חרדי לשעבר, מפיק, יזם, איש עסקים: מוטי לסרי הוא כוכב ילדים מסוג אחר

מאחורי הדמות של "אין כמוטי" מסתתר סיפור חיים יוצא דופן שכולל יחסים משפחתיים מורכבים, יציאה בשאלה, מעצרים במשטרה ועוד דברים שלא מזכירים בהצגות ילדים

זיו ארדמן

|

25.08.17 | 03:13

מוטי לסרי על רקע הכרזה של "אין כמוטי". "שיניתי את כללי המשחק. צריך לדעת לעבוד ולהרוויח כסף מדברים שאתה מוכשר בהם"  (צילום: חורחה נובומינסקי)
מוטי לסרי על רקע הכרזה של "אין כמוטי". "שיניתי את כללי המשחק. צריך לדעת לעבוד ולהרוויח כסף מדברים שאתה מוכשר בהם" (צילום: חורחה נובומינסקי)
עם אשתו וילדיו. "היא הייתה מקנאה בי המון, אז חיפשתי מקום שבו גם אוכל להתבטא כאמן ולקבל אהבה, וגם לשמור על שלום בית" (צילום: חורחה נובומינסקי)
עם אשתו וילדיו. "היא הייתה מקנאה בי המון, אז חיפשתי מקום שבו גם אוכל להתבטא כאמן ולקבל אהבה, וגם לשמור על שלום בית" (צילום: חורחה נובומינסקי)
בילדותו (שלישי מימין) עם ההורים והאחים החרדים. "ללמוד בבית ספר חרדי זה פספוס, כי לא גדלתי עם בנות" (צילום: ליאור סויסה)
בילדותו (שלישי מימין) עם ההורים והאחים החרדים. "ללמוד בבית ספר חרדי זה פספוס, כי לא גדלתי עם בנות" (צילום: ליאור סויסה)

במכנסיים קצרים, מראה ילדי וחיוך רחב צועד מוטי לסרי (27) למשחקייה הענקית שבמרכז הקניות במודיעין, ורבים מהילדים ומהמבוגרים שחולפים על פניו, אומרים לו שלום. לסרי, כוכב ילדים בהתהוות, ידוע כדמות "אין כמוטי", אבל הסיבה שבגללה הוא מעורר התרגשות היא שהמשחקייה נמצאת בבעלותו, ולא רק היא: ללסרי יש גם חברות הפקות, בית קפה, מתחמי ילדים - כולם חלק מחברת לסרי גרופ שעליה הוא חולש ממשרדו שבקצה המסדרון. ציפי שביט הסתפקה בהרבה פחות, וכך גם מיכל ינאי, מיכל הקטנה, ענבלי בא-לי, יובל המבולבל ושאר כוכבי הילדים לאורך השנים. אין ספק, לסרי הוא כוכב ילדים משוכלל במיוחד.

 

>> בואו לעמוד של xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות

 

עוד בערוץ אנשים:

 

 

"תביאי לי קולה למשרד", הוא מבקש מאחת העובדות במקום, שכמו רבים מבין 100 העובדים והמנהלים בקבוצה, היא צעירה מאוד. "אנחנו בנויים על עובדים צעירים, ואני מאד אוהב את הכוח הנשי, כי הן תקתקניות, חרוצות ושלמות עם עצמן", אומר לסרי. "לנשים יש לב, בניגוד לגברים שאומרים: 'התקדמתי, תודה רבה, להתראות'".

 

לסרי מדבר מהר, חושב מהר ופועל מהר. ככה זה כשצריך להיות שחקן המשתתף בחזרות ל"מותק של פסטיבל", המותג המצליח שמתקיים כל שנה בחג החנוכה, וגם איש עסקים המפיק עשרות אירועים. "יש לי כאן משחקיית ענק ו-12 צוותים שעובדים כרגע ברחבי הארץ על הפקות, אבל זה לא מרגש אותי", הוא אומר. "הריגוש נמצא ב'אין כמוטי'. כשהייתי בתחילת הדרך ולמדתי משחק במכינה של ניסן נתיב, הייתי נוסע בארבעה אוטובוסים לאודישן של חמש דקות כדי להיבחר מבין 1,000 איש. היום אני בא לחזרות עם הג'יפ שלי, ואין לי דאגות כלכליות. אני נפגש עם מפיקים, קונה מופעים של אחרים - גם עומד בראש הפירמידה וגם אמן. שיניתי את כללי המשחק. במקום לבכות על מצב האמנות, צריך לדעת לעבוד ולהרוויח כסף מדברים שאתה מוכשר בהם, כי הכל זה משחק בחיים".

 

וזה עדיין לא כל מה שהופך אותו לדמות כל כך יוצאת דופן.

 

הכירו את "אין כמוטי":

 

 

חבורת הבלגן

 

לסרי נולד למשפחה חרדית שגרה בהתנחלות חשמונאים שבשומרון, בן אמצעי מבין שבעה אחים, שכיום אחד מהם הוא רב, אחת רבנית, ואחרת, כמוהו, יוצאת בשאלה. את הדרך מהחרדיות אל לב הבידור החילוני עשה ברכבת הרים של מפלות והתעלויות, ובקצב מסחרר.

 

"בגיל ארבע שלחו אותי ללמוד בחדר", הוא מספר. "למדנו שם במהירות מטורפת. מי שהיה טוב, קיבל מתנה, אבל אם הפרעתי, קיבלתי פליק על היד עם סרגל. אהבתי ללכת לשם. היינו חבורת ילדים חרדים עם פאות, שמחים, משחקים הרבה. המורה היה איש בן 70. היום, אוי ואבוי אם מישהו ייגע בבן שלי, אבל אז הייתה תקופה אחרת, ולא הסתירו שנותנים פליקים".

 

אחרי שהצטיין בחדר, קפץ לסרי על הגן והגיע היישר לכיתה א' בבית ספר חרדי לבנים. "ללמוד בבית ספר חרדי זה מדהים מצד אחד, כי למדתי ערכים, יהדות ודרך ארץ, אבל זה גם פספוס, כי לא גדלתי עם בנות. בכיתה ז' הבנתי מה יש בחוץ, והחלטתי שאני לא הולך להיות פראייר. שלחו אותי לישיבה חרדית, ואחרי שבוע הפכתי את המקום, בכיתי בלילות, עשיתי בלגן - ולא נשארתי. לקחו אותי לבית ספר של בני עקיבא, ומשם העיפו אותי בכיתה י', כי לא רציתי ללכת עם כיפה.

 

"בתקופה ההיא לא הסתדרתי עם ההורים שלי. הייתי מסתובב עם חבורה, 'חבורת הבלגן', הפושטקים של היישוב, והיינו מציירים גרפיטי ועושים על האש במגרש הכדורגל. אבא שלי מצא את עצמו שוב ושוב משחרר אותי מתחנת המשטרה".

 

מוטי לסרי (מסומן בעיגול) עם משפחתו החרדית. "לא הסתדרתי עם ההורים" (צילום: ליאור סויסה)
    מוטי לסרי (מסומן בעיגול) עם משפחתו החרדית. "לא הסתדרתי עם ההורים"(צילום: ליאור סויסה)

     

    תמונת ילדות. "היינו מציירים גרפיטי ועושים על האש" (צילום: מתוך אלבום פרטי)
      תמונת ילדות. "היינו מציירים גרפיטי ועושים על האש"(צילום: מתוך אלבום פרטי)
       

       

      קודם אבנה לי אימפריה

       

      הבלגן נמשך עד שמלאו לו 15, אז החליטו הוריו לשנות את מסלול חייו ושלחו אותו לכפר הנוער אמי"ת שבפתח תקווה. "בהתחלה בכיתי הרבה, חשבתי ששונאים אותי, אבל תוך שבועיים הבנתי שזה המקום הכי טוב שיכול להיות. ידעו שם איך לאכול אותי. כולם היו כמוני. היחס בכיתות היה יותר טוב, למדתי עם בנות, חיינו באופן עצמאי. הייתי אז רזה, חתיך, והיו לי הרבה בנות".

       

      בכפר הנוער זיהו את כישרון המשחק שלו והשיגו תקציב מיוחד כדי לשלוח אותו למכינה בבית הספר למשחק של ניסן נתיב. הנער החרדי לשעבר מצא את עצמו מסתובב בתל אביב בין שחקנים ובמאים, מתקרב לתחום ומתאהב בו. ואז הגיעה במפתיע הודעה מחברתו: "אני בהיריון".

       

      "לא הבנתי מה קורה. למרות שהייתי חילוני גמור, ישר שמתי תפילין. הלכנו לבית של ההורים שלי ובכינו איתם. התקשרנו גם להורים שלה, שהיו בטיול בסין. הייתי צריך להתגייס, ובגלל האבהות שירתתי כקוסם צבאי ואחר כך כטבח. באותה תקופה הבנתי שאני לא יכול להביא ממשחק כסף, ושאני צריך קודם כל לפרנס את הבית. אמרתי: קודם אני אבנה לי אימפריה, ואז יהיה לי קל להיות שחקן. הקמתי את חברת ההפקות ואת המשחקייה במודיעין, ובמקביל את המותג 'אין כמוטי' שאני מריץ מאז".

       

      למה בחרת בכיוון של בידור לילדים ולא של משחק בתיאטרון או בקולנוע?

      "כשאשתי הייתה רק חברה שלי, היא הייתה מקנאה בי המון. הייתי אז כל היום בסטודיו למשחק, בעולם שיש בו המון נשים; הייתי רזה, נראיתי כמו דוגמן ושיחקתי תפקידים כמו דון ז'ואן. ראיתי שזה מפריע לה, אז חיפשתי מקום שבו גם אוכל להתבטא כאמן ולקבל אהבה, וגם לשמור על שלום בית. כי למה שאעשה מה שמפריע לה? אז הלכתי לתחום הילדים ומצאתי שם אהבה".

       

      לסרי בתפקיד "אין כמוטי". "למה שאעשה מה שמפריע לאשתי?" (צילום: חורחה נובומינסקי)
        לסרי בתפקיד "אין כמוטי". "למה שאעשה מה שמפריע לאשתי?"(צילום: חורחה נובומינסקי)
         

         

        הסבל נועד לעצלנים

         

        החברה הקנאית היא כיום אשתו, שרית לסרי, עורכת דין והמנכ"לית של לסרי גרופ. הם גרים במודיעין עם שלושת ילדיהם – אלייאן (שמונה), אור (ארבע) ואילאי (שנתיים). "אני בגישה שחלומות נועדו להתגשם, לא להישאר בארון", אומר לסרי. "שמעתי המון 'לא' בחיים שלי, אבל זה לא היה רלוונטי מבחינתי, כי מי זה הבן אדם שיגיד לי לא? אין דבר כזה באמת, 'לא'. החיים פתוחים לכולם, ואני חושב שאני מוכיח את זה".

         

        נראה שעברת מסלול חיים לא קל, אבל איכשהו הסבל מחליק ממך, לא נתפס.

        "לא היו לי שום הנחות בחיים. ממש לא. ואני חושב שהסבל נועד לעצלנים. הייתי בסיטואציות קשות מאוד, שילד לא יכול להתמודד איתן, אבל היה לי חלום. מה שעוד שמר עליי היה עולם הילדים. אתה יודע איזה כיף זה לעלות לבמה מול 300 ילדים? הם צוחקים, ואתה עושה מה שבא לך, מתפוצץ איתם באנרגיה. זה נתן לי את הכוח. לכן קוראים לי 'אין כמוטי' - כי אין כמוני, כי כל אחד הוא מיוחד.

         

        "אין דבר כזה, לא יכול. אם בן אדם לא מצליח, זה אומר שהוא לא רצה מספיק. אבל אם הכל היה בא בקלות, בשביל מה היינו חיים? אם הייתי קם בבוקר והכל היה לי מוכן, הייתי משתגע".

         

        "לא היו לי שום הנחות בחיים. הייתי בסיטואציות קשות מאוד, שילד לא יכול להתמודד איתן, אבל היה לי חלום. מה שעוד שמר עליי היה עולם הילדים. אתה יודע איזה כיף זה לעלות לבמה מול 300 ילדים?"

        אתה מופיע מול אלפי ילדים בשנה. איך אתה רואה את עולם הילדים של היום?

        "הכל נהיה מאוד טכנולוגי. בהופעות שלי אני רואה, נניח, ילד מסוים שמפריע, ואז אני רואה שאבא שלו בא בסוף לאסוף אותו ומדבר בטלפון, קר כזה: לוקח אותו והולך; וילד שישב יפה, בשקט, אבא שלו נכנס בשמחה: 'מי רץ לאבא? איך היה היום?'

         

        "למה אנחנו מביאים ילדים אם לא בשביל להיות איתם, לצחוק איתם, לבלות איתם, להיכנס לעולם שלהם? היום כולם בטלפונים. הורים גם לא מבינים שהילד יכול ליהנות מהפשטות, מהדברים הרגילים. הוא לא צריך אטרקציות. לפעמים ההורה מנסה להשלים עם הילד את מה שהיה חסר לו כשהוא היה קטן".

         

        זה כך גם במקרה שלך?

        "בהחלט. אין דבר שאני לא קונה לילדים שלי: מכוניות על שלט, טרקטורונים, מופעים, הצגות, חוגים הכי טובים. אני גם נותן להם יחס אישי מטורף. אני קם כל בוקר בחמש וחצי כדי לתת להם שתייה ומבלה איתם עד תשע בבוקר - משתולל איתם ומשתגע איתם. ואני קם לא עייף".

         

        אז כמה שעות אתה ישן בלילה?

        "שלוש וחצי. לא צריך יותר מזה. שינה נועדה לחלשים".

         

        _______________________________________________________

         

        מלך זילברשלג נשאר חרדי, אבל גם החיים שלו מרתקים. הקליקו על התמונה:

         

        "יש לי חברים מכל הסוגים: חרדים, חילונים, ערבים, הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים". הקליקו על התמונה (צילום: דנה קופל)
        "יש לי חברים מכל הסוגים: חרדים, חילונים, ערבים, הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים". הקליקו על התמונה (צילום: דנה קופל)

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד