ש-18 שנים מאוחר יותר ייהרג בנו הצעיר, אלכס, כשיוביל כוח לוחמים במבצע עופרת יצוקה.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- האתגר החדש של הפעיל החברתי הוותיק יואב קריים
"אני תמיד חושב מה עשיתי לא נכון", הוא אומר. "אין בי שאלות לגבי העלייה שלנו לישראל, אבל אולי היינו צריכים לדבר עם אלכס ולהגיד לו שהוא לא תמיד צריך להיות הראשון".
אבל אלכס משביצקי ז"ל, בן 21 במותו, היה תמיד ראשון, ובכל. כבן להורים מתמטיקאים הוא הצטיין בלימודים, במיוחד במדעים, אבל הייתה בו גם רוח אחרת, חמה וסוערת. חבריו מספרים על צעיר מבריק וחייכן שעמד במרכז החבורה, אהב לארגן טיולים ומפגשים ותמיד אמר: "אין לנו כלום - ואנחנו מאושרים". מאז מותו שומרים החברים על קשר עם המשפחה ולוקחים חלק בפעולות ההנצחה לזכרו, שהן מגוונות כמו האדם שהיה. בין השאר, מתקיימת ריצת ניווט לחיילים, ויש גם קרב מתמטיקה בין תלמידים בתיכון הבאר-שבעי שבו הוא למד. פעילות נוספת תיערך בפארק קרסו למדע ביום שני הקרוב, 11.9 - יום הולדתו: זה יהיה מרתון מתמטיקה בהשתתפות תלמידים ממספר בתי ספר בבירת הנגב. האב השכול גרגורי (63), שנהג לאתגר את בנו בחידות מתמטיות, כותב אותן כעת עבור המשתתפים הצעירים. "זה תמיד משמח לראות ילדים שנהנים לפתור חידות", הוא אומר. "גם אלכס היה ילד שמח שאהב חידות. הייתה לו המון שמחת חיים. מאז שהוא איננו, היא נעלמה לנו".
ריצת ניווט לזכרו שנערכה לפני ארבע שנים:
שיעשה מה שטוב לו
גרגורי משביצקי נולד להורים ששרדו את השואה בפולין ואחר כך עברו לרוסיה. הוא גדל בעיר ריאזאן, למד בבית ספר כללי ולא ממש הבליט את יהדותו. בבית אמנם דיברו יידיש, אבל לא ניהלו חיים יהודיים ולא ציינו את חגי ישראל. לדבריו, האנטישמיות ברוסיה תחת השלטון הקומוניסטי הייתה מאופקת. "לא הרגשנו אותה כל כך, כי היא לא הייתה יומיומית, אבל היא הייתה קיימת", אומר משביצקי. "את הדוקטורט שלי, למשל, עשיתי בלנינגרד, כי באוניברסיטת מוסקבה, שהייתה הכי טובה, המדיניות הייתה שאין כניסה ליהודים. גם בלנינגרד זה לא היה מובן מאליו, אבל פניתי ישירות לפרופסור שם, והוא המליץ עליי".
בלנינגרד הכיר את אשתו לודמילה, כיום מורה למתמטיקה. נולדו להם שני בנים, הם עבדו במשרות בטוחות, אבל ב-1991, כשהבן הבכור, איליה, היה בן ארבע, ואלכס היה בן שלוש, החליטו לעלות לישראל, "כי לא היו לי אשליות שיכול להיות להם עתיד ברוסיה", הוא אומר. בתקופה הראשונה בארץ למדו באולפן בתל אביב ועבדו בניקיון, "אבל כעבור כמה חודשים קיבלתי תפקיד באוניברסיטת באר שבע, ועברנו לגור שם. בארץ נולדה לנו אלה, שהיא כיום בת 17".
הבן אלכס, לדבריו, לא התקשה להשתלב בארץ. "היו לו המון חברים ופעילויות. הוא עשה בגרות במתמטיקה, בפיזיקה ובמחשבים והשתתף בחוגים באוניברסיטה. הוא אהב את החיים ותמיד ניסה לעשות הרבה דברים". כשהגיע שעתו להתגייס, ניתנה לו אפשרות לבחור בין קורס גאמ"א היוקרתי של חיל המודיעין לגיבוש טיס; ההורים העדיפו שילך למודיעין, אבל רוח הלחימה, שתמיד הייתה בו, ניצחה. "חשבנו שאחרי הגיבוש הוא ישנה את דעתו, אבל זה לא קרה", אומר אביו. "הוא ידע בדיוק מה הוא אוהב, אז אמרנו: 'שיעשה מה שטוב לו'. הוא הספיק לטוס כמה פעמים עד שנפל מהקורס, ואז ובחר ללכת ליהל"ם - יחידת הקומנדו ההנדסית".
הוא סיים את המסלול, שנחשב לאחד הקשים בצה"ל, ונעשה מפקד. ביחידה העריצו את "הגאון שהיה טוב בכל", זה שפתר את כל הבעיות, ענה לכל השאלות ועזר לכולם. אחרי שלוש שנות שירות התכוון להשתחרר ולהתחיל ללמוד בטכניון, שם הובטחה לו מלגת לימודים, אבל בדצמבר 2008, חודשיים לפני שאמור היה להתייצב בבקו"ם, יצא צה"ל למבצע עופרת יצוקה, והכל השתבש.
"בשבת שלפני אכלנו ארוחת צהריים", מספר אביו, "ופתאום טלפנו והזעיקו אותו לחזור. הוא אפילו לא גמר לאכול עד הסוף, אלא מיד התארגן ויצא. אחר כך הוא טלפן כמה פעמים עד לפעם האחרונה שבה אמר שהוא לא יוכל יותר לדבר".
ב-6 בינואר 2009 השתתף אלכס משביצקי בטיהור בניין במזרח עזה עם חיילי גולני. על אף שלא היה קצין, עמד בראש הכוח שטיפס במדרגות. מלמעלה הושלכו רימונים. היו יריות. חיילי הכוח הצליחו להימלט מהבניין. משביצקי נהרג. שמונה שנים מאוחר יותר, אביו מתקשה לשמור על קול יציב כשהוא נזכר באותו יום. "איך הודיעו לנו? טוב, את זה הם יודעים לעשות. הרי יש להם הרבה ניסיון. קודם הודיעו לאשתי, שהייתה בבית, והיא באה איתם אליי לאוניברסיטה. הוא נהרג ב-6 בינואר 2009 והתגייס בדיוק שלוש שנים לפני – ב-5 בינואר 2006".
איך אתם מתמודדים?
"ההתמודדות היא כל יום. אנחנו נפגשים הרבה עם החברים שלו מהצבא ומהילדות. הם מסיימים אוניברסיטה, מתחתנים. השבוע נולד בן לחבר שלו".
דומה לסבתא
פרופ' משביצקי הוא אדם נעים הליכות וחייכן. הוא שב ומתנצל על כך שהעברית שלו אינה טובה, וניכר בו שהיה מעדיף להתראיין בנושאי אלגברה ולוגיקה – תחומי התמחותו.
את האופי הלוחמני קיבל בנו אלכס מסבתו, כנראה. "אמי, ליזה, הייתה פייטרית אמיתית", אומר פרופ' משביצקי. "היא גדלה בפולין, ובזמן מלחמת העולם השנייה הצליחה לברוח ממחנה ריכוז, ובעזרת תעודה מזויפת מצאה עבודה ולחמה במחתרת בביאליסטוק כקשרית. כדי להעביר להם מידע, הייתה זוחלת שעות בשטח הגרמני עם אקדח בפה. אלכס דמה לה באופי ותמיד שאל אותה על הגטו והפרטיזנים. גם הוא עבר מסלול קשה של הרבה ניווטים. אחרי המלחמה היא עברה לרוסיה, התחברה עם הסופר אלכסנדר סולז'ניצין והחזיקה את כתביו בבית. בימים ההם זה היה מספיק בשביל לזרוק אותה למחנה. אבל היא שרדה. היא נשארה חזקה גם אחרי מותו של אלכס, ונפטרה לפני כשנה".
מרתון המתמטיקה לזכרו ייערך השנה זו הפעם החמישית ונועד לא רק להנצחה אלא גם לקירוב בני נוער מהפריפריה לתחומי המדעים והמתמטיקה. התלמידים יחולקו לקבוצות עבודה על משימות מתמטיות ומדעיות ברחבי הפארק וישתתפו בחידון תחרותי ששופטיו מגיעים מהאוניברסיטה. האירוע יסתיים בטקס חלוקת פרסים ובהצגת דמותו של אלכס משביצקי.
"אלכס היה סקרן כל כך, אז חשבתי שפארק המדע הוא מקום מתאים לקיים בו את האירוע", אומר אביו. "פניתי אליהם, ויחד החלטנו להקים מעבדה ולעשות אירוע שנתי. אחותו של אלכס, אלה, לומדת עכשיו כימיה וסייבר וממשיכה את דרכו".
______________________________________________________
בנה נפטר מסרטן בגיל 22, והיא מעודדת אנשים לבחור בחיים. הקליקו על התמונה:
