סרטון ואתר, שהשיק משרד התרבות והספורט בקול תרועה רמה, מכריזים על ״קול קורא״ למציאת הנושא הרשמי לחגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל, ועל תחרות פתוחה לעיצוב הלוגו הרשמי שילווה את החגיגות.
שתי הבקשות המזמינות-לכאורה הן לא באמת כאלה. שרת התרבות מבקשת-דורשת עבודה בחינם, ללא מענה כספי וללא זכויות יוצרים למעצבים שישקיעו מזמנם ומכישוריהם כדי לפתור למשרד התרבות את הבעיה של מציאת נושא ועיצוב לחגיגות. אילו היה מדובר בעניין פעוט - ניחא; אלא שהלוגו הנבחר יתנוסס בגאון מעל כל הפרסומים בשנת החגיגות, על גבי כל ניירות המכתבים הרשמיים של משרדי הממשלה, וכמובן ישולב בכל הטקסטים הממלכתיים.
מעצבים מגיבים בכעס מוצדק על היוזמה הזו, ואפשר לראות זאת בפייסבוק: מקריאות לחרם, ועד הטרלה והצפה של לוגואים פיקטיביים מאתרי תמונות חינמיות לעמוד של משרד התרבות והספורט.
כסף דווקא לא אמור להיות בעיה. בספר התקציב של שנות הכספים 2017 -2018, התקציב של משרד התרבות והספורט עומד על כ-2 מיליארד שקל, שמהם 946 מיליון שקל מוקצים למינהל התרבות בשנת 2018 - היא שנת החגיגות. ועדיין, השרה רגב נאבקת בשבועות האחרונים על תקצוב חגיגות ה-70 בכ-200 מיליון שקל. מי קבע דווקא את הסכום הזה וכיצד - לא ברור; לשם השוואה, חגיגות העשור הקודמות למדינה (2008) עלו בערך מחצית. כשהיו צריכים לוגו לחגיגות ההן, התכנסה ועדה מקצועית שמונה חודשים לפני יום העצמאות, ובחרה בסמל מתוך שש אפשרויות. אפשר להתווכח על הבחירה, אבל את הסמל עיצב גוף מקצועי שלא עבד בחינם: חטיבת הפרסום של חברת ארד תקשורת (המעצב היה רמו סינטס).
קהילת המעצבים הגרפיים חיה בחוסר ודאות כלכלית, בתוך מלחמת הישרדות תמידית. השוק המקומי הרגיל אותה לעבוד בחינם, להתמודד על מכרזים ללא דמי-סקיצות, ובתנאי תשלום של שוטף + אינסוף. לא קשה לדמיין מה עומד מאחורי הרעיון הנוכחי, של קבלת שירות חינמי: כבוד. ובשביל כבוד צריך לעבוד, ועם כבוד לא קונים בסופרמרקט. מאחר שבענף העיצוב אין מחירון רשמי של עלות עיצוב לוגו, או תעריף הוגן לרעיון טוב ואסטרטגיה, אולי צריך להתייעץ עם "ארד תקשורת" על התעריף הנדרש.
עיצוב אינו מוצר צריכה גשמי. הוא מתחיל קודם כל בראש, כשלמעצבים אין חומרי גלם מלבד המוח שלהם. הם בוראים עולמות, מיילדים פתרונות יצירתיים ורוקחים את הקוד הגנטי העיצובי של גופים מסחריים ותרבותיים. האחריות של המעצבים על התרבות הישראלית היא עצומה, ובסופו של דבר פוגשים לקוחות שרק רוצים שיעשו להם "וואהו", ובמקרה של השרה רגב - בחינם.
מירי רגב לא המציאה את השיטה: לפני שלוש שנים פרסמתי כאן כתבה על תחרות סטודנטים שיזמה הכנסת, בראשותו של יולי אדלשטיין, לעיצוב הלוגו הרשמי לכנסת ישראל. גם כן בחינם, גם כן בשביל הכבוד. בסוף התהליך הגיעו חמישה לוגואים לקו הגמר, לוגואים שבאופן אישי לא הייתי לוקח אפילו למכבסה שנמצאת מתחת לבית שלי. מסתבר שאני לא היחיד: ועדת השיפוט בעצמה לא התלהבה במיוחד מההצעות, ועד היום לא הוחלף הלוגו של כנסת ישראל (אם אפשר לקרוא לו כך), באף אחת משלוש הפלטפורמות הרשמיות של כנסת ישראל. יותם יקיר, דובר הכנסת ומנהל חטיבת תקשורת וקשרי ציבור שלה, מאשר כי ""אכן בשנת 2014 ערכנו תחרות סטודנטים מכל הארץ בנושא סמליל לכנסת ושפה עיצובית. יוצרי העבודות שעלו לשלב הסופי אף הוזמנו ללשכת יושב ראש הכנסת וקיבלו תעודות הוקרה. עם זאת, יושב ראש הכנסת והוועדה הציבורית סברו שלא נמצאה עבודה מתאימה שיכולה להיות מאומצת כשפה עיצובית עבור הכנסת. לכן, בפועל, לא חל כל שינוי, וסמל המדינה ומתחתיו המלה 'הכנסת' משמש אותנו כבעבר".
מדינת ישראל ערכה בעבר חגיגות-עשור ראויות מאוד, עם בולים ומטבעות וסמלים רשמיים, כשמיטב מעצבי הארץ עמלו על יצירת אייקונים תרבותיים שמלווים אותנו עד היום. בתשלום, גם אם היה סמלי, ועם הרבה כבוד אמיתי. כדי להימנע ממבוכה אדירה בחגיגות העצמאות ה-70 למדינת ישראל, אני מרשה לעצמי להציע שני פתרונות:
1. לעשות סיבוב פרסה ולהגדיר מחדש מכרז מסודר שבו יתמודדו משרדי מיתוג ועיצוב. הם יזכו לתשלום הוגן, ולא רק על הסמל שייבחר בסוף התהליך, אלא גם על הסקיצות שעליהן הם יעמלו. צוות מקצועי מתוך התעשייה יבחר את הסמל הראוי ביותר, כזה שיוכל להתפרסם בגאווה באתרי העיצוב הבינלאומיים ולהעניק כבוד למדינה, ואפילו לשרת התרבות שלה. כי הגיע הזמן לחנך את השוק מחדש: על שירות, עיצוב טוב ויצירתיות צריך תמיד לשלם.
2. לבטל הכל. מי שעיצב את אתר האינטרנט של התחרות הניח שם, אמנם, איזשהו לוגו פשטני, אבל לצורך המעמד הוא נראה ממש בסדר (לשם השוואה: לרגל נסיעתו של ראש הממשלה לאפריקה לפני חצי שנה, עיצב מטה ההסברה הלאומי לוגו ייעודי שליווה את הנסיעה). מה עם התקציב שנשמר לקישוט ולהפקה? אפשר בהחלט להעביר אותו לאקדמיות לעיצוב בפריפריה, וגם לסטודנטים, שנאבקים על קיומם.
